סוכות, שמח"ת ושמ"ע ההסתכלות שלי על יום שמחת תורה!!

[דבר ה']

אין היום חשש שמא יתקן כלי שיר
ובטל הטעם בטל הגזירה
ואמנם נהגו להחמיר בהרבה דברים
אבל כאן שנהגו להקל אין למחות

לחץ כדי לכווץ...

עיין מ"ב של"ט סק"י שמבואר שמה שאין למחות הוא נטעם מוטב יהיו שוגגין והעיקר שאסור ואפילו צריך למחות במקום שישמעו לו

 

[ישעיהו מנחלת דן]

עיין מ"ב של"ט סק"י שמבואר שמה שאין למחות הוא נטעם מוטב יהיו שוגגין והעיקר שאסור ואפילו צריך למחות במקום שישמעו לו

לחץ כדי לכווץ...

ע''ש בשעה''צ שאין כדאי להקל שלא במקום מצוה
ש''מ שבמקום מצוה כדאי להקל

 

[אור זרוע לצדיק]

אכן בשמות רבה (נ"ב ה): "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ" - בסיני

לחץ כדי לכווץ...

בפשטות גם יוה"כ היה בסיני שהרי משה עלה אל ההר ומדבור בהר סיני.

 

[שיח יצחק]

חסידים ליום אחד!!
כך ההסתכלות שלי בתור ליטאי על יום שמחת תורה!!
זה לא מוזר??
לרקוד. ולשמוח. ולשיר לקב"ה??

לחץ כדי לכווץ...

המשנה ברורה מביא בשם תשובות מהרי"ק בשם רב האי גאון כך: "ביום זה רגילים אצלנו לרקד בו, אפילו כמה זקנים, בשעה שאומרים קילוסין לתורה ולכן יש להתאמץ בזה ולרקד ולזמר לכבוד התורה, כמו שכתוב גבי דוד המלך ע"ה שהיה "מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ה'", וכן כתבו בשם האריז"ל. והעידו על האריז"ל, שאמר שהמעלה העליונה שהשיג, באה לו על ידי שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצווה, וגם על הגר"א ז"ל כתבו שהיה מרקד לפני הספר תורה בכל כוחו", עד כאן דברי המשנה ברורה. והביכוי יעקב הוסיף וכתב: "ואל יאמר אדם אין זה כבודי וכבוד התורה לרקד לפני המון עם כאחד הריקים, שהרי זה היה חטא מיכל בת שאול, שהשיב לה דוד המלך ע"ה "ונקלותי עוד מזאת". הרמב"ם מאריך ומפליג בעניין זה של שמחת המצווה והוא כותב, לגבי שמחת חג הסוכות ושמחת בית השואבה, את הדברים הנחרצים הבאים: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שציווה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה ובטוב לבב, וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו- חוטא ושוטה. וכל המשפיל עצמו ומיקל גופו במקומות אלו, הוא הגדול המכובד העובד מאהבה, ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה', שנאמר "והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'". ולפני שנתיים הוכחתי (במאמר בבטאון "קול התורה"), שדוד המלך לא טען בפני רעייתו, שאכן מסכים הוא לדבריה שאין זה כבוד וגדולה לפזז ולכרכר, אך הוא משיב לה שמכיוון שמכרכרים ורוקדים לפני ה'- לכן עושים זאת. אלא אדרבה, רק לאנשים גדולים וחשובים מתאפשר, מבחינת גדלותם, לכרכר ולפזז לפני ה', וככל שהאדם גדול ונעלה יותר בחשיבותו, כך הגברת הריקוד והשמחה לפני ה' שייכת אליו יותר ויותר.

על הגאון מוילנא ז"ל מסופר ב"מעשה רב" כי "היה הולך לפני הספר תורה שמח מאד ברוחב עוז וחדווה, וחכמת אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת, ומספק כף אל כף, ומפזז ומכרכר בכל עוז לפני ספר התורה". ומובא בפלא יועץ וביסוד ושורש העבודה ובעוד ספרים,שריבוי השמחה והריקוד בהקפות שמחת תורה, בכל עוז ותעצומות, הם סגולה לילדים תלמידי חכמים ולדורות ישרים ומבורכים.

מפורסם בשם המגיד מדובנא שאמר בדרך הלצה שהוא שמח בשמחת תורה מפני ש"גם אם אח שלי עושה חתונה- אני שמח בשמחתו"… מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל אמר על הרהורי לב אלו, של 'על מי יש לי לשמוח', דברים חריפים ביותר. לדבריו, הרהורי מחשבות אלו של "מה אני קשור לתורה" לא מגיעים מהיצר הטוב אלא דווקא מהיצר הרע של האדם, שלפתע נזכר לשאול ב"מה אני קשור לתורה". ולא היא, כל אחד קשור לתורה במה שהצליח להיות קשור, ועליו לשמוח בכל עוז על חלקו, מתוך תקווה וחיזוק שבשנה הבאה יהיו לו סיבות נוספות יותר לשמוח עליהם.

סוכות, שמח"ת ושמ"ע - שו"ת שמחת תורה | ענייני דיומא

* מדוע קוראים בתורה בליל שמחת תורה? מנין הגיע המקור לרקוד עם דגלים, מתי (לא) כדאי לחלק ממתקים, האם ניתן לערוך את "כל הנערים" עוד לפני כל העליות של הציבור? מאיזה גיל ילד עולה לתורה, מדוע עושים "הגבהה" הפוכה לספר התורה ולמה קופצים ב"משה אמת"? * מדוע "הקפות שניות" והאם ניתן לומר תשעים פעם "משיב...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[שלמה ו.]

בעת ההקפות באחת הקהילות הבחין הרב ביהודי עם הארץ, שלא קרא ולא שנה, הרוקד לפני ספרי התורה בכל עוז.

בתום ההקפות ניגש אליו הרב ושאל: "מי שעמל בתורה כל ימות השנה, מובן מדוע הוא שמח בשמחתה. אבל אתה, שכמעט אינך פותח ספר - לשמחה זו מה עושה?"

השיב היהודי: "ביום הכיפורים עמדתי עם כולם ואמרתי 'על חטא שחטאנו לפניך בכפת שוחד'. והרי אינני רב או דיין, ומי בכלל יבוא לתת לי שוחד?

"אלא מה? כל ישראל ערבים זה בזה, ולכן אני מתוודה גם על חטאיהם של אחרים".

וכאן הוסיף בחיוך: "אם על החטאים של כבוד הרב אני צריך להתוודות, מדוע שלא ארקוד גם בשמחת התורה שלו?"

 

[ימה של תורה]

שמחת תורה - "אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה"

שמיני עצרת ושמחת תורה כרוכים אצלנו יחד, עד שכמעט אין אנו מבחינים ביניהם. אולם שמיני עצרת הוא חג בפני עצמו מן התורה, ואילו השמחה על השלמת מחזור קריאת התורה ומנהגיה התגבשו במהלך הדורות. מהו החיבור בין השניים? מדוע דווקא היום שבו הקב"ה מבקש מאתנו "עכבו עמי עוד יום אחד", נעשה ליום של שמחה בתורה...

• ימה של תורה
• 2 אוקטובר 2026
• הערות: 3
• קטגוריה: סוכות שמחת תורה

 

[הרב מרודוש]

הכל טוב ויפה
את זה גם אני יודע
רק טענתי שבסוף כל השנה הליטאים מתכחשים לזה
(לא בהכרח מרצון)
ופתאום יום אחד אומרים לך יאלה תרקוד עם הקב"ה
לכל הציטוטים הנ"ל אני לא רואה את הריקוד עם הפשוט לשמוח ולרקוד עם הקב"ה
אלא ענינים אחרים...

 

[הסלבודקער]

תמיד חשבתי,
שמאז ומעולם מה שעשו בשמח"ת היה לרקוד עם הס"ת ולהקיף את הבימה, אף כשלא היה סיום התורה,
משום שזה הצורה של השמחה בקב"ה, כך הם הריקודין בסעודה קטנה,
אלא שחז"ל קפצו על ההזדמנות ואף עשו סיום לתורה ביום זה,
אין לי לזה מקור,
השאלה אם יש מקור לא כך,
ומה שיש להקשות שבחו"ל ביו"ט הראשון לא עושים כן, אלא רק ביו"ט שני, יש לישב בדוחק.

לחץ כדי לכווץ...

בקיצור שו"ע כתוב שהשמחה היא בסיום התורה.