ההידור בהלל - דקדוק והבנת המילים או הודאת הלב ושמחה? מבט חסידי VS ליטאי

[נראה לפשוט]

בתור ליטאי, תמיד התקשיתי כיצד יתכן שהחל המרכזי בהלל הוא "אנא ה' הושיעה נא", הלא לל זה להודות ולהלל, מה לזה ולבקשה? אין לי בעיה שתבקש, אבל שזה לא יהיה העיקר, ועכ"פ על חשבון ההלל והודאה

 

[נראה לפשוט]

רבינו ראה כגון בישיבות ובכינוסים שונים, שחסרה שמחה לבחורים צעירים, וגם אנשים מבוגרים ראיתי שהם כ"כ שמחו ורקדו עד שהיה קשה להפסיקם משמחתם, ובזה היה ניכר כמה שהדבר היה חסר להם ובאמת אצל קהל החסידים יש מדי פעם דבר שגורם להם התחדשות ע"י ששמחים אם זה סעודה שלישית, מלוה מלכה וכדו' וסבור היה רבינו שבציבור שלנו חסר הדבר מה שיגרום מידי פעם להתחדש ולתרענן שכן קשה הדבר לשבת כל הזמן רק ברצינות צריך שתהיה גם שמחה מדי פעם אמנם כ"ז קרה בדורות האחרונים מחולשת הדורות אבל בדורות הקודמים הספיק תורה לבד כדי לשמוח וכו' עיי"ש היטב.

לחץ כדי לכווץ...

כידוע שכך אחז הגריג"א לגבי כו"כ דברים.

 

[נראה לפשוט]

מה מנהגי קהילות הקודש בענין?
בר"ח, ובשבת, בחוה"מ, בחנוכה, וכו',
מה המקורות לאיסור והיתר ומה הטעם?
אל אדון, קדושה, הלל, מוסף, וכיו"ב?

צריך להוסיף גם את ענין הריקודים שיל"ע ביה בכמה.

 

[יחזקאל יחזקאלי]

כלפי המתנגדים מתחילים לרעות בשדות זרים, ולדבר על עניינים....
אשר לא ראו ולא שמעו אבותיך ואבות אבותיך
והטעם שלא מוצאים סיפוק דיים במעשים וברגש הפשוט
וכל הזמן מחפשים איך להתרגש,
ולכאו' זה מורה על חסרון מסויים.

לחץ כדי לכווץ...

כשכתבת "מקובלנו" התכוונת ששמעת את זה ממישהו רציני????

 

[חקר הלכה]

עכשיו, לענייננו - הלל. כיצד אנו "מהדרים" בהלל? האם ההידור הוא בפנימיות, ברגש, או בדקדוק המילים? ואם נלך יותר רחוק, האם יש מקום לשלב בהלל מוזיקה לעורר את הרגש הכמוס?

לחץ כדי לכווץ...

שו"ת ויען יוסף - אורח חיים סימן נז:
הנה ידוע מה שהרעישו גאוני הדור שלפנינו בעת אשר יסדו תקנות הארטאדאקסי במדינת אונגארן וגזרו אומר שאסור ליכנס לבית הכנסת אשר יש בו אחד מנימוסי עכו"ם, וזהו אחד מהם כידוע שבבית תפילתם יש כלי שיר כזה, ומה שרוצים להקל משום שהוא קטן מאותן שעושים הם, ויש בו איזה שינוי, ע"ז יש לומר כלשון הגמרא פסחים (ל"ז ע"א) יאמרו כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס מותרין ונתת דבריך לשיעורין, וגם מה שאומרין שלא ישתמשו בו בעת התפילה ואף לא בשבת ויו"ט, אין זה מספיק להתיר האיסור, דהעמדתו במקום קדוש הוא עיקר האיסור ואין נפק"מ מתי משתמשין בו, וגם אין נפק"מ אם עומד בבית הכנסת של אנשים או בעזרת נשים, דגם עזרת נשים יש לו דין בית הכנסת לכמה דברים, ומה דמשמע מתשו' מהרי"א או"ח סי' נ"ט בשם מהר"ם בנעט דאין האיסור אלא משום חילול שבת ומפלפל אם ע"י עכו"ם הוי שבות דשבות, וכן מתשו' חת"ס (חלק ששי סי' פ"ד ד"ה ואם יאמרו) משמע כן, כל זה היה קודם שיסדו רבותינו הקדושים תקנות הארטאדאקסי ועמדו למנין על זה, וכפי הנראה בימי הגאון מהר"מ בנעט ז"ל והחת"ס לא היה עדיין זה מנהג קבוע בבתי ע"ז מדלא דנו על זה משום בחוקותיהם, אבל אחר תקנות הגאונים רבותינו זי"ע שירדו לעומקן של דברים שאותן שרוצין להנהיג כן הוא משום להתדמות לבתי תפלתם של עכו"ם, הרי מטעם האיסור של רבותינו חל על זה האיסור בין בשבת בין בחול בין בשעת תפלה בין שלא בשעת תפלה בין בעזרת אנשים בין בעזרת נשים.

שו"ת לבושי מרדכי אורח חיים מהדורה קמא סימן טז:
ע"ד אשר יתייעץ עמי, והוא כי במקומו אשר איזה יראים השתדלו להיות נפרדים מקהל נעאלאגען בבית תפילה ושו"ב. ויען כי אחרי הזמן שתו בדעתם כי בית התפלה שלהם קטן מהכיל, ועל כן בקשו מקהל ליתן להם מקום לתפלה בזיטצונגסזאל שלהם שהוא בחצר הטעמפעל. וכ"ת שדי ביה נרגא, ע"ד ג' חסרונים. א' כי לפעמים בעת התפלה נשמע קול אשה והארגעל מהטעמפעל. ב' כי הטעמפעל והזיטצונגזאל נבנה בשבת. ג' יען כי המנין מצומצם, על כן כמה פעמים קורין מהנעלאגען להשלים, ומהם מחללי ש"ק ואפשר בפרהסיא ג"כ. ועל דבר זה שאלת מעלתו אם טוב עושים המונעים עצמן מבית תפלה זו, וכבר עושין כן מיחידי סגולה.
והנה לדעתי גם מפני חסרון אחד מכל הנ"ל ראוי להרחיק עצמו מבית תפלה זו, ואפי' אם על ידי כך מבטל תפלה בצבור וקריאת התורה ברכו וקדושה, והא באו"ח סי' ע"ה [ס"ג] מבואר, כי קול זמר באשה ערוה, ולזוהר בעת ק"ש ותפלה וקול ערוה באשת איש אפי' בלא קריאה ותפילה אסור, כמ"ש באה"ע סי' כ"א [ס"א], ועי' במג"א הנ"ל סי' ע"ה [סק"ו] ובמחצית השקל. ועוד כיון שנשמע קול הארגעל, א"כ לענין זה הוה כמו טעמפעל שלהם, דוודאי לכ"ע יש בזה לא תלכו בחקתיהם וגו' [ויקרא יח, ג], וא"כ אם השתות יהרסון צדיק מה פעל בפרידה זו...
ומעתה מה טוב עושים היחידי סגולה שמונעים רגלם מבית תפילת זיטצונגסזאלל הנ"ל, ואפי' באחד מחסרונים הנ"ל, כ"ש אם ג' שלשה ידבקו יחדיו. ועל כן ראוי לדבר על לב היראים כי יחזרו לבית תפילה הישן, ואם גם מצער הוא, ותחי נפשם שלא ישלוט שבט הרשע על גורל הצדיקים. ומאז העיר בהם רוח ה' להיות נפרדים, יתחזקו על מעמדם בכל תוקף ועוז ולהרחיק כמלא עין ממקום אנשי דלא מעלי, ולא יקרבו פתח פני בית תפילה של ארטה' לפתח בית הטעמפל, ועת לרחק, כאשר מבואר בכמה תשובות בענין זה בשו"ת מהר"ם שיק [סימן ש"ד וסימן ש"ז]. ואם באמת ותמימים דרך היראים, אז יתקיים בהם מ"ש [איוב ח, ז] והי' ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד. ועכ"פ טוב לבטל בית התפילה של הזיטצונגסזאל הנ"ל לגמרי כנ"ל.

שרידי אש חלק א סי' יג
"ע"ד ענין בית הכנסת עם העוגב - הנה כבר חויתי את דעתי שמצד הדין אין לאסור את התפילה בביהכ"נ שהחפשים מתפללים בו בשאר הימים בעוגב. התפילה בעוגב הוא אסור, אבל אין זה פסול במקום, שנאסור אותו אף למתפללים בו בלא עוגב. ורק אומרים שיש חרם ע"ז, ואני חקרתי ודרשתי ולא מצאתי חרם זה בשום ספר.
ולפיכך מצד הדין בודאי שמותר להתפלל בבנין הנוסף על בית הכנסת, אך בדברים שכאלו צריך להתחשב גם עם תנאי המקום והמצב, וכבר דברנו ע"ז פנים אל פנים די והותר.


מנחת יצחק ח"ה סי' צז
"הנה לדעתי מן המותר להאריך בזה, כי כל הטענות שלהם, לא יזיזו אף זיז כל שהוא מהאיסור הגדול שגזרו הגאוני עולם אשר מימיהם אנו שותים זלה"ה, עוד בשנת תקע"ט, בעת אשר פרצה הרעה, והתחילו המהרסים לפרוץ כמה פרצות בדת תוה"ק, וכמבואר בתשו' חת"ס (ח"ו מסי' פ"ד עד סי' צ"ו), ומפורש שם דהאיסור בין בחול ובין בשבת, וגם בעזרת נשים, כמבואר שם (סי' פ"ו ד"ה ונבהלתי), וכפי המבואר בדבריו, ובכמה מדברי הגדולי ארץ שדברו מזה, מוכח מה שדברו רק מארגעל, מפני שמעשה שהי' כך הי', שמהרסים רצו אז בזה, אבל באמת כמה טעמם ונימוקם לאסור איסור, שייכים בכל כלי שיר עייש"ה, וביותר מוכח כן בתשו' חת"ס (חו"מ סי' קצ"ב באמצע ד"ה מה), שכתב בזה"ל, לנגן בביהכ"נ בכינור ועוגב וכו' אבל במקדש מעט אין נכון להראות שמחה לפניו, כעין שמחת ציון...


שו"ת מלמד להועיל חלק א (אורח חיים) סימן טז ד"ה בשנת תרכ"ג
טרם נחוה את דעתנו הקלושה נפן נא אל משכנות הרועים המה הגבורים אנשי השם אשר כתבו פסק דינם בשנת התקע"ט בעת אשר פרצה הרעה בראשונה, בעיר האמבורג, והתחילו שם מהרסים לפרוץ כמה פרצות בדת למרות עיני בד"צ דשם, והבד"צ דהאמבורג אסף מכתבים ופסקים מכל גדולי הדור ויחוקו דבריהם בספר הידוע אשר נקרא בשם: אלה דברי הברית. ושם קמו הגאונים חסידים וקדושים לאסור איסר על שלשה פשעים, ואחד מהם הוא אסור לנגן בביהכ"נ בשום כלי שיר בשבת ובי"ט אפילו ע"י אינו ישראל. והנה הגאונים דשם הסכימו כולם פה אחד שאסור לנגן בכלי שיר בביהכ"נ בשבת ובי"ט אפילו ע"י נכרי; אך אם מותר לנגן בחול בארגעל או אסור לא ראיתי הסכמה ביניהם. ואחרי העיון מצאתי שם בין הגאונים שלש שיטות.

(א) יש מהם שכתבו סתם שאסור לנגן בשבת וי"ט, ולענין חול לא פסקו כלום, ואפשר דס"ל דבחול שרי, או אפשר דספוקי מספקא להו ולא רצו לחלוט הדין לאיסור או להיתר. ואלה הם: בד"צ דק"ק האמבורג (ריש ספר אלה דברי הברית) ר' משולם זלמן הכהן בעל בגדי כהונה (אדה"ב צד א'), ר' אליעזר בעל שמן רוקח (שם צד כ"ג), ר' אברהם טיקטין ברעסלא (שם צד כ"ה), ר' אהרן יושע ראוויטש (שם צד כ"ט), ב"ד דק"ק פאדובא (שם צד נ'), והגאון ר' עקיבא איגר כתב בפירוש (שם צד כ"ח): גם בחול עדיין אין ההיתר ברור, עיין מ"ש בבאר שבע סי' ע"ד טעם שאין אנו מתפללים בפרישות כפים ומדמה לאיסור דלא תקים לך מצבה יע"ש. וזה הטעם שייך גם בארגעל עכ"ל. ובכן אפשר דלכל הגאונים הנ"ל לא היה ההיתר ברור.

(ב) ויש מהגאונים שהתירו בפירוש לנגן בחול ואלה הם: ב"ד דק"ק פראג ה"ה ר' אליעזר פלעקלש, ר' שמואל לאנדא, ר' ליב מעליש, וכתבו (שם צד י"ז): ומה שמנגנים בכלי שיר (ארגעל) בשבת קדש איסור גמור הוא לנגן, אפילו ע"י נכרי בשום כלי זמר, והמנגנים בקהלתנו בכלי זמרים בקבלת שבת, המנהג פה שמחוייבים המזמרים להסיר ולסלק מידם כלי זמר חצי שעה קודם ברכו עכ"ל. (ואפשר דלא התירו בחול אלא בשאר כלי זמרים ולא בארגעל) וכן פסקו עשרה רבנים דק"ק ליווארנא החתומים שם (שם צד ס"ז) וז"ל: וכולנו יחד אסרנו איסר לבלתי ינגנו (בארגעל) ביום ש"ק וי"ט ח"ו. ולא התרנו רק בחה"מ וערב שבת וערב י"ט קודם שתכנס קדושת שבת וי"ט לצאת ידי כל הדיעות בידוע וגם את זה לא התרנו כי אם ע"י ישראלים אנשים אשר יראת ד' בלבם וכו' עכ"ל.

(ג) ויש מהגאונים הבאים על החתום שאסרו בפירוש לנגן בארגעל בביהכ"נ בין בחול בין בשבת. ואלה הם: ר' הירץ שייאר (אדה"ב צד ה') אפשר נדנוד איסור משום איך נשיר וכו' וגם כן גדר קדושה עיי"ש. הגאון בעל הח"ס (שם צד ט') במכתבו הראשון כתב מדלא תקנו אבותינו כלי שיר בתפלה אע"ג שמאתנו יצא השיר בעבודת בית המקדש ש"מ לא הוי ניחא להו בהא מטעם מיום שחרב ביהמ"ק אין שמחה לפניו וכו' איך נשיר וכו', ובמכתב שנית למד איסור חדש מדברי רב ספרדי בס' נוגה צדק (אשר החליט להתיר) והעלה דאסור משום חוקותיהם, ועיין בשו"ת ח"ס חלק ו' סי' פ"ד עד צ"ו ובמה שנרמז שם על שו"ת ח"ס חח"מ, גם הגאון מהור"ר מרדכי בנעט (שם צד י"ח) כתב דאסור גם בחול משום חוקותיהם וסיים וז"ל ולפענ"ד הספק עצום ויש לאסרו עכ"פ מצד הספק, וכ"כ הגאון מהור"ר ר' יעקב ליסא בעל חות דעת (שם צד פ"א) שאיסור גמור הוא לשיר בעוגב בבית הכנסת הן בחול והן בשבת ע"י נכרי, וכן פסקו הגאונים מוהר"ר שמואל אב"ד דק"ק אמשטרדם (שם צד ס"א) ומהור"ר משה טוביה מזונטהיים האנויא (שם צד ע"ו, מפקפוק שלא תתבטל הכונה) ומהור"ר הירש לקא"ב ווינטצענהיים בעל שו"ת שער נפתלי (שם צד פ"ה). ועיין בספר שו"ת מהר"י אסאד שם מובא תשובה ח' א"ח סי' נ"ט מרבו מהר"ם בנעט שאוסר בשבת לנגן בארגעל ולא הזכיר דאף בחול אסור, עיי"ש ואפשר דכך היה השאלה לענין שבת ומשום דבחול ספוקי מספקא ליה לא הזכיר מזה.

ובשנת ה' תק"פ יצא לאור הספר הנחמד צרור החיים מהרב הגאון ר' אברהם לעווענשטאמם אב"ד דק"ק עמדען והוא העלה ג"כ דלנגן בארגעל אסור בין בחול בין בשבת משום ובחוקותיהם לא תלכו.

בשנת תרכ"ג חיבר הרב הגדול מו"ה דוד דייטש אב"ד דק"ק זאהרויא (אבערשלעזיען) חיבור נחמד בל"א: דיא ארגעל אין דער זינאגאגע ובו האריך בטוב טעם ודעת לברר איסור הארגעל בכל צדדיו, והעלה ג"כ דאף בחול אסור לנגן בו משום ובחוקותיהם ושם הביא ג"כ גוטאכטען לאיסור מדייני בערלין ה"ר הג' ר' אלחנן ראזענשטיין ומהרי"ם ד"ר זאכס זצ"ל. ובשנת תרכ"ב כבר השמיעו את קולם במ"ע: איזראעליט נומ' 2, 3, 4 הרב הגדול מוהר"ר מאיר ד"ר לעהמאנן זצ"ל ולהבדיל בין חיים למתים הרב הגדול מוהר"ר משולם זלמן ד"ר קאהן נ"י לברר איסור הארגעל בטוב טעם ודעת וכן נדפס פסק דין מהרב מהור"ר ישראל שווארץ אב"ד דק"ק קאלן באיזראעליט נומ. 1 שנת 1865. וכולם הסכימו לאסור בין בחול בין בשבת. וכן כתוב בהודעה נאמנה שלנו, אשר אנחנו נותנים לכל תלמיד בית - מדרשנו פה ברלין ביחד עם התרת הוראה, איסור הארגעל משום חוקותיהם. וא"כ אסור בין בחול בין בשבת. וכן ראיתי להרה"ג מוהר"ר שמשון רפאל הירש זצ"ל בפירושו לויקרא י"ח ג' שאוסר הארגעל משום חוקותיהם בין בחול בין בשבת. גם הגאון מהר"ץ חיות בספרו מנחת קנאות דף ה' ע"ב כתב דבארגעל יש לאו בחוקותיהם לא תלכו כמ"ש הרמב"ם בפי"א מהלכות ע"ז דבדבר המיוחד לע"ז אסור להתנהג אצלנו. אך ראיתי להרב ר' אברהם זוטרא בספרו מלחמות ה' שנדפס בהנובר תקצ"ו שמדבר מאיסור ארגעל בשבת ואינו אומר איסור בחול אלא אם זמרן נשי עיי"ש צד 108 עד 111.

ועתה נחזי אנן לברר הדין על בוריו, ויען כי המתירין החזיקו את ידם ואמרו שהיה גם בבית המקדש כלי שיר שהיה דומה לארגעל, וגם הביאו ראיה מהארגעל שהיה בק"ק פראג, על כן נחקור תחילה על הדברים האלה."

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1053&st=&pgnum=20

שו"ת בצל החכמה - חלק ב סימן פה:
נמצא לנגן בכלי שיר בבית הכנסת לתפילה אסור כמבואר בח"ס ז"ל וכמש"כ (אות א'), ולנגן בו ביחוד לשמחת חתן וכלה וכדומה יש בו איסור נוסף, בלי ספק.
כל זה כתבתי מעיקר דינא דהש"ס ופוסקים אשר מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים, אבל בר מן דין ובר מן דין, הלוא ידוע ומפורסם כי בעת התיסדות האורטודוקסי' במדינת הונגרי' גזרו רבותינו גאוני עולם קדושי עליון זי"ע ואסרו אפי' הכניסה לבתי כנסת שיש בהם עוגב, כי רוח ה' נוססה בהם וצפו מראש את כל התוצאות החמורות והאיומות שהתחוללו עקב פרצה ההיא. ואנחנו בני בניהם, עדים אנחנו היום כי נאמנו דבריהם מאד, לא נפל מהם כשערה ארצה. כי כל אלה אשר הקשיחו אז לבבם מהבין ואטמו אזניהם משמוע, לכו חזו מה עלתה בהם וביוצאי חלציהם ה"י.

עוד מראה מקומות
שו"ת חת"ם סופר ליקוטי תשובות ח"ו סי' פו
שו"ת אורח משפט אורח חיים סימן לו ד"ה נראה פשוט
שו"ת בית מרדכי חלק א סימן מה ד"ה ע' בספר
כתב עת אוצרות ירושלים קכט, תס - תסג; קלב, תקג - תקה; קלו, תקסו - תקסח
כתב עת תחומין יח, תשנ"ח, 122 - 120
כתב עת צהר א, תשנ"ח, קצט - רכח

 

[חקר הלכה]

וכמדומני שבזה גם המתנגדים מודים שהרגש הוא העיקר גם במחיר של הפחתה בהידור המצוה

לחץ כדי לכווץ...

יש לך מקור לחידושך הנורא?

 

[חיים ארוכים]

יש לך מקור לחידושך הנורא?

לחץ כדי לכווץ...

לא אין לי מקור, ואתה יכול לחלוק עלי,
אך כך אני חושב מסברא שדברים שעיקר המצוה הוא להלל וכדו' הרגש הוא מעיקרי המצוה

 

[אספקט]

אפשר לייחס את ההשפעה אולי להגרי"ש זילברמן שהדגיש מאוד את הענין של 'רחמנא ליבא בעי'

לחץ כדי לכווץ...

נכון מאוד.
לדעתי ניתן ליחס את השינוי שמתחולל בציבור הליטאי בהקשר של עבודת ה' מתוך חיבור והבנה פנימית לרב זילברמן לצד הגר"מ שפירא, שכמעט כל אחד מן האנשים הגדולים בדורנו שעוסקים בתחום הוא תלמיד של אחד מהם [ולפעמים של שניהם].
כמו"כ ישנו בימ"ד בעל גישה שונה קצת אך גם הוא בעל השפעה בתחום זה, והוא ביהמ"ד דפחד יצחק הכולל את הרב הוטנר, ותלמידו הגר"י דיוויד ותלמידו הגרח"י קפלן שהם בעלי השפעה רבה בתחום זה.

 

[שירת העשבים]

עכשיו, לענייננו - הלל. כיצד אנו "מהדרים" בהלל? האם ההידור הוא בפנימיות, ברגש, או בדקדוק המילים? ואם נלך יותר רחוק, האם יש מקום לשלב בהלל מוזיקה לעורר את הרגש הכמוס?​

לחץ כדי לכווץ...

בבית המקדש שרו את ההלל, (וכמדומני שגם בליל הסדר על הגגות).

 

[חקר הלכה]

בבית המקדש שרו את ההלל, (וכמדומני שגם בליל הסדר על הגגות).

לחץ כדי לכווץ...

לא אין לי מקור, ואתה יכול לחלוק עלי,
אך כך אני חושב מסברא שדברים שעיקר המצוה הוא להלל וכדו' הרגש הוא מעיקרי המצוה

לחץ כדי לכווץ...

תראה לאן אנשים הידרדרו! לדעתך גם כלי נגינה בבית כנסת באמירת ההלל זה מעיקרי המצווה?

קהילות ישראל - הלל מוזיקלי | עיני העדה והמקום

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[שירת העשבים]

תראה לאן אנשים הידרדרו! לדעתך גם כלי נגינה בבית כנסת באמירת ההלל זה מעיקרי המצווה?

לחץ כדי לכווץ...

לאן לקחת אותי... רק באתי לומר שיתכן בהחללט לשיר את ההלל ומצאנו לכך סימוכין.
וודאי שחלילה לשנות מדרכן של ראשונים.

 

[אורה]

כזיתא דפסחא והלל פקא איגרא"
ראיה לחסידים ?
שמעתי פעם אימרא קדישא מהרבי הקדוש מרא דכולא תלמודא מויזנץ מונסי זצ"ל כזיתא דפסחא דייקא לשם מצוה ולא להנאת הגוף ואז ההלל פקע איגרא

 

[אורה]

דרך אגב אין כזה דבר הבהרה חסידית, זה הכל תלוי באזרוים הקצות ואחיו בעל הקונטרס הספיקות לא היו חסידים והבהרה שלהם היו כמו החסידים כי זאת הייתה ההברה בגליציא ובפולין,
שמעתי מתלמיד של ר' דוב שאחד דיבר עם ר' דוב באידיש והוא הכריח את עצמו לדבר באידיש ליטאית ור' דוב אמר לו האידיש של הקצות גם טוב בשבילי