- הודעות
- 4,364
- תודות
- 11,035
- נקודות
- 885
ויעבור מרדכי (ד יז)
פירש רש"י על דת להתענות ביום טוב ראשון של פסח, שהתענה ארבעה עשר בניסן וחמשה עשר וששה עשר, שהרי ביום י"ג נכתבו הספרים. והוא ממגילה (טו, א). והקשה היערות דבש (ח"ב דרוש ט') מדוע הגמ' לא אמרה שעברו על עבירה גדולה יותר, שלא אכלו מצה.
ותירץ הערוך לנר (יבמות קכא, ב) שהגמ' במגילה סוברת כילקו"ש (רמז תתרנ"ו) שאמרו "והיאך היו צמים שלשה ימי לילה ויום ולא היו מתים, אלא שהיו מפסיקין מבעוד יום", וביאר הערול"נ שהכוונה שהפסיקו בי"ג קודם השקיעה, ובליל י"ד צמו וגם ביומו, ובליל ט"ו וליל ט"ז אכלו [ולתרגום ראשון הא דכתיב "לילה ויום" קאי אתפילה], וזה חולק על הגמ' ביבמות (שם) שמוכיחה מכאן שאפשר לחיות ג' ימים בלי אוכל ושתייה.
עוד תירץ הערול"נ, שהיה אסור להם רק שיעור ככותבת, וכזית מצה כן אכלו, עכ"ד. ולכאורה תמוה כדהקשה החזו"א על האחיעזר שתירץ כן (הובא בטללי אורות), שא"כ מהי ראיית הגמ' שאפשר להתקיים בלי מזון ג' ימים, והרי כזית כן אכלו [והערול"נ כותב דבריו בסוגייה זו].
ויתכן שכוונת הערול"נ שבפרט זה נחלקו הגמ' במגילה והגמ' ביבמות האם היה מותר להם לאכול כזית. אכן זה סתום בדבריו, וגם במהדורת אוה"ח צויין לתשובתו שנדפסה בסוה"ס (סי' טו), שכתב שזו סברא שלא ביטלו מצוות מצה, כיון שהוא שלא לצורך לפי שאפשר לצום ולקיים זאת. וכנראה ס"ל לערול"נ שאם לא אכל ככותבת זה לא מחייה את הגוף, וחשיב כאילו לא אכל, וצ"ע.
ובטללי אורות הביא מר' אלישע גליקו שכתב שכפילות הלשון "וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו", הוא כדי שלא נאמר שמצות מצה וארבע כוסות יקיימו, עכ"ד. וכזאת כתב בשערי שמחה (לבעל השבט סופר).
ובתשובה הנ"ל מהערול"נ כתב שאפילו שאכילה בלשון התורה זה כזית, בלשון נביאים שאני.
עוד יתכן ליישב שהנה כתיב "ליהודי הייתה אורה ושמחה וששון ויקר", ודרשינן במגילה (טז, ב) שמחה זו יום טוב, ופירש רש"י שהמן גזר לבטל כל מצוות אלו [יו"ט, תורה, תפילין ומילה]. ולפי זה יתכן שמצוות מצה גם כן הוי בכלל יום טוב, וממילא גם בלא הצום לא יכלו לקיים זאת. ואף שבשעת השמד צריך למסור את הנפש על כל הדינים, הרי כתבו הראשונים (שבת מט, א) שזה לא נאמר בשב ואל תעשה.
פירש רש"י על דת להתענות ביום טוב ראשון של פסח, שהתענה ארבעה עשר בניסן וחמשה עשר וששה עשר, שהרי ביום י"ג נכתבו הספרים. והוא ממגילה (טו, א). והקשה היערות דבש (ח"ב דרוש ט') מדוע הגמ' לא אמרה שעברו על עבירה גדולה יותר, שלא אכלו מצה.
ותירץ הערוך לנר (יבמות קכא, ב) שהגמ' במגילה סוברת כילקו"ש (רמז תתרנ"ו) שאמרו "והיאך היו צמים שלשה ימי לילה ויום ולא היו מתים, אלא שהיו מפסיקין מבעוד יום", וביאר הערול"נ שהכוונה שהפסיקו בי"ג קודם השקיעה, ובליל י"ד צמו וגם ביומו, ובליל ט"ו וליל ט"ז אכלו [ולתרגום ראשון הא דכתיב "לילה ויום" קאי אתפילה], וזה חולק על הגמ' ביבמות (שם) שמוכיחה מכאן שאפשר לחיות ג' ימים בלי אוכל ושתייה.
עוד תירץ הערול"נ, שהיה אסור להם רק שיעור ככותבת, וכזית מצה כן אכלו, עכ"ד. ולכאורה תמוה כדהקשה החזו"א על האחיעזר שתירץ כן (הובא בטללי אורות), שא"כ מהי ראיית הגמ' שאפשר להתקיים בלי מזון ג' ימים, והרי כזית כן אכלו [והערול"נ כותב דבריו בסוגייה זו].
ויתכן שכוונת הערול"נ שבפרט זה נחלקו הגמ' במגילה והגמ' ביבמות האם היה מותר להם לאכול כזית. אכן זה סתום בדבריו, וגם במהדורת אוה"ח צויין לתשובתו שנדפסה בסוה"ס (סי' טו), שכתב שזו סברא שלא ביטלו מצוות מצה, כיון שהוא שלא לצורך לפי שאפשר לצום ולקיים זאת. וכנראה ס"ל לערול"נ שאם לא אכל ככותבת זה לא מחייה את הגוף, וחשיב כאילו לא אכל, וצ"ע.
ובטללי אורות הביא מר' אלישע גליקו שכתב שכפילות הלשון "וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו", הוא כדי שלא נאמר שמצות מצה וארבע כוסות יקיימו, עכ"ד. וכזאת כתב בשערי שמחה (לבעל השבט סופר).
ובתשובה הנ"ל מהערול"נ כתב שאפילו שאכילה בלשון התורה זה כזית, בלשון נביאים שאני.
עוד יתכן ליישב שהנה כתיב "ליהודי הייתה אורה ושמחה וששון ויקר", ודרשינן במגילה (טז, ב) שמחה זו יום טוב, ופירש רש"י שהמן גזר לבטל כל מצוות אלו [יו"ט, תורה, תפילין ומילה]. ולפי זה יתכן שמצוות מצה גם כן הוי בכלל יום טוב, וממילא גם בלא הצום לא יכלו לקיים זאת. ואף שבשעת השמד צריך למסור את הנפש על כל הדינים, הרי כתבו הראשונים (שבת מט, א) שזה לא נאמר בשב ואל תעשה.