פנחס מקצת מהלכות קרבן תמיד שנזכה בקרוב ממש (2 צופים)

[ישעיהו מנחלת דן]

לב. מצות עשה, להקריב לה' בכל יום, ב' כבשים בני שנה תמימים, אחד בבוקר, ואחד בין הערביים, ואין מחנכין את המזבח, אלא בתמיד של שחר, ולכך, אם נבנה המזבח, בין הערביים, לא יקריבו כלום, עד למחרת, ובכל יום, אין מקריבים שום קרבן, קודם תמיד של שחר, וכן לא לאחר, תמיד של בין הערביים (מקרא פרשת תצוה, מנחות מט. פסחים נט.)

לג. וכך הוא סדר ההקרבה, של בוקר שוחטו, כנגד זריחת השמש, ושל ערב שוחטו, כנגד שקיעת השמש, מקבל את דמו, כנגד צפון המזבח, מוליך את הדם למזבח, וזורקו מתנה אחת, בקרן צפונית מזרחית, בחצי התחתון של המזבח, בצורה שיתפשט הדם, לב' הקרנות, ואח''כ הולך לימינו, לקרן דרומית מערבית, וזורק שם באותה צורה, שיירי הדם, שופך ליסוד דרומי (תמיד ל: לא:, זבחים נג. נג:, יומא טו:).

לד. מפשיט את עורו, מכל גופו חוץ מראשו, קורע את לבו, ומוציא את דמו, ומנתחו לנתחים אלו: הראש, ב' הכרעיים, וב' הידיים, הרגל הימנית, וב' ביצים עמה, והרגל השמאלית, הקרביים, הכרס, והחזה, הדופן הימנית, והכבד תלוי בה, והיה חותך בדופן, עד שמגיע לשדרה, ולא היה נוגע בשדרה, אלא חותך והולך, עד שמגיע, לבין ב' צלעות דקות, ושם חותך לגמרי, הגרה, והקנה הלב והריאה, תלויים בה, וכשחותכה, היה מניח בה, ב' צלעות מכאן, וב' צלעות מכאן, וקודם לכן, היה מפריד את הריאה, מן הכבד, הדופן השמאלית, והשדרה עמה, והטחול תלוי בה, וכשחותך את הדפנות, מניח בכל דופן, ב' צלעות מלמעלה, וב' צלעות מלמטה, העוקץ, והאליה, אצבע הכבד, וב' הכליות עמו, וקודם לכן, היה מפריד, את אצבע הכבד, מן הכבד, ואסור לנתח את הנתחים, לנתחים נוספים קטנים יותר, רוחץ את הקרב, כל צרכו, בלשכת המדיחים, ואת הכרעיים, ג' פעמים, בשולחנות שבעזרה (ע' חולין כז. תמיד לא. ספרא ריש ויקרא).

לה. ששה כהנים, היו נוטלים את האיברים, להוליכם למזבח, הכהן הראשון היה נוטל, את הראש והרגל הימנית, הראש בימינו, וקודם לכן, היה נותן חלב, במקום השחיטה לכסותו, מפני הכבוד, הרגל הימנית בשמאלו, ובית עורה כלפי חוץ, דרך כבוד, הכהן השני היה נוטל, את ב' הידיים, הימנית בימינו והשמאלית בשמאלו, ובית עורן כלפי חוץ, השלישי היה נוטל, את העוקץ בימינו, ואת הרגל השמאלית בשמאלו, הרביעי היה נוטל, את החזה בימינו, ואת הגרה בשמאלו, החמישי היה נוטל, את ב' הדפנות, הימנית בימינו והשמאלית בשמאלו, השישי היה נוטל, את הקרביים והכרעיים, הלכו כולם ונתנום, מחצי הכבש ולמטה במערבו, מלחום וירדו (תמיד לא:).

לו. קודם ההקטרה מסיר את גיד הנשה של תורה וזורקו לדשן (חולין צ:).

לז. הקטרת האימורים אפשר לעשותה גם ביד שמאל (מנחות כו.).

לח. מקטיר את הראש ואח''כ שאר האימורים בלא להפסיק (יומא כה:).

לט. כיצד הוא מקטיר עומד בכבש וזורק למזבח (זבחים סב:).

מ. לאחר הזריקה מסדר האימורים שיוקטרו כראוי על גבי האש (ספרא).

מא. עם הקרבן יש להקריב מנחת סולת בשיעור כ2420 סמ''ק בלולה בשמן זית בשיעור כ1 ליטר (ע''פ מקרא פרשת פנחס ופרשת תצוה).

מב. עם המנחה יש לנסך יין יבש ללא מים בשיעור כ1 ליטר (ע''פ מקרא פרשת פנחס ב''ב צז: מנחות פו:).

מג. בשבת מוסיפים בו' שעות ב' כבשים מנחתם ונסכיהם כמו התמיד (מקרא שם פסחים נח:).

מד. צריך שיהיו ישראל עומדים על הקרבן בכל יום ולכך תקנו משמרות.

מה. כ''ד משמרות כהונה וכ''ד משמרות לויה וכ''ד משמרות ישראל תקנו.

מו. כהנים ולוים עולים לי-ם כהנים מקריבים ולוים משוררים על הקרבן.

מז. ישראל מתענים ומתכנסים בבית הכנסת ומתפללים שחרית מוסף מנחה ונעילה וקורים במעשה בראשית.

מח. אין מתענים לא קודם השבת ולא לאחריה משום כבודה ומחשש סכנה.

מט. בשחרית אחד קורא לכולם מתוך הספר ובמנחה קורים כולם בעל פה.

נ. בחנוכה אין קורים בשחרית בר''ח אין קורים במוסף אבל במנחה קורים ומתפללים נעילה בזמן קרבן עצים אין קורים במנחה אבל מתפללים נעילה.

נא. קורים בתורה כל ימות החול כל יום ביומו וביום שלאחריו פרשה גדולה מחלקים לב' אנשים קטנה לאחד ומשלים לג' פסוקים לכל אחד ועשרה בס''ה בפסוקים קודמים (כ''ז מתענית ריש פ''ד בב' התלמודים).