אם התחילו אין מפסיקין. ואיתא בירושלמי שבת פ"א ה"ב ר' מיישא ורבי שמואל בר רב יצחק הוון יתבין אכלין בחדא מן כנישתא עילייתא. אתא ענתא דצלותא קם ליה רבי שמואל בר רב יצחק מיצלייא. אמר ליה ר' מיישא ולא כן אלפן רבי אם התחילו אין מפסיקין. ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט והביאו המג"א והמשנ"ב למעשה דאם הפסיק נקרא הדיוט דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט.
וצ"ב דלקמן בסימןתרל"טפסק המשנ"ב (ביאור הלכה ד"ה וכל הפטור) דלא אמרינן נקרא הדיוט אלא היכא שיש סרך איסור כגון ירדו גשמים שמבטל משמחת יו"ט. וא"כ אמאי פסק הכא דנקרא הדיוט? מה איסורא יש כשמפסיק אפילו התחיל בהתר וכ"ש כשהתחיל באיסור היה עלינו לחייבו שיפסיק? וכמו שמצאנו בהרבה מקומות שקנסו חז"ל לעובר על דבריהם, והיאך יהא חוטא נשכר.
ועיי"ש בביאור הלכה שאינו מפסיק אפילו יפסיד תפילה בציבור, וצ"ע דהא חיבוהו חז"ל לטרוח טובא עד מיל כדי להתפלל בציבור והכא משום טרחא פורתא דהפסקה יפטר?
והנה איתא שם (שבת י.) מתקיף לה רב ששת טריחותא למיסר המייניה? ועוד ליקו הכי וליצלי? משום שנאמר היכון לקראת אלוקיך ישראל. ועיין שם תוד"ה טריחותא שכתבו דלא חש לתרץ קושיא הראשונה, (ועיין בריטב"א שתירץ דכיוון שיש חיוב היכון ממילא יהיה טרחא למיסר המייניה בצורה יפה)
אך עיין ברמב"ם הלכות תפילה פרק ה' הלכה ה' שהביא דין תיקון המלבושים וכתב וז"ל תקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש.
והקשו עליו המפרשים אמאי השמיט פסוק דהכון עיי"ש ברבינו מנוח שכתב "ונאמר הכון לקראת אלוקיך ישראל" ועיין שם בלח"מ שהקשה אע"ג דבפרק קמא דשבת לא הביא אלא פסוק דהכון... רבינו הביא דרשה זו שהיא פשוטה בפסוק" עיי"ש והמגיה הקשה דאין התירוץ הזה מספיק עיי"ש באורך.
ונראה לומר דאין עיקר חיוב היכון תיקון המלבושים אלא תיקון והסדר המחשבה שיהיה "לקראת אלוקיך" ותיקון המלבושים הוא רק הכנה ואופן שיהיה מחשבתו וענינו באופן היכון. ומשו"ה לא הביא הרמב"ם כי אם פסוק דהשתחוו לה' בהדרת קודש דזה קאי אתיקון המלבושים בלחוד.
ועפ"ז נראה לבאר בגמרא דאה"נ לא הוי טריחותא למיסר המייניה אלא דאם נצריכו להכי הרי יעמוד בתפילה וליבו בל עימו, ושפיר תרצה הגמרא לקושיא קמייתא דמשום היכון לא מצרכינן ליה לעמוד בתפילה כשליבו מהרהר בסעודה שהתחיל בה כבר.
ועפ"ז יש לבאר נמי אמאי נקרא המפסיק בשם הדיוט ומה צד איסור יש בדבר,שהרי מבטל דין היכון דכשעומד בתפילה באמצע סעודתו, ואפילו עבור תפילה בציבור נהי נמי דחייב להשתדל אפילו בטרחא אבל לא יבטל דין היכון להתפלל בציבור.
ועיין בברכות נא: השותה כפלים לא יברך משום שנאמר הכון לקראת אלוקיך ישראל. ועיין שם בתר"י וז"ל דמשום דקפיד בדבר מתירא מהנזק ואינו יכול לכוון ליבו. ומבואר כמו שכתבנו, דדין הכון בכוונת הלב היא.
וצ"ב דלקמן בסימןתרל"טפסק המשנ"ב (ביאור הלכה ד"ה וכל הפטור) דלא אמרינן נקרא הדיוט אלא היכא שיש סרך איסור כגון ירדו גשמים שמבטל משמחת יו"ט. וא"כ אמאי פסק הכא דנקרא הדיוט? מה איסורא יש כשמפסיק אפילו התחיל בהתר וכ"ש כשהתחיל באיסור היה עלינו לחייבו שיפסיק? וכמו שמצאנו בהרבה מקומות שקנסו חז"ל לעובר על דבריהם, והיאך יהא חוטא נשכר.
ועיי"ש בביאור הלכה שאינו מפסיק אפילו יפסיד תפילה בציבור, וצ"ע דהא חיבוהו חז"ל לטרוח טובא עד מיל כדי להתפלל בציבור והכא משום טרחא פורתא דהפסקה יפטר?
והנה איתא שם (שבת י.) מתקיף לה רב ששת טריחותא למיסר המייניה? ועוד ליקו הכי וליצלי? משום שנאמר היכון לקראת אלוקיך ישראל. ועיין שם תוד"ה טריחותא שכתבו דלא חש לתרץ קושיא הראשונה, (ועיין בריטב"א שתירץ דכיוון שיש חיוב היכון ממילא יהיה טרחא למיסר המייניה בצורה יפה)
אך עיין ברמב"ם הלכות תפילה פרק ה' הלכה ה' שהביא דין תיקון המלבושים וכתב וז"ל תקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש.
והקשו עליו המפרשים אמאי השמיט פסוק דהכון עיי"ש ברבינו מנוח שכתב "ונאמר הכון לקראת אלוקיך ישראל" ועיין שם בלח"מ שהקשה אע"ג דבפרק קמא דשבת לא הביא אלא פסוק דהכון... רבינו הביא דרשה זו שהיא פשוטה בפסוק" עיי"ש והמגיה הקשה דאין התירוץ הזה מספיק עיי"ש באורך.
ונראה לומר דאין עיקר חיוב היכון תיקון המלבושים אלא תיקון והסדר המחשבה שיהיה "לקראת אלוקיך" ותיקון המלבושים הוא רק הכנה ואופן שיהיה מחשבתו וענינו באופן היכון. ומשו"ה לא הביא הרמב"ם כי אם פסוק דהשתחוו לה' בהדרת קודש דזה קאי אתיקון המלבושים בלחוד.
ועפ"ז נראה לבאר בגמרא דאה"נ לא הוי טריחותא למיסר המייניה אלא דאם נצריכו להכי הרי יעמוד בתפילה וליבו בל עימו, ושפיר תרצה הגמרא לקושיא קמייתא דמשום היכון לא מצרכינן ליה לעמוד בתפילה כשליבו מהרהר בסעודה שהתחיל בה כבר.
ועפ"ז יש לבאר נמי אמאי נקרא המפסיק בשם הדיוט ומה צד איסור יש בדבר,שהרי מבטל דין היכון דכשעומד בתפילה באמצע סעודתו, ואפילו עבור תפילה בציבור נהי נמי דחייב להשתדל אפילו בטרחא אבל לא יבטל דין היכון להתפלל בציבור.
ועיין בברכות נא: השותה כפלים לא יברך משום שנאמר הכון לקראת אלוקיך ישראל. ועיין שם בתר"י וז"ל דמשום דקפיד בדבר מתירא מהנזק ואינו יכול לכוון ליבו. ומבואר כמו שכתבנו, דדין הכון בכוונת הלב היא.