נח ההיתר לנח לאחר המבול - מדין "דבר שבמנין"?

[נחום]

בכניסה לתיבה נאמר "אתה ובניך ואשתך ונשי בניך", וביציאה נאמר "אתה ואשתך ובניך ונשי בניך". רש"י מבאר שבכניסה נאסרו בתשמיש וביציאה הותרו.

יש לעיין, האם נצרך היתר מפורש משום שכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו, או שמתחילה נאסרו רק לזמן שהותם בתיבה, וביציאה פקע האיסור מאליו?

בביצה ה: לומדת הגמרא מההיתר שלאחר מתן תורה, "שובו לכם לאהליכם", שצריך היתר גם לאחר שעבר זמן הפרישה. לכאורה אפשר היה ללמוד זאת כבר מנח.

ואם אצל נח האיסור היה תלוי במצב המבול ולכן פקע מאליו, מדוע הוצרכה התורה לשנות את סדר האנשים והנשים כדי ללמד על ההיתר? האם זה היתר הנצרך להתיר איסור, או הודעה שטעם האיסור כבר הסתיים?

 

[פנחס ע]

לכאורה הרי טעם האיסור מחמת צער העולם, ואם כן לא צריך ציווי מיוחד. אולם אם לא היה משתנה סדר הפסוקים איך היינו יודעים שיש כזה איסור?