בהעלותך החילוק בקבורת יעקב יוסף ומשה (1 צופה)

[געגועים]

בשער הפסוקים להאריז"ל:

ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות וגו', אמר לי מורי ז"ל, כי שמע מחכם אחד גדול שבדורו ושמו הר"ר קלונימוס ז"ל ענין זה שנאמר עתה, והוא, כי הנה מצאנו ראינו כי יעקב אבינו ע"ה נקבר גופו ועצמותיו בארץ ישראל, ויוסף נקברו עצמותיו ולא גופו, ומשה לא גופו ולא עצמותיו, והסיבה הוא, כי ארץ ישראל היא כנגד אשת חיל יראת ה', ולפי שיעקב לא נשא את תמנע אחות לוטן, כמ"ש חז"ל (סנהדרין צט: זוהר בראשית כא:), לכן זכה שיקבר בא"י גופו ועצמותיו, ויוסף לפי שחטא במחשבה ויצאו טיפי הזרע מבין צפרניו אבל לא השלים המעשה הרע ההוא לזרקם באשה זרה ההיא, לכן נקברו עצמותיו ולא גופו, ומשה שהלך לארץ כוש וישב שם מ' שנה ולקח בקדושין את אשת המלך הכושית כבעל עם אשתו, כנזכר בספר דברי הימים של משה, אעפ"י שלא קרב אליה, לכן לא נקבר בארץ ישראל לא גופו ולא עצמותיו. ע"כ דברי החכם הנזכר ע"ה.

ומורי ז"ל הוסיף על דבריו מה שנאמר עתה, והוא, כי הנה למעלה אמר כי אלדד ומידד מתנבאים במחנה, וארז"ל (סנהדרין יז.) שהיו מתנבאים שימות משה ויהושע יכניס ישראל לארץ כנען, ואז ותדבר מרים ואהרן בענין זה של משה, והיו נושאים ונותנים וחוקרים לדעת סיבת מיתת משה קודם שיכנס לארץ, כי עדיין לא נתברר להם טעמו של דבר היה בחטא הסלע, כי זה המעשה היה אחר מיתת מרים בפרשת חוקת, ואז עלתה הסכמתם כי טעמו של דבר היה לפי כי אשה כושית לקח בלקיחה גמורה כאשתו לכל דבר, ולכן לא נכנס לארץ, כנז"ל בשם החכם הנז"ל.

ועתה רצו לדחות סברא אחרת שהיינו יכולים לומר, והוא מ"ש בספר הזוהר (פ' שלח קנו.) כי ארץ כנען היא סיהרא, ולכן יהושע שנאמר עליו פני יהושע כפני לבנה נכנס אליה, אבל משה שפניו כפני חמה העליונה מן הסיהרא לא נכנס אליה, ונמצא כי שבח הוא לו ולא גרעון ח"ו מניעת כניסתו, ודחו סברא זו ויאמרו הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר, ואנחנו שוים אליו בענין נבואה, וא"כ למה אנחנו נכנסים והוא אינו נכנס, אלא ודאי שאינו טעם לשבח אלא טעם לגנאי, כי אשה כושית לקח כנזכר, והם לא ידעו כי גם הם לא יכנסו לארץ, אז הודיעם הקב"ה שהטעם הוא לשבח כנזכר בדברי ספר הזוהר, ומה שאמרתם הלא גם בנו דבר, אינו כן, כי הרי אם יהיה נביאכם וגו' לא כן עבדי משה, והוא לבדו פני חמה, ולכן לא נכנס לארץ הנקרא סיהרא קדישא, וכמו שדרשו בספר הזוהר על פסוק היש בה עץ אם אין וכו', ר"ל אם יש בה עץ חיים שהוא ת"ת הנקרא חמה אכנס לתוכה ואם לאו לא אכנס.

אמר שמואל, הדרוש הנזכר מצאתיו כתוב פעם ב' בכתיבת מורי זלה"ה, והכל עולה לסגנון אחד, האמנם כדי שלא לזלזל ח"ו במה שחבר וכתב פעמיים, אחזור ואעתיקנו לפניך פה. וז"ל:

ותדבר מרים ואהרן במשה, כבר הודעתיך כי יעקב שבאה אליו תמנע אחות לוטן להנשא לו ולא רצה א), זכה ונקבר גופו ועצמותיו בא"י, ויוסף שלא שכב עם אשת פוטיפר אדוניו, אמנם עכ"ז יצאו ממנו י' טיפות זרע, לכן גופו לא נקבר בא"י אלא עצמותיו בלבד, ומשה שנשא אשה כושית אלמנתו של מלך הכושי ככתוב בדברי הימים של משה, לא נקבר בא"י לא גופו ולא עצמותיו. ואמנם בספר הזוהר אמרו טעם אחר לשבח על משה למה לא נקבר בארץ, ואמרו מפני שא"י היא סיהרא עילאה, ולכן יהושע שהוא פני לבנה נכנס בה, אבל משה שפניו פני חמה יותר עליונה לא נכנס בה, כי אין הלבנה מאירה בעוד שהשמש קיים.

וזה עתה טעם אלו הפסוקים, כי הנה הויכוח שדברו מרים ואהרן על משה היה על מש"ל אלדד ומידד מתנבאים במחנה שמשה מת ויהושע מכניס לישראל בארץ, ואמרו עתה מרים ואהרן הנה סיבת ענשו היה על אודות האשה הכושית אשר לקח כנזכר, כ"א הטעם הוא לשבח על שפניו פני חמה והיתה נבואתו מן השמש העליון שהוא שם ההוי"ה, הלא גם בנו דבר, והנה עדיין הם לא ידעו כי גם הם לא יכנסו לארץ, אז השיבם השי"ת הודיע כי הטעם הוא לשבח ולא לגנאי, ומה שאמרתם אלי הלא גם בנו דבר, דעו כי הפרש גדול ביניכם לבינו, כי אם יהיה נביאכם ה', עכ"ז במראה ובחלום אתודע לו, אבל לא כן עבדי משה כי הוא מתנבא באספקלריא המאירה, ואתם בשאינה מאירה, א"כ אינכם כמוהו. ע"כ מזולתו.

א) הגהה. אמר שמואל: ק"ל מ"ש חז"ל כי בשביל שלא רצה יעקב לישא את תמנע הלכה ונעשית פלגש לאליפז בן עשו ויצא ממנו עמלק המצר לישראל לעולם בעון שלא גייר אותה, וכאן משמע שאדרבא נחשב לו לזכות גדול, וצ"ע. ואפשר לומר שיותר טוב היה אם היה נושא אותה יעקב, שהיה מסיר מעל בניו רצועה רעה של עמלק, אעפ"י שלא יקבר בא"י, ומה בכך, הרי משרע"ה נקבר במדבר כדי להביא עמו מתי מדבר, כמש"ה ויתא ראשי עם. כנלע"ד.​