קדושים הלא זרוק לרעב לחמך (1 צופה)

[התורה]

בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ (ויקרא יט, טו) הֱוֵי דָן אֶת חֲבֵירְךָ לְכַף זְכוּת (רש"י).
בדברי רש"י למדנו את החיוב המוטל עלינו, חיוב של מצות עשה דאורייתא, לדון את כל יהודי לכף זכות. גם אם אנו רואים אותו עושה מעשה אשר נראה על פניו כמעשה שאינו הגון, עלינו לחפש כל דרך אפשרית וללמד עליו זכות, והניסיון אכן הוכיח, פעמים רבות שאדם רואה מעשה מסוים אצל חברו, הנראה כמעשה שלילי, ורק כעבור זמן רב מתגלה התמונה האמיתית והנכונה, ומתברר שאדרבה, היה כאן מעשה של מצוה ומעשה טוב.

את הסיפור הבא סיפר הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל: בתקופת מלחמת העולם הראשונה, שררה מצוקת מזון בארץ ישראל, והנה יום אחד הזדעזעו המלמדים באחד מתלמודי-התורה בפתח תקוה, בראותם את אחד הילדים נוהג בזיון בפרוסת הלחם שלו, הוא גלגל את הלחם כאילו והיה זה כדור משחק, ואף זורק אותו לגובה. המנהל נזף בילד, אך כעבור כמה ימים שוב מצאו את הילד חוזר על מעשה זה.

רק לאחר שהמנהל שוחח עם אבי הילד, סיפר האב את אשר נודע לו: הילד הצדיק הזה החליט כי הוא יוכל לסבול את הרעב, וכי מוטב שאחיו הקטן יקח את מנת האוכל שלו, אך כדי שלא יבלוט הדבר, החליטו שניהם כי מידי יום בשעה קבועה יחכה האח הקטן מאחורי גדר הת"ת, בעוד אחיו זה יזרוק את לחמו מאחורי הגדר, אל ידי האח הרעב...
תורה שבכתב​