פורים האם נשים חייבות בשמיעת פרשת 'זכור'?

[אחד יחיד]

בספר החינוך כתב שנשים אינן חייבות במצות זכירת מעשה עמלק, כיון שהזכירה היא כחלק ממצות המלחמה בעמלק והנקמה בו, ונשים אינן מצוות במצוות מתחום זה; ולדבריו נשים פטורות משמיעת פרשת 'זכור', וכך נקטו הבן איש חי והאבני נזר. ולדעת הכף החיים, נשים חייבות בעצם מצות הזכירה, אך פטורות משמיעת פרשת זכור, כיון שהיא מצוה ש'הזמן גרמא'; וכן הורה החזון איש - שהן פטורות משמיעת פרשת זכור.

מאידך, הערוך לנר כתב בשם הג"ר נתן אדלר, רבו של החתם סופר, שנשים חייבות בשמיעת פרשת זכור; והמנחת יצחק כתב שכך דעת רוב הפוסקים ומנהג רוב הקהילות, וכך יש לנהוג; וכן הורה הגר"מ פיינשטיין. וכן הורה גם הגר"ש וואזנר, והוסיף כי הנשים חייבות במצות הזכירה ואינן נזהרות לקיימה, וגם משום כך חייבות בשמיעת 'זכור', כלומר, לאו דוקא מפני חובת הקריאה המסוימת של פרשת זכור, אלא גם בשל מצות הזכירה הכללית שהן חייבות בה.

[ביאורים ומוספים למשנה ברורה 'דרשו', תרפה, 26]

 

[אברך מישיבת מיר]

בספר טעמא דקרא להגר"ח קנייבסקי שליט"א (בהנהגות ממרן החזו"א זצ"ל ששמע מאמו, שנדפס בסוף הספר, באות כ"ג) הביא, דדעת מרן החזו"א זצ"ל להלכה שהנשים אינן חייבות לשמוע פרשת זכור.

וכ"כ במועדים וזמנים (ח"ב סי' קס"ז) דמדברי השו"ע והפוסקים וכן במשנה ברורה לא מצינו לחייב נשים בזכור, ובספר שבות יצחק (פורים פי"א א') הביא בשם ספר קונטרס ימי הפורים שהרבנית זקס ספרה שאביה החפץ חיים היה אומר שאין אשה צריכה ללכת לשמוע פרשת זכור בבית הכנסת, אך בספר המצוות הקצר חייב החפץ חיים נשים בזכור, וביאר השבות יצחק דשמא כוונת החפץ חיים שמחובת לומר בבית פרשת זכור, אך אינה צריכה ללכת לביתה, אך מכיון שיצא מפי כהן גדול הר"ר נתן אדלר לחייב נשים בזכור נכון להחמיר.

בספר עובדות והנהגות כתב הגר"מ שטרנבוך (ערך הגר"א דסלר) שבקלם הנשים לא הלכו לבית הכנסת אף פעם, ואף לא לשמוע פרשת זכור.
ובספר עובדות והנהגות לבית בריסק כתב דהגרי"ז אמר שלא ידע שהולכות הנשים לבית הכנסת לשמוע פרשת זכור, עד שבא לירושלים ובאמת כתב בשבות יצחק ששמע מהגרי"ש אלישיב שכך נהגו בירושלים.

ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סי' ס"ח) אמנם למעשה נקטו כרוב הפוסקים שנשים חייבות לשמוע פרשה זו בקריאה בתורה, ונתפשט המנהג כן ברוב הקהלות שהנשים באות לביהכ"נ לשמוע קריאת פ' זכור, ומ"מ לקרוא בשביל נשים לבדן, סבירא להו לכמה גדולי האחרונים דיש להחמיר שלא לקרות בשביל נשים לבדן, ואפילו לעשרה נשים (היינו דלא חשובים ציבור), אכן כפי מה שכתב כבוד תורתו דבאשכנז המנהג שקוראים בשביל נשים לבדן כנ"ל, אבל בודאי אין לברך כיון דלכמה פוסקים סבירא להו דפטורים, ואם אין חייבים אין לקרות בשבילן לבד כנ"ל.

וכן כתב בשבות יצחק שלא להוציא ספר תורה לנשים, דבמקום דאיכא עשרה אנשים איכא חשש דבעי ברכה כי שכתב בספר תורת רפאל (להגר"ר שפירא סי' ב') בשם הבאר שבע ומשכנות יעקב, וכן לדעת במשיב דבר (סי' ט"ז), ואי ליכא עשרה הביא בשם הגרי"ש דאיכא זלזול בספר תורה, על כן אמר הגרי"ש דבמנחה יכוון העולה לשלישי על פרשת זכור ויגללו הספר לאחר הקריאה לפרשת זכור ויברך העולה לאחר מכן .אך לא יוציאו ספר תורה אחר דאען קוראים לאדם א' בשני ספרי תורה כדאיתא בשו"ע (קמ"ד ד').

ובשבט הלוי (ח"ג סי' ס"ה) כתב ומ"מ בעיקר שאלתו אין הכרע אם חייבים בשמיעת קריאת התורה או דיוצאין בזכירה בעלמא, מ"מ כאן דאין נזהרין בזכירה בעלמא ממילא שמיעת הקריאה עלייהו חובה לא מחמת קריאת התורה אלא מחמת הזכירה עכ"פ, ע"כ.

 

[אב"ר]

המנחת יצחק כתב שכך דעת רוב הפוסקים ומנהג רוב הקהילות

לחץ כדי לכווץ...

והרב מאזוז כתב שהמנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל היה שאינן באות לשמוע, וכן כתבו הרבה אחרונים, וכן עיקר