הכאת תלמידים בדורנו | חינוך הבנים| דף 3 | פורום אוצר התורה הכאת תלמידים בדורנו | חינוך הבנים| דף 3 | פורום אוצר התורה
מה ההכאה עושה לילד ?
מה הילך החשיבה שאנחנו מצפים שיתחיל לזוז אצלו בעקבות ההכאה ?
נ"ל די פשוט, ללמד אותו על תוצאות עשיית עבירה.

לא?
אי''ז תוצאה ישירה מהעבירה
אלא ללמד אותו כמה חמור זה שמגיע ע''ז סטירה
ופעם הבאה הוא יחשוב פעמיים לפני שיעשה אותה
[שכן דרך החינוך - בתחילה לפרוש מפחד ואח''כ מתרגל לעשות טוב]
 
אולי יש מי שיכול לתרום מנסיונו האישי ? איך עושים את זה ?
א. לא בכעס.
ב. להסביר לילד קודם למה הסטירה מגיעה לו.
ג. לא להרביץ מדי חזק.
ד. להתפייס עם הילד אחר הסטירה, שיבין שזה לא משהו אישי.
כן נראה לענ"ד.

כמובן שאין לראות בי כסמכות חינוכית.
כתבתי את דעתי האישית בלבד.
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
ב. להסביר לילד קודם למה הסטירה מגיעה לו.
כפי שאמרתי זה חזק ביותר


אך מה שעדיין טעון בירור
מדוע בכלל צריך להגיע לסטירה
הלא המציאות היום שאם אתה קונס את הילד שלא יקבל ממתק או כל דבר שהוא
זה כואב לו מאוד אז למה סטירה
אך השאלה יכולה להיות גם להיפך אולי כדאי סטירה כי מניעת ממתק או פרס לפעמים הרבה יותר פוגע
השאלה מה עדיף למנוע ממנו ממתק או לתת סטירה
מה יותר כואב ?
האם כל ילד לפי מה שהוא
היסוד הרי הוא שאם אפשר להכאיב לו פחות כך צריך לעשות

דבר נוסף מה היה פעם בזמן שאמרו חושך שבטו שונא בנו
האם פעם לא היה מניעת ממתקים ופרסים
לא מסתבר
אז למה הגיע השיטה של מכות ???
ומהיכן היא הגיעה
הלא יש פעולות כגון מניעת פרסים שכואבת מאוד ולמה להכות
האם סטירה עדיפה ממניעת פרסים

יש כאן התלבטות מאוד מאוד גדולה
 
כפי שאמרתי זה חזק ביותר


אך מה שעדיין טעון בירור
מדוע בכלל צריך להגיע לסטירה
הלא המציאות היום שאם אתה קונס את הילד שלא יקבל ממתק או כל דבר שהוא
זה כואב לו מאוד אז למה סטירה
אך השאלה יכולה להיות גם להיפך אולי כדאי סטירה כי מניעת ממתק או פרס לפעמים הרבה יותר פוגע
השאלה מה עדיף למנוע ממנו ממתק או לתת סטירה
מה יותר כואב ?
האם כל ילד לפי מה שהוא
היסוד הרי הוא שאם אפשר להכאיב לו פחות כך צריך לעשות

דבר נוסף מה היה פעם בזמן שאמרו חושך שבטו שונא בנו
האם פעם לא היה מניעת ממתקים ופרסים
לא מסתבר
אז למה הגיע השיטה של מכות ???
ומהיכן היא הגיעה
הלא יש פעולות כגון מניעת פרסים שכואבת מאוד ולמה להכות
האם סטירה עדיפה ממניעת פרסים

יש כאן התלבטות מאוד מאוד גדולה
לדעתי סטירה עדיפה, כי זה משהו חד, קצר, וקצת בוטה.
משא"כ שאר העונשים.
 
לדעתי סטירה עדיפה, כי זה משהו חד, קצר, וקצת בוטה.
משא"כ שאר העונשים.
מסכים
כמובן שאין לראות בי כסמכות חינוכית.
כתבתי את דעתי האישית בלבד.
לא מסכים
כי יש לך מעיינות חכמה של חינוך
אשריך אשריך
 
בתי התווכחה פעם עם האחיות במחלקה בביה"ח שעובדת שם, שהן דיברו נוראות נגד הכאה, והיא אמרה - אני גדלתי על פליקים וזה יצא מצויין!
יש הכאה ויש פליקים
ההכאה אכזרית ומוגזמת ומפתחת אכזריות וסדיזם אצל המכה, ומרירות ושנאה אצל המוכה
פליק, לאחר התראה, כשברור על מה הוא בא - מרגיע, ונותן כיוון ברור, ומציב גבולות, ועושה רק טוב
אני גדלתי אצל אבא מכה, מכות נאמנות - לא עשה לי טוב משום כיוון, ואפילו לא ידעתי על מה המכות, ומה הוא רוצה ממני, ומתי הן תגענה, ועד היום קשה לי לסלוח
באחת הכיתות של בני היה רבה שהיכה מכות כואבות, לפי השטויות של המוח הסדיסטי שלו - ברוך השם שהחיידר העיף אותו לפני סיום השנה. אני נאלצתי פעם להזהיר אותו שלא יעז להכות את בני.
אבל ילדי גדלו על התראה, ואם הנדנוד ממשיך - שמתי אותם ב'כלא', כלומר מקציב להם כמה בלטות שאסור להם לצאת מהן עד שירגעו, היציאה משם היא או כשמרגישים שנרגעו, או לצורך שתיה או שרותים [בלי צורך לבקש רשות], הם כמובן נמתחו על הרצפה עם קצה האצבע של הרגל בתוך טווח הבלטות..., אבל אם יצאו לגמרי - קיבלו פליק והוחזרו לשם עד שירגעו.
זה עבד מעולה בס"ד.
מכות ממש - אם קיבלו זה היה אירוע נדיר ביותר, כגון כשרצו לכביש בלי להסתכל.
והם מעריצים את שיטה זו, וכך עושים עם הילדים שלהם כיום.
עוד דרך הכאה יעילה - פליק עם מגבת לא על מקום מסוכן, כואב מעט, ומיד נרגעים.
הכל היה ברוגע, בלי כעס
חתני סופר לילדים שלו עד חמש, בחמש יקבלו פאצ', והם כמעט לעולם לא מגיעים לחמש. לא מרגישים מרירות, לא מתריסים, כי הכל בעדינות, אבל הגבול ברור והחלטי.
 
באחת הכיתות של בני היה רבה שהיכה מכות כואבות, לפי השטויות של המוח הסדיסטי שלו - ברוך השם שהחיידר העיף אותו לפני סיום השנה. אני נאלצתי פעם להזהיר אותו שלא יעז להכות את בני.
ואיפה שאני למדתי הגיעו למסקנה הזאת רק אחרי כמה שנים... וחבל.
 
בתי התווכחה פעם עם האחיות במחלקה בביה"ח שעובדת שם, שהן דיברו נוראות נגד הכאה, והיא אמרה - אני גדלתי על פליקים וזה יצא מצויין!
יש הכאה ויש פליקים
ההכאה אכזרית ומוגזמת ומפתחת אכזריות וסדיזם אצל המכה, ומרירות ושנאה אצל המוכה
פליק, לאחר התראה, כשברור על מה הוא בא - מרגיע, ונותן כיוון ברור, ומציב גבולות, ועושה רק טוב
אני גדלתי אצל אבא מכה, מכות נאמנות - לא עשה לי טוב משום כיוון, ואפילו לא ידעתי על מה המכות, ומה הוא רוצה ממני, ומתי הן תגענה, ועד היום קשה לי לסלוח
באחת הכיתות של בני היה רבה שהיכה מכות כואבות, לפי השטויות של המוח הסדיסטי שלו - ברוך השם שהחיידר העיף אותו לפני סיום השנה. אני נאלצתי פעם להזהיר אותו שלא יעז להכות את בני.
אבל ילדי גדלו על התראה, ואם הנדנוד ממשיך - שמתי אותם ב'כלא', כלומר מקציב להם כמה בלטות שאסור להם לצאת מהן עד שירגעו, היציאה משם היא או כשמרגישים שנרגעו, או לצורך שתיה או שרותים [בלי צורך לבקש רשות], הם כמובן נמתחו על הרצפה עם קצה האצבע של הרגל בתוך טווח הבלטות..., אבל אם יצאו לגמרי - קיבלו פליק והוחזרו לשם עד שירגעו.
זה עבד מעולה בס"ד.
מכות ממש - אם קיבלו זה היה אירוע נדיר ביותר, כגון כשרצו לכביש בלי להסתכל.
והם מעריצים את שיטה זו, וכך עושים עם הילדים שלהם כיום.
עוד דרך הכאה יעילה - פליק עם מגבת לא על מקום מסוכן, כואב מעט, ומיד נרגעים.
הכל היה ברוגע, בלי כעס
חתני סופר לילדים שלו עד חמש, בחמש יקבלו פאצ', והם כמעט לעולם לא מגיעים לחמש. לא מרגישים מרירות, לא מתריסים, כי הכל בעדינות, אבל הגבול ברור והחלטי.
זה נשמע שהרבה שנים של נסיון עומדים מאחוריך
הפליק שהייתה מביא היה כואב להם או רק נותן סימן שעברתה פס אדום
מה צריך לקרות עם פליק
והאם זה קרה להם פעם אחת בחיים או שקרה יותר?
 
הפליקים שלי כמובן היו כואבים, אבל ניתנו בחכמה, ובשום אופן לא באופן שפוגע פיזית או מעליב או פוגעני, אלא רק מרגיע ובולם התנהגות חסרת גבולות.
[היו מקרים נדירים שקרו לאחר שקיבלתי יעוץ מת"ח אחד שחינך בשיטה אחרת, וסבר שיש לגרום פעם אחת לשבירת הילד, ולאחר מכן לבו יותר יקבל מוסר, ולדבריו יש למצוא הזדמנות ללכת עם הילד 'עד הסוף' כדי לשבור אותו, בלי להתחשב בבכי והכאב, וגם לא של האמא. אני התלבשתי על סירוב הילדה לאכול משהו, לא זוכר מה, כיום אני לא חושב שהוא צדק, ובילד השני כבר לא עשיתי כך]
שיטת הכלא היתה נהדרת, אתה כאן [מתחת לגרם המדרגות] עד שתרגע. אם תצא לפני כן - תחטוף פליק ותוחזר לשם. וזה עבד נהדר והדגשתי - לשתות מים ולשרותים אתה יכול לצאת ללא רשות. באופן הזה הילד היה האויב של עצמו, וכשהפסיק להיות האויב - חזר אלינו, ומבחינתנו - כאילו כלום לא קרה, כיון שלקה הרי הוא כאחיך.
ברור שקרה לא מעט פעמים, כמובן שבגיל מבוגר יותר - מאן דכר שמיה.
לא הבנתי את השאלה מה צריך לקרות עם פליק?
 
הסיבה שאני רוצה לשמוע ממך זה משום שרוב בילדים שחטפו פליקים וכו בילדותם היום שהם הורים הם ממש לא רוצים לחכות את ההורים
ואצלך אתה כותב שהילדים זוכרים את זה בטוב והם עצמם מחכים את זה וככה מחנכים את ילדיהם
אז זה נשמע שיש פה איזה סוד
ואת זה רציתי להבין

ברור שקרה לא מעט פעמים, כמובן שבגיל מבוגר יותר - מאן דכר שמיה.
מה זה נקרא גיל המבוגר עד איזה גיל?
 
הסיבה שאני רוצה לשמוע ממך זה משום שרוב בילדים שחטפו פליקים וכו בילדותם היום שהם הורים הם ממש לא רוצים לחכות את ההורים
ואצלך אתה כותב שהילדים זוכרים את זה בטוב והם עצמם מחכים את זה וככה מחנכים את ילדיהם
אז זה נשמע שיש פה איזה סוד
ואת זה רציתי להבין
הילדים בכל שלב הרגישו אהובים ומכובדים
וקיבלו המון המון העצמה וגב תומך
בנוסף לצ'ופרים של האמא
מן הסתם [כמעט] לא קיבלו פליקים בשל המצב רוח שלי, אלא כי באמת זה מה שהיה נחוץ
בנוסף, שמרתי איתם על קביעות לימוד יומית מגיל שנתים ועד יום חתונתם - מה שאיפשר בכל יום רגעי נחת משותפים
 
מה זה נקרא גיל המבוגר עד איזה גיל?
אין כללים, יש התנהגות של ילד מחמת ילדותיות, שם הפליק מרגיע
ויש מחמת מדות רעות וכד' - שרלוונטי רק בגיל שיש דעת
שם ברור שלא שייך פליקים
ואתה צריך את הדעת כדי להבחין ביניהם
[אני חטפתי מכות רציניות מהורי גם לאחר גיל עשרים - כך שיכולתי לנתח עם עצמי היטב מה זה עושה לנפש, ולנהוג לחלוטין אחרת בתור אבא]
 
בתי התווכחה פעם עם האחיות במחלקה בביה"ח שעובדת שם, שהן דיברו נוראות נגד הכאה, והיא אמרה - אני גדלתי על פליקים וזה יצא מצויין!
יש הכאה ויש פליקים
ההכאה אכזרית ומוגזמת ומפתחת אכזריות וסדיזם אצל המכה, ומרירות ושנאה אצל המוכה
פליק, לאחר התראה, כשברור על מה הוא בא - מרגיע, ונותן כיוון ברור, ומציב גבולות, ועושה רק טוב
אני גדלתי אצל אבא מכה, מכות נאמנות - לא עשה לי טוב משום כיוון, ואפילו לא ידעתי על מה המכות, ומה הוא רוצה ממני, ומתי הן תגענה, ועד היום קשה לי לסלוח
באחת הכיתות של בני היה רבה שהיכה מכות כואבות, לפי השטויות של המוח הסדיסטי שלו - ברוך השם שהחיידר העיף אותו לפני סיום השנה. אני נאלצתי פעם להזהיר אותו שלא יעז להכות את בני.
אבל ילדי גדלו על התראה, ואם הנדנוד ממשיך - שמתי אותם ב'כלא', כלומר מקציב להם כמה בלטות שאסור להם לצאת מהן עד שירגעו, היציאה משם היא או כשמרגישים שנרגעו, או לצורך שתיה או שרותים [בלי צורך לבקש רשות], הם כמובן נמתחו על הרצפה עם קצה האצבע של הרגל בתוך טווח הבלטות..., אבל אם יצאו לגמרי - קיבלו פליק והוחזרו לשם עד שירגעו.
זה עבד מעולה בס"ד.
מכות ממש - אם קיבלו זה היה אירוע נדיר ביותר, כגון כשרצו לכביש בלי להסתכל.
והם מעריצים את שיטה זו, וכך עושים עם הילדים שלהם כיום.
עוד דרך הכאה יעילה - פליק עם מגבת לא על מקום מסוכן, כואב מעט, ומיד נרגעים.
הכל היה ברוגע, בלי כעס
חתני סופר לילדים שלו עד חמש, בחמש יקבלו פאצ', והם כמעט לעולם לא מגיעים לחמש. לא מרגישים מרירות, לא מתריסים, כי הכל בעדינות, אבל הגבול ברור והחלטי.
דבר אחד לא ברור מה החילוק בין הכאה לפליק
מה זה פליק ומה זה הכאה

לא נכון.
אני ג''כ חטפתי פליקים ואני מחקה את ההורים
נכון אבל לפי הנשמע אינו דומה ההכאה של ההורים שלך להכאה שלך
וכן דומה ההכאה שלך להכאה שהילדים היום לילדים שלהם
 

הודעות מומלצות

אגב, נקודה מעניינת בהקשר של ההודעות כאן...

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון