הצעיר שבחבורה
בית המדרש/הלכה ומנהג
חבר צוות
מנהל תוכן
מנהל פורום
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
- הודעות
- 5,706
- תודות
- 16,757
- נקודות
- 655
מקור אמירתו הוא מדברי הארחות חיים (לוניל) בחלק א – דין מאה ברכות, שכתב "וכתב ה"ר יהודה בר יקר טוב לומר עם הקרבנות פסוק זה ושחט אותו על ירך המזבח וכו' והוא בפרשת ואם מן הצאן קרבנו כדאמרינן בויקרא רבה אמר הקדוש ברוך הוא מעיד אני עליו שמים וארץ בין עכו"ם בין ישראל בין עבד בין אמה בשעה שהם קורין מקרא זה צפונה לפני ה' אני זוכר עקידת יצחק בן אברהם":
והובא בב"י, ובשו"ע (או"ח סימן א סעיף ח) "יאמר עם הקרבנות פסוק ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה'".
ובאליה רבה (ס"ק יד) כתב "פסוק ושחט. קודם שיאמר פרשת הקרבנות, ויאמר הפרשיות קודם איזהו מקומן (תוצאות חיים)".
ובפרי מגדים (משבצות זהב ס"ק ח) הביא דברי הא"ר וכתב "הנה פרשת קרבנות קודם איזהו מקומן נכון הוא דיאמר אח"כ הביאור, מקרא ואח"כ משנה, ופסוק ושחט על ירך אנו אומרים אחר פרשת התמיד".
וכן הכריע המשנה ברורה (ס"ק יט) "וכהיום נוהגין לאמרו אחר פרשת התמיד".
ובביאור הגר"א הובאו דברי המדרש בהרחבה "בויקרא רבה פ"ב, ובאיל הוא אומר צפונה לפני ה'. אמרו, בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו התקין הקב"ה ב' כבשים א' של שחרית וא' של ערבית, וכל כך למה, שבשעה שהיו ישראל מקריבין תמיד ע"ג המזבח וקורין את המקרא הזה צפונ' לפני ה', זוכר הקב"ה עקידת יצחק, מעידני עלי את השמים ואת הארץ בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין אמה קורין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר הקב"ה עקידת יצחק".
ונראה מדברי המדרש שזמן אמירת פסוק זה המועיל לזכרון עקידת יצחק הוא בזמן הקרבת התמיד, ולכך נכון לאומרו לאחר פרשת התמיד, שהוא הזמן הקרוב ביותר לזמן הקרבת התמיד.
בספר תוצאות חיים (שהוא מקור דברי האליה רבה הנ"ל) כתב "ואחר שבא לבית הכנסת יאמר פרשת העקדה כדי לכבוש את הדין כו' ויאמר הקרבנות הכתובים בסדורנו כו' ולזאת הכונה אנו נוהגים לומר העולה קודש קדשים וליחדה עם פרשת התמיד ומי שהוא רגיל לקרא במעמדות טוב שיקרא פרשת עולה וכו' קודם משנת איזהו מקומן, וקודם הקרבנות יקרא פסוק ושחט אתו על ירך המזבח צפנה לפני ה' שכל האומר פסוק זה ומכון בו עקדת יצחק הקב"ה זוכר לו זכות העקדה דהכי איתא בתנא דבי אליהו וכו'"
ומשמע מדבריו שאינו מכלל פרשת התמיד, אלא קודם הקרבנות, ועי"ש שהאריך לבאר ע"פ הסוד מה בין 'צפונה' לענין העקדה, והיינו לכבוש את מידת הדין כפי שביאר שם.
והובא בב"י, ובשו"ע (או"ח סימן א סעיף ח) "יאמר עם הקרבנות פסוק ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה'".
ובאליה רבה (ס"ק יד) כתב "פסוק ושחט. קודם שיאמר פרשת הקרבנות, ויאמר הפרשיות קודם איזהו מקומן (תוצאות חיים)".
ובפרי מגדים (משבצות זהב ס"ק ח) הביא דברי הא"ר וכתב "הנה פרשת קרבנות קודם איזהו מקומן נכון הוא דיאמר אח"כ הביאור, מקרא ואח"כ משנה, ופסוק ושחט על ירך אנו אומרים אחר פרשת התמיד".
וכן הכריע המשנה ברורה (ס"ק יט) "וכהיום נוהגין לאמרו אחר פרשת התמיד".
ובביאור הגר"א הובאו דברי המדרש בהרחבה "בויקרא רבה פ"ב, ובאיל הוא אומר צפונה לפני ה'. אמרו, בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו התקין הקב"ה ב' כבשים א' של שחרית וא' של ערבית, וכל כך למה, שבשעה שהיו ישראל מקריבין תמיד ע"ג המזבח וקורין את המקרא הזה צפונ' לפני ה', זוכר הקב"ה עקידת יצחק, מעידני עלי את השמים ואת הארץ בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין אמה קורין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר הקב"ה עקידת יצחק".
ונראה מדברי המדרש שזמן אמירת פסוק זה המועיל לזכרון עקידת יצחק הוא בזמן הקרבת התמיד, ולכך נכון לאומרו לאחר פרשת התמיד, שהוא הזמן הקרוב ביותר לזמן הקרבת התמיד.
בספר תוצאות חיים (שהוא מקור דברי האליה רבה הנ"ל) כתב "ואחר שבא לבית הכנסת יאמר פרשת העקדה כדי לכבוש את הדין כו' ויאמר הקרבנות הכתובים בסדורנו כו' ולזאת הכונה אנו נוהגים לומר העולה קודש קדשים וליחדה עם פרשת התמיד ומי שהוא רגיל לקרא במעמדות טוב שיקרא פרשת עולה וכו' קודם משנת איזהו מקומן, וקודם הקרבנות יקרא פסוק ושחט אתו על ירך המזבח צפנה לפני ה' שכל האומר פסוק זה ומכון בו עקדת יצחק הקב"ה זוכר לו זכות העקדה דהכי איתא בתנא דבי אליהו וכו'"
ומשמע מדבריו שאינו מכלל פרשת התמיד, אלא קודם הקרבנות, ועי"ש שהאריך לבאר ע"פ הסוד מה בין 'צפונה' לענין העקדה, והיינו לכבוש את מידת הדין כפי שביאר שם.