סוכות, שמח"ת ושמ"ע ההבדל בין שינת ארעי לאכילת ארעי מחוץ לסוכה

[איש אמת]

דינא הוא, שאכילת ארעי פטורה מן הסוכה ושינת ארעי חייבת בסוכה.
ובטעם מה ששינת ארעי חייבת בסוכה ביארו בגמרא (סוכה כו.) דהוא משום שאין קבע לשינה.
וביאר רש"י, שפעמים ושינה מועטת מספיקה לאדם, הלכך זוהי שינתו, ועל כן יש משמעות קביעות אף בשינת ארעי. [ולכאורה יש להעיר על לשון הגמרא 'אין קבע לשינה' דלכאורה יותר נכון לומר ההפך דאף שינת ארעי יש בה קבע. ויש לעיין].

ואמנם לא ברירא לי דברי רש"י, והרי מצאנו שיש אכילת ארעי שיכולה להשביע את האדם, ובפרט לדעת הרבה מן הראשונים שכל דבר שאין בו מחמשת מיני דגן אין בו תורת קביעות סעודה, ואדם יכול לשבוע ימים רבים מסעודה שאינה מכילה דברי דגן, וא"כ אכתי לא ברירא מאי שנא אכילה משינה.
אשמח לשמוע דעת התלמידי חכמים בזה.

וחשבתי לבאר, דכיון שבזמן השינה אדם לא נהנה מעצם השינה ויתכן שהוא אף פטור מן המצוות בשעה זו, ע"כ כל הקביעות שיש בשינה היא מהתוצאה שהשינה משיגה, משא"כ עניין האכילה אינו בעצם השביעה אלא בעצם פעולת האכילה והסעודה במקום חשוב מחייבת סוכה. וע"כ אין לחייב סוכה באכילת ארעי אף כשהאדם יוכל לשבוע מאכילה זו, כיון שפעולה זו של אכילה אין בה שם קבע כדי לחייב סוכה, משא"כ שינה שנבחנת לפי התוצאה שפיר אין לחלק בין ארעי לקבע. ויש לעיין עוד בדבר.