גרינפלד

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
4,364
תודות
11,035
נקודות
885
זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן (יד ב)

בתורת כהנים (הובא ברמב"ן) דרשו והובא אל הכהן, שלא ישהא [ובדברי הרמב"ן נראה שלומדים זאת מהסמיכות לתיבות ביום טהרתו]. ובטעמא דקרא פירש שכוונת התו"כ שאין צריך להמתין, וכן כתב בשו"ת בנין ציון (החדשות, סי' קמ"ז), וכתבו להוכיח דלא כהרמב"ן מהירושלמי (ריש שקלים) שהיו מטהרים את המצורע בט"ו אדר, [עיי"ש בטעמא דקרא מה שדן לדחות, והביא עוד ראיות, ועי' מלאכ"ש (ריש שקלים בהג"ה) שעיקר כוונת הירושלמי רק לבאר מה הם צרכי רבים שנעשים בחוה"מ, וצ"ת שם]. וכן הרמב"ם (הל' טומאת צרעת פי"א ה"א) השמיט הדין שאסור להשהות, ובשו"ת בנין ציון שם ביאר ע"פ דרכו הטעם לזה.

ובטעם שאסור להשהות לדעת הרמב"ן, הקשה הטעמא דקרא מ"ש מכל הטומאות, וכתב בסוגריים שיתכן שכיון שיש קרבן זה שונה. ולפי זה כל המחוסרי כפרה יהיה אסור להשהות. אכן שמעתי לבאר בזה טעם אחר שכיון שהתורה אמרה "השמר בנגע הצרעת" שלא לדבר לשה"ר כדי שלא להביא לנגע צרעת, ולכן אסור גם להשהות את הטומאה הזאת.

אמנם המקור ברוך (ח"א סי' ל"ג אות ה', צויין בספר המפתח שם) כתב שהסיבה שיש חיוב לעשות את טהרת המצורע הוא כיון שיש דין לכתחילה לשלח את הציפור החיה אפילו שאינו מעכב, חזינן שיש כאן מצוה זולת ההכשר. ויש לעיין מחליצה, שכתבו תוס' (נדה סה:) שיש דין לכתחילה לקרוא את הקריאה של חליצה, וי"א שזו רק מצוה קיומית.​
 
ובטעמא דקרא פירש שכוונת התו"כ שאין צריך להמתין, וכן כתב בשו"ת בנין ציון (החדשות, סי' קמ"ז),
כמדו' שכך עולה מפשטות דברי התו"כ, ואצטטו במלואו

"ביום טהרתו והובא אל הכהן"-- שלא ישהא.   [ד] כשהיה מונבז דן לפני רבי עקיבא: אם משפטרתיו בעמידתו-- אחזתיו בהליכתו שבעה, משאחזתיו בעמידתו שבעה אינו דין שיאחזנו בהליכתו שבעה?! אמר לו רבי עקיבא, מוסיף אני על דברך: וכי במה החמירה תורה, בימי גמר או בימי ספר? חמורים ימי גמר מימי ספר, שבימי ספר אינו מטמא משכב ומושב ואינו מטמא בביאה, ימי גמרו מטמא משכב ומשב ומטמא בביאה. ואם לימי ספר הקלים נתנה לו שבעה, לימי גמר החמורים אינו דין שאתן לו שבעה?! אמר לו, רבי כל שכן הוספת! אמר לו רבי עקיבא, וכשנתת לימי גמר שבעה נעשו אף הם ימי ספר ונמצאו אלו ואלו י"ד... ואם לימי ספר הקלים נתת לו י"ד, לימי גמר החמורים אינו דין שאתן לו י"ד?! נמצאת מרבה לו והולך עד לעולם! הא מפני הדין הזה צריך הכתוב לומר "ביום טהרתו והובא על הכהן"-- שלא ישהא.

מהדיון בין מונבז לרבי עקיבא יש לנו ללמוד, שמסקנת התו"כ לשלול שלא יצטרך להמתין שבעה ימים או יותר מכך, מכך ש"ביום טהרתו והובא אל הכהן, שלא ישהא".​
 
אכן שמעתי לבאר בזה טעם אחר שכיון שהתורה אמרה "השמר בנגע הצרעת" שלא לדבר לשה"ר כדי שלא להביא לנגע צרעת, ולכן אסור גם להשהות את הטומאה הזאת.
כמדומה ,שמירה, זו ,מניעה, .
לא ,עשיה,
 
כמדו' שכך עולה מפשטות דברי התו"כ, ואצטטו במלואו

"ביום טהרתו והובא אל הכהן"-- שלא ישהא.   [ד] כשהיה מונבז דן לפני רבי עקיבא: אם משפטרתיו בעמידתו-- אחזתיו בהליכתו שבעה, משאחזתיו בעמידתו שבעה אינו דין שיאחזנו בהליכתו שבעה?! אמר לו רבי עקיבא, מוסיף אני על דברך: וכי במה החמירה תורה, בימי גמר או בימי ספר? חמורים ימי גמר מימי ספר, שבימי ספר אינו מטמא משכב ומושב ואינו מטמא בביאה, ימי גמרו מטמא משכב ומשב ומטמא בביאה. ואם לימי ספר הקלים נתנה לו שבעה, לימי גמר החמורים אינו דין שאתן לו שבעה?! אמר לו, רבי כל שכן הוספת! אמר לו רבי עקיבא, וכשנתת לימי גמר שבעה נעשו אף הם ימי ספר ונמצאו אלו ואלו י"ד... ואם לימי ספר הקלים נתת לו י"ד, לימי גמר החמורים אינו דין שאתן לו י"ד?! נמצאת מרבה לו והולך עד לעולם! הא מפני הדין הזה צריך הכתוב לומר "ביום טהרתו והובא על הכהן"-- שלא ישהא.

מהדיון בין מונבז לרבי עקיבא יש לנו ללמוד, שמסקנת התו"כ לשלול שלא יצטרך להמתין שבעה ימים או יותר מכך, מכך ש"ביום טהרתו והובא אל הכהן, שלא ישהא".​
יישר כח, וכעין זה הביא הטעמא דקרא, וכתב שיתכן שהרמב"ן ס"ל שהתו"כ תרתי קאמר, גם שלא צריך להמתין וגם שאסור.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון