עשי"ת, יום כיפורים האם צריך בכלל לעשות על זה תשובה? (1 צופה)

[הערב נא]

• לא מנשק את הציציות בק''ש
• לא מנשק את התפילין בק''ש
• לא אומר יהי רצון לפני הלימוד
• לא לומר מודה אני לאחר הלימוד

האם כל דבר שהוא הנהגה טובה או משהו שצריך לעשות חייבים לחזור עליו בתשובה וא''כ למה הרמב''ם מביא בתחילת הל' תשובה, אם יעבור על לאו או עשה למה הוא מצמצם את זה? ואולי הרמבם מתכווין רק לחיוב ווידוי שזה דין רק בעבירה דאו'?

 

[הערב נא]

@קבוצה הגות מוסר ומחשבה זו שאלה מאוד כללית שנוגעת להמון דברים והלכות?

 

[אברך מישיבת מיר]

• לא מנשק את הציציות בק''ש

לחץ כדי לכווץ...

מראה על חוסר חביבות ויש לו מה לחזור בתשובה, שאינו עובד את השי"ת באהבה.

• לא מנשק את התפילין בק''ש

לחץ כדי לכווץ...

כנ"ל

• לא אומר יהי רצון לפני הלימוד
• לא לומר מודה אני לאחר הלימוד

לחץ כדי לכווץ...

זה חיוב כמו שהביאו באשכול אחר ועל כן יש לחזור בתשובה.

 

[הערב נא]

מראה על חוסר חביבות ויש לו מה לחזור בתשובה, שאינו עובד את השי"ת באהבה.

לחץ כדי לכווץ...

הוא אינו עובד ה' באהבה כנראה לא רק בזה, אז זה משהו כללי ולא נראה שעל כל עבודה שלא עובד מאהבה צריך תשובה, אלא באופן כללי על חוסר האהבה בשונה מדברים מסוימים שחייבו לעשות ולא משנה עם הסיבה היא אהבה או משהו אחר ואז יש סיבה לחזור גם ע''ז בתשובה ולא רק באופן כללי
אני רוצה לדעת האם יש חיוב לחזור ע''ז בתושבה באופן פרטי?

 

[נהר מעדן]

תשובה החיובית היא, לחזור מכל הני דברים שמפרשים בוידוי של אשמנו ובועל חטא של יום הכיפורים.
דהיינו, כשאדם ביטל מצוות עשה, חוסר על נפשו ועל כל העולם אותו אור ה' שממשיכין למטה על ידי קיום המצוות.
וכשאדם עובר על לאו דאורייתא או מדברי סופרים, מחשיך את אור נשמתו, וגם מרבה החושך על כל העולם, וממעיט את השראת השכינה מהעולם, ומבטל היעד הכללי של בריאת העולמות להיות לו ית' דירה בתחתונים, היינו שידור הקב"ה בעולם התחתון כמו בעולם העליון, דהיינו בהתגלות. והתגלות תהיה על ידי מעשינו של כל הדורות, בגמר תיקון השלם.
אמנם כל אותן הפרטים כגון נישוק הציצית והתפילין, זהו פרטים שאדם מראה בזה חביבות המצוות. ויש להוסיף לזה: נישוק האתרוג שג"כ נזכר בשל"ה שהוא מנהג החסידיים, וגם נישוק המזוזה שנזכר בשו"ע, וגם לזכור את שש הזכירות שנזכר במג"א ובשאר פוסקים שיש בזה חיוב.
והכלל בזה הוא, שיש תשובה פנימיות, והוא להשיב פנים בפנים אל הקב"ה, דהיינו, הנשמה במקורה הוא דבוק אל הקב"ה, וכל רצונה ואוותה הוא רק להתדבק אל הקב"ה, אבל כשירדה הנשמה למטה לתוך הגוף, נשכח מן הנשמה את רצונה, ותחת שירצה האדם רק להיות דבוק אל הקב"ה, הוא רוצה בעיקר ליהנות מעולם הזה, אבל בעכ"ח בידעה רבונה ומקבלת עליה עול מלכות שמים, האדם עושה כל המצוות, אבל זה קצת בכפיה ובקבלת עול.
מעכשיו, מה ענין ריחוק וקרוב אל הקב"ה? הרי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו, וכיצד אפשר להתרחק מהקב"ה?
אבל כשאתה פוגש אחד מן השוק ואין אתה מכירו, אתה ממשיך לילך בדרכך בלי שום לב לאותו איש, כי אתה רחוק מהאיש, אפילו כשהוא נמצא קרוב אליך, אבל כשאתה פוגש את חבירך מקדם שלא ראתה אותו כמה שנים, אתה מפסיק ההליכה, ושאלו לשלום ומחבקו ומנשקו.
כמו כן אצל הקב"ה, כשאדם מקיים מצוות, ואינו מנשק את המצוות, הרי זה הוכחה כי הוא אינו קרוב וחבר טוב להקב"ה, וזהו ריחוק במהות, אפילו כי האדם נמצא קרוב מאוד אל הקב"ה, כי מלא כל הארץ כבודו.
ואפילו כשאדם מנשק את הציצית, אבל לבו בל עמו, רק זה מצוות אנשים מלומדה, ומתוך ההרגל, גם על זה צריך לשוב תשובה פנימיות.
דהיינו להשיב את הפנים אל הקב"ה, לחזור להיות קרוב במהות אל הקב"ה. לרצות לקיים רצונו בפנימיות רצונו, ולא בעל כרחך באופן קבלת עול גרידתא.
אולי הדברים קצרים, וצריך על זה מאמר הגון במקורות בספרי יסוד, אבל זהו הנקודה בקצרה.
כל טוב

 

[הערב נא]

כלומר אם אין לו אהבה פנימית אחת היא לו נישק או לא נישק, תשובה הוא צריך

 

[נהר מעדן]

השאלה יכול לשאול:
כשאחד רצה לנסוע מבני ברק לירושלים, הוא כבר סידר כל חפציו שרוצה לקחת עמו, הוא כבר ישב ברכב, הוא כבר יודע הדרך וכל הכללים לנסיעה, אבל עדיין לא התחיל לנסוע, האם צריך הוא עדיין לנסוע?
כלומר: תשובה הוא מפורש בפסוק: ושבת עד הוי"ה. כל הזמן שהאדם לא הגיע להוי"ה, דהיינו שעדיין לא דבוק אל הקב"ה בקרבה יתירה, שהוא מתענג על ה' ובמצוותיו, עדיין עד הוי"ה לא הגיע, ועוד צריך לנסוע, ולכן כל ימיו בתשובה.
אפילו אם נישק את הציצית, הרי זה פעולות טכני בלבד, אם להוי"ה לא הגיע, התשובה הוא: בוודאי עדיין צריך לשוב אל הוי"ה.
אם יקבל עונש על זה? זה שאלה אחרת, אבל עבודת התשובה הפנימית עדיין עליו לעשות.

 

[הערב נא]

השאלה פה היא כללית מאוד ורחבה אבל אם נתעקש לרדת לפרטים מה הוא מפרט בווידוי רק חוסר אהבה או לא נישקתי וכו'?

 

[נהר מעדן]

מצדיקי קמאי יש כלל, ובמיוחד לדור הזה, לא להתבלבל בעוונות כזה בפרטיות. כי כל זה הוא מעצת היצר, להיות בודק תמיד ולהתמרמר על שלא נישק הציצית וכדומה, ואם אמר מילות התפילה כהוגן. זה מונע עוד יותר הדבקות באלקות.
עיקר תשובה הפנימיות הוא לא לחשוב אם כן קיום מצוות או לא - במצוות כזה, אלא בדרך עשה טוב, לחפש ללמוד ולהתבונן בגדלות ה', ואולי סוף הכבוד יבוא ויהיה דבוק בהקב"ה.
רבי אברהם המלאך שאל: רבי יוחנן בן זכאי אמר בכה לפני פטירתו שאינו יודע אם ילך בגיהנם או בגן עדן, ושאל: וכי לא ידע אם קיום מצוות או עבירות? מה הספק בכלל?
וענה רבי אברהם המלאך: מדרך הצדיקים הוא שאין הם מתבוננים אם נכשלו או לא, אלא כל העת הם מוסיפים להתקרב בהקב"ה יותר ויותר, ואולי לפעמים נשאר איזה פגם במצוות, אבל אין הם מסתכלים אחור, כי זה מפסיק הדבקות. ולכן היה ספק לרבי יוחנן בן זכאי אולי יצטרך לילך לגיהנם כי מעולם לא התחרט על מעשיו, אלא הוסיף בדרך ועשה טוב.
ובוודאי אין הכוונה בחטאים שמפרטים בועל חטא וכדומה, אלא הכוונה הוא על עוונות כזה, אם כן נישק, או אם נישק בכוונה פנימיות או רק בחיצונית מעשה טכני. ועל זה באה ההוראה המפורשת, שאין מתחרטים על זה, כי זה מפסיק כל הדבקות, אלא יוסיף ויוסיף בלימוד ספרי קודש ובעשיית המצוות, וזהו דרך תשובה על חטאים מסוג אלו.

 

[רב בת״ת]

דבר ראשון,
יישר כח לפתוח האשכול.
לא יצא לי לעיין עדיין בדבר,
אך אכתוב את אשר על ליבי…
יש משפט ידוע ״שיש שאלה אין שאלה״
גם כאן אפשר לומר כן,
כאשר יש לנו שאלה ע״מ להתוודות-קח עוד דקה..
תזכיר את זה ״אנא ה׳. סלח לי על שלא אמרתי בפתח הלימוד יהי רצון…״
ובטוחני שאם פותח האשכול שואל שאלה שכזו-מדובר בבן עלי׳ה של ממש.
יישר כח.
גמר חתימה טובה לכל בית ישראל בע״ה!

 

[עוזי ומגני]

@קבוצה הגות מוסר ומחשבה זו שאלה מאוד כללית שנוגעת להמון דברים והלכות?

לחץ כדי לכווץ...

צריך לזכור שאנחנו חיילים של הקב"ה,
חייל צריך לשמור פקודה, גם אם היא שולית, ואין בה כל סכנה לממלכה,
חייל שזייף בשירת ההמנון בעת המסדר, הוא סירב פקודה,
נכון עונשו אינו גדול, כמו הבורח בשעת מלחמה,
אולם זה נמצא תחת אותה קטגוריה, 'סרוב פקודה'..
ממילא וודאי אפי' על ההלכות הכי שוליות אנו צריכים להתוודות,
משום שכל עבירה כזו, זה סירוב פקודה על כל המשתמע,
ורק לא לשכוח שהקב"ה אינו מחפש אותנו בפינה,
אלא יודע את יצרנו, ומכיר את כוחותינו,
אבל זה לא אומר שהקב"ה וותרן,
אולם זכינו ליוה"כ שבה הקב"ה מכפר לנו על כל עוונותינו יחד עם התשובה.