תולדות הארות וחיזוקים קצרים לפרשת תולדות

[עמך]

*עשיו רצה את ההנאה הרגעית על פני הבכורה עבודת הקרבנות והעולם הבא,
למכור כזה דבר בעד נזיד עדשים מחייב חוסר חשיבה ופזיזות,
נגלה בכמה צמתים מהסיפור של המכירה על אותה מהירות שהוציאה אותו מדעתו:

מן האדום האדום​

לפחות תגיד מה איזה מאכל אתה רוצה?, ועו"ק הרי עדשים הם חומים ולא אדומים?

לא, הוא רואה רק את החיצוניות, שמו קצת פפריקה.., הוא רעב וזה כלל לא הנושא איזה מאכל מדובר.

על כן קרא שמו אדום​

על שם מעשה אחד של ילד בן חמש עשרה שאכל מאכל בצבע אדום, נקראת כל האומה אחריו זכר לזה?

אלא שזה בנה אב למורשת הגדולה של הסבא עשיו, לראות רק את הרגע ואת האדום והזוהר בלי לחשוב, בזמנו הוא ביזה את הבכורה אבל אח"כ הוא בכה עליה נורא.

המסר הנלמד: לראות את הנולד ולא רק מה שטוב לי עכשיו.

מעניין שעמ"י אוכל מאותו נזיד עדשים עד היום, ודווקא 'אדום' שקיבלו את השם רק בגלל אותו מעשה, הרי שעשיו לא השאיר להם אפי' ללקק, לא יפה מצידו.

הנה אנוכי הולך למות​

לרש"י שתויי יין, למה לי למות ע"ז?, ומה תשובה יש לטענה זו?

שלהיות קדוש במקום גבוה זה מחייב.

ויבז עשיו את הבכורה​

כתב הרמב"ן, "וזו סיבת ביזוי הבכורה כי אין חפץ בכסילים רק שיאכלו וישתו ויעשו חפצם בעתם ולא יחושו ליום מחר",

עשיו ביזה את הבכורה רק בגלל שרצה להנות כאן ועכשיו, כמידת הכסילים שרוצים רק את הרגע ולכן הם מבזים את כל מה שלא מביא תועלת שאפשר למשש אותה כאן ועכשיו.

וימכור את בכורתו​

איך הועילה המכירה הרי זה יותר משתות והוה הונאה?

אומר ר' חיים שמואלביץ, אם בעיניו זה היה שווה נזיד עדשים - הרי שזה באמת השווי שלו, העולם הבא אינו נמדד ומתמחר בסכום שווה, כ"א כמה ששווה היא בעיניו זהו שוויה.

ויבז עשיו את הבכורה​

ובסוף הפרשה "את בכורתי לקח", הוא גם נסע מהארץ מפני יעקב אחיו שיתבייש על המכירה, אבל רגע, שכחת שעשית צחוק מכל העניין, ביזת את הבכורה וכעת אתה בוכה עליה?

התשובה שעשיו ידע טוב מאוד מהי הבכורה כבר בעת המכירה, אבל אם כעת עומד נזיד מגרה, אמצא ק"נ תירוצים למה הבכורה לא באמת שווה, והאמת שהטעם של העדשים עולה על כולנה.

עשיו בן ארבעים שנה​

מה גרם לעשיו הצבוע להתחתן, כי הוא הגיע לגיל ארבעים, אבא התחתן בגיל ארבעים – גם אני. ואז מה?, חתונה עושים כשאני הגעתי לגיל בגרות, כשיש רצון להתמסר ולבנות, אבל הוא הגיע לגיל ארבעים, ארבעים ארבעים גזירה שווה, משא"כ יעקב שעבד ברחל י"ד שנה.

ומה הייתה התוצאה?, ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה..., את בגדיו הוא היה צריך להחביא אצל אימו, כשלא עושים מה שצריך בזמן, לדעת לחכות ולחשוב, זה עולה אח"כ ביוקר.


*****

אברהם הוליד את יצחק​

שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה,

ליצנים יקרים, שאלה לי אליכם, שאשה בת תשעים תלד וכי זה לא נס גלוי, אברהם עוד הוליד כמה שנים לפני"כ את ישמעאל, הפלא הגדול היה אצל שרה?

אלא זו כוחה של ליצנות, היא לא באה עם הגיון וחכמה, היא באה רק להמעיט, ללגלג, ובעיקר לקרר את האמבטי.

ויתרוצצו הבנים​

שהיה יעקב מפרקס לצאת כשעברו ליד פתחי תורה וכו', והשאלה המפורסמת, הרי גם בבטן אימו לימד אותו המלאך את כל התורה כולה?

ורבו התשובות:

א. הרחק משכן רע, כשיעקב נמצא ליד הרשע א"א להתחבר כך לתורה.

ב. חברותא.

ג. דף ועט.

ד. הוא רצה ללמוד מתוך עמל, ולא לקבל מאת המלאך בלי עבודה.

ה. אין קיום מצוה בלימוד ע"י המלאך ורצה לקיים המצוה.

שני גויים בבטנך​

מדוע זה הרגיע אותה לשמוע את זה?, אלא שהיא חשבה שמא הם 'סתם' מריבים, על מה הם כבר יכולים לריב, א"כ 'למה זה אנוכי' להביא שני ילדים שלא רואים את החיים במבט כללי, תכליתי, ממוקד מטרה, וכאשר נאמר לה שהם מריבים בנחלת שני עולמים רווח לה, הם לפחות רבים בשביל אידאולוגיה.

ללמדנו, שמותר לפעמים לריב ולהילחם, כבר אמר החכם 'אל תהיה מתוק פן יבלעוך', אבל צריך לדעת מתי. כאשר אין הדבר נוגע לציפורני הנפש חבל להפסיד עליו כח ולהשיב בו מלחמה, יישוב הדעת שווה יותר מכל דבר זמני ונפסד שהיום כאן ומחר איננו, שם גם אם תנצח בקרב תפסיד במלחמה.

ולצד ש'התרוצצו' היינו כשעברה ליד בתי כנסיות ובתי ע"ז, ידוע שכאב לה על שחששה שבנה הוא יצור כלאיים שאינו פוסח על שני הסעיפים.

איש שדה​

כמשמעו אדם בטל וצודה בקשתות חיות ועופות (רש"י)

קשיא רישא לסיפא, אם כל היום הוא רץ ביערות כדי לצוד חיות אז הוא לא יושב בטל?

שמעתי שעשיו רצה לאכול בשר טרי ורץ כדי לאכול את אותם חיות בעודם מפרפרים, וא"כ הוא רץ בשביל ההנאות המזומנות ולא יצא לו מזה כלום.

ללמדנו, יכול אדם להיות טרוד ועסוק כל ימיו אך לבטלה תחשב, באשר כל עמלו להשיג דברים אשר אין בהם מועיל.

אנוכי עשיו בכורך​

יעקב אבינו, עמוד האמת, "איש תם", כיצד שינה כאן ולא אמר אמת?

אלא משל ליהודי זקן מן התפוצות נוחת בנתב"ג ושואל אותי: איך מגיעים מכאן לחיפה?, מה יש לך שם בן או חתן?, אני שואל כמסיח לפי תומו, אתה לא יודע מה יש בחיפה הוא מזדעק, לא, אינני יודע, והוא מכה אותו עם מקלו ואומר לי, הכותל!, שמה הרי הכותל המערבי, ואני משיב לו ר' איד, הכותל בירושלים, אוי עוד ישראלי שבא לבלבל לי את המח, תגיד לי כבר איך נוסעים לחיפה!

מידת האמת מה אומרת?, לומר לו איך נוסעים לירושלים, שם הרי הוא באמת ימצא את אשר שאלה נפשו, כך בעניינו, יצחק רצה להביא לבנו הצדיק את הברכות, ואם עשיו צד אותו בפיו האמת היא לומר לו כמו מה שצריך להביא לאמת ולא כמו שיצחק חושב.

ויתן לך​

יתן ויחזור ויתן (רש"י),

למה לתת ושוב לחזור ולתת, ולא לתת הכל בבת אחת?, גם זה נראה פחות 'שווה' מהברכה של עשיו, 'מטל הארץ יהיה מושבך', המקום מחמת עצמו יהיה טוב?

אלא שדווקא על הנחש נאמר שבכל מקום שהולך מזונותיו עימו, ה' הביא לא כרטיס אשראי כדי שלא יהיה לו שום חסר וכך לא ידבר איתו,

לכן דווקא שה' נותן ושוב נותן, זה הברכה הכי גדולה שתמיד נהיה תלויים בה',

ללמדנו, שכאשר נצטרך יהיה לנו ולא נצר צרת מחר, ברוך ה' יום יום.

והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך​

אומרים בעלי המוסר, כאשר תרי"ד, שמחמירים על עצמם בחינם להרבות ולאסור גם מה שלא כתוב בתרי"ג מצוות, - ופרקת עולו וגו'.

ויאמר עשיו בליבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי​

פירש הכלי יקר שחיכה עשיו לימי האבל בהם יעקב יהיה אסור בתלמוד תורה, ואזי התורה שלו לא תגן.

ללמדנו, שהתורה כמים לדגים, זו מציאות ולא המחשה בעלמא.