- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,019
- נקודות
- 885
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה (ו ו)
במושב זקנים הקשה בשם רבינו יהודה החסיד, תינח בחול שמקריבים נדרים ונדבות ומקיצין המזבח, בשבת שלא היו כי אם התמידין ומוספין ובמהרה היו נשרפים, איך יתקיים המקרא אש תמיד תוקד על המזבח. ותירץ שם שכמו שמימות משה עד שמעון הצדיק לא כבה נר המערבי והיה דולק כל היום, אף על פי שלא נתן בו שמן אלא כמדת חברותיה, כך היה נס זה שבשבת על ידי מערכת מוספין האש דולק כל היום. [ועי' יומא לט. שכל ימי שמעון הצדיק היה אש של מערכה מתגבר ולא היו צריכים להביא עצים מלבד שני גזירי עצים בבקר ובערב]. ובתוספות השלם תירץ דהיו מניחים מערב שבת בקעיות גדולות שיהיו דולקות כל השבת.
ובמושב זקנים כתב "ולי נראה במושבותיכם אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר במזבח ובבית המוקד, אפילו בשבת, דהא לא תבערו אש איירי בשבת וממעטינן דוקא מושבותיכם", עכ"ל. והיינו דמותר להוסיף אף בשבת עצים כדי לקיים "אש תמיד תוקד", שלא תתבטל האש מעל המזבח.
הרי לפנינו מחלוקת הראשונים, האם מותר להוסיף בשבת עצים שלא בשביל הקרבת קרבנות הציבור, אלא בשביל קיום מצות אש תמיד, שהמושב זקנים סובר שמותר, ואילו מדברי רבינו יהודה החסיד נראה דאסור, וכן צידד בספר מדרש אליעזר על המכילתא דלקמן בדעת הרמב"ם, וביאר בטעם הדבר משום דאין זו עבודת ציבור הדוחה שבת, אלא מצוה גרידא.
ונראה דענין זה האם מצות קיום האש דוחה שבת, תלוי במחלוקת הראשונים בביאור מערכה של קיום האש, דהרמב"ן כאן פירש דהיינו למצות אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, וכן נראה מהרמב"ם תמידין פ"ב ה"ד, ולפי"ז מהא דגם בשבת היתה מערכה זו כמבואר ביומא (מג:) דאף ביוהכ"פ היתה, א"כ מוכח דקיום האש דוחה שבת. דהא תכליתה של הך מערכה הוא מצות קיום האש, ועבדינן לה אף בשבת. ופשוט דנותנים עליה עצים בכדי שתתקיים האש כל השבת, ואם עומדת להכבות מוסיפין עוד עצים. אך לשיטת רש"י (יומא מה. ד"ה של קיום) דהך מערכה היא בשביל שאם יצטרכו אש למערכה גדולה יטלו משם, א"כ י"ל דמערכה זו הויא צורך עבודת הקרבנות הקרבים על מערכה גדולה וכמערכה גדולה עצמה חשובה, ונתחדש דדוחה שבת, אך מצות קיום האש גרידא אינה דוחה שבת.
אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה (ו ו)
במושב זקנים הקשה בשם רבינו יהודה החסיד, תינח בחול שמקריבים נדרים ונדבות ומקיצין המזבח, בשבת שלא היו כי אם התמידין ומוספין ובמהרה היו נשרפים, איך יתקיים המקרא אש תמיד תוקד על המזבח. ותירץ שם שכמו שמימות משה עד שמעון הצדיק לא כבה נר המערבי והיה דולק כל היום, אף על פי שלא נתן בו שמן אלא כמדת חברותיה, כך היה נס זה שבשבת על ידי מערכת מוספין האש דולק כל היום. [ועי' יומא לט. שכל ימי שמעון הצדיק היה אש של מערכה מתגבר ולא היו צריכים להביא עצים מלבד שני גזירי עצים בבקר ובערב]. ובתוספות השלם תירץ דהיו מניחים מערב שבת בקעיות גדולות שיהיו דולקות כל השבת.
ובמושב זקנים כתב "ולי נראה במושבותיכם אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר במזבח ובבית המוקד, אפילו בשבת, דהא לא תבערו אש איירי בשבת וממעטינן דוקא מושבותיכם", עכ"ל. והיינו דמותר להוסיף אף בשבת עצים כדי לקיים "אש תמיד תוקד", שלא תתבטל האש מעל המזבח.
הרי לפנינו מחלוקת הראשונים, האם מותר להוסיף בשבת עצים שלא בשביל הקרבת קרבנות הציבור, אלא בשביל קיום מצות אש תמיד, שהמושב זקנים סובר שמותר, ואילו מדברי רבינו יהודה החסיד נראה דאסור, וכן צידד בספר מדרש אליעזר על המכילתא דלקמן בדעת הרמב"ם, וביאר בטעם הדבר משום דאין זו עבודת ציבור הדוחה שבת, אלא מצוה גרידא.
ונראה דענין זה האם מצות קיום האש דוחה שבת, תלוי במחלוקת הראשונים בביאור מערכה של קיום האש, דהרמב"ן כאן פירש דהיינו למצות אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, וכן נראה מהרמב"ם תמידין פ"ב ה"ד, ולפי"ז מהא דגם בשבת היתה מערכה זו כמבואר ביומא (מג:) דאף ביוהכ"פ היתה, א"כ מוכח דקיום האש דוחה שבת. דהא תכליתה של הך מערכה הוא מצות קיום האש, ועבדינן לה אף בשבת. ופשוט דנותנים עליה עצים בכדי שתתקיים האש כל השבת, ואם עומדת להכבות מוסיפין עוד עצים. אך לשיטת רש"י (יומא מה. ד"ה של קיום) דהך מערכה היא בשביל שאם יצטרכו אש למערכה גדולה יטלו משם, א"כ י"ל דמערכה זו הויא צורך עבודת הקרבנות הקרבים על מערכה גדולה וכמערכה גדולה עצמה חשובה, ונתחדש דדוחה שבת, אך מצות קיום האש גרידא אינה דוחה שבת.
◆ ◆ ◆
והנה במכילתא (ויקהל מסכתא דשבתא פרשה א') מפורש לכאורה כדברי המושב זקנים, דהכי אמרינן שם "לא תבערו אש בכל מושבותיכם למה נאמר, לפי שנאמר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, שומע אני בין בחול בין בשבת, ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר כל מלאכות חוץ מן המערכה, או אינו אלא אף במערכה, ומה אני מקיים לא תכבה בשאר כל הימים חוץ מן השבת, תלמוד לומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם, במושבות אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בבית המקדש", ע"כ. הרי מפורש דמותר להדליק אש המערכה. וכן מפורש בתורת כהנים כאן, אש תמיד תוקד אפילו בשבת ואפילו בטומאה.
אמנם בדעת רבינו יהודה החסיד יש לפרש, דהתו"כ והמכילתא לא קאי על מצות קיום האש, דזו מצוה גרידא ואינה חשובה עבודת ציבור שדוחה את השבת וכנ"ל, אלא קאי על הבערת המערכה לצורך הקטרת איברי התמידין והמוספין שדוחים שבת. וכן נראה מדברי הראב"ד בפירושו על התו"כ שם.
ויש לעיין א"כ למה לי קרא, תיפו"ל דהקטרת איברי התמיד דוחים שבת מצד קרבן תמיד. וכתב בפני יהושע שבת יט: בביאור דברי התורת כהנים, דמצד איברי התמיד הוו להו עשיית המערכה מכשירין שאפשר לעשותן מערב שבת, ואינם דוחים את השבת, ועל זה קמ"ל דהמצוה היא להקטירן על מערכה דיומיה ושרי להבעיר את המערכה בשבת עבור זה. אך עדיין צ"ב לפי"ז למה לי קרא להתיר בטומאה, הא בזה לא שייך אפשר לעשותן קודם הטומאה, דגם כשאירעה טומאה באמצע היום שהיו יכולים להקריב קודם לכן מ"מ דוחה טומאה. ונראה דנפק"מ אם יש אש דולקת במערכה של אתמול, מ"מ מותר לעשות מערכה חדשה לצורך תמיד של היום, וכך הוא מצוותו, ומצד עצם מצות התמיד היה אפשר להקריב על מערכה דאתמול, אך מצוותו הוא במערכה של היום, וזהו דקמ"ל דשרי [ושו"ר שכן כתב בתוספות העזרה על התו"כ, וכעי"ז כתב במשכיל לדוד כאן, דמצד מצות הקטרת התמיד היה די באש של שמים]. עכ"פ מדברי הראב"ד והאחרונים הנ"ל מבואר שפירשו דברי התו"כ דקאי על הבערת מערכה גדולה שהיא לצורך ההקטרה שמקטירין עליה ולא למצות קיום האש גרידא.
◆ ◆ ◆
יש לעיין לפי דעת הראשונים דסבירא להו דמצות קיום האש דוחה שבת, א"כ משכחת לה היכי תמצי שאברי חול קרבים בשבת. דהנה זה פשוט דכל אש שעל המזבח באיזה מערכה שתהיה בין מערכה גדולה או שאר מערכות מועילה לקיום מצות קיום האש, וכ"כ במנחת חינוך מצוה קל"ב, וכן פשוט דבין אש מהעצים של המערכה ובין אש מהקרבנות שעל גביהם מועילות לזה, וכן מתבאר מלשון הראשונים בשם רבינו יהודה חסיד הנ"ל שכל זמן שהתמידין והמוספין דולקין יש בזה קיום האש. ואם כן היכא דהאש של המערכה עומדת להכבות וצריך להוסיף אש, ויש להם איברים של חול, יהיה מותר להעלות אותם בשבת, ונהי דמצד מצות הקטרה דידהו אינם קרבים דאין זה דוחה שבת, אך למה לא יהיה מותר להעלותם לקיום מצות אש תמיד, דמה לי אם מוסיף עצים או מעלה איברים אלו, וזהו דבר חדש, וצ"ע.