הלכות תערובת איסור והיתר בשר שנחתך קודם הדחה (1 צופה)

[י הירשזאהן]

רציתי לשאול אם יש באמתחת הלומדים תירוצים על קושייתו העה"ש סי' סט סקל"ג על החוות דעת שם, ואציע קודם הסוגיא:


שו"ע סי' סט סעיף ו': "אחר שנמלחה החתיכה אם חתך ממנה אינו צריך לחזור ולמלוח מקום החתך".

וכתב החוות דעת (סקכ"א): "אין צריך לחזור ולמלוח. אבל הדחה צריך מקום החתך כשחתך קודם הדחה בתרייתא אבל חתך אחר הדחה בתרייתא אפילו הדחה א"צ".

והקשה העה"ש "ותמיהני דגם קודם הדחה למה צריך להדיח המקום הזה, הא בהכרח שידיח כל החתיכה".

ובעברית פשוטה: החוו"ד פוסק שבשר שנחתך קודם שהודח יש צורך להדיח מקום החתך, והרי בין כה מדובר קודם הדחה - וא"כ בכל מקרה יש להדיח כל החתיכה ומקום החתך בכללה!


ושמעתי מתרצים דהו"א שיש להדיח רק חיצוניות הבשר ששם הי' המלח ולא מקום החתך - ומחדש החוו"ד שיש להדיח גם מקום החתך אף שלא הי' שם מלח.

אך לענ"ד תשובה זו אינה מתרצת את השאלה כלל, שהשאלה היא טכנית, שהרי אין סיבה למכשיר להקפיד שלא להדיח את מקום החתך. ונראה לי שלזה כיוון העה"ש בכותבו "הא בהכרח שידיח כל החתיכה" - הכרח טכני ולא דיני.

 

[ארז בלבנון]

הדרכי תשובה עומד על נקודה זו ומביא בשם ה"יד יהודה" הסבר שיכול להניח את הדעת: עיקר החידוש של החוות דעת הוא לא עצם ההדחה, אלא דין ההדחה. כלומר, אם חתך קודם הדחה אחרונה, מקום החתך מקבל דין של "מקום המלח" לעניין זה שאם בישלו אותו בלי הדחה במקום החתך, הבשר נאסר (או לפחות צריך קליפה). לפי ערוך השולחן, זו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה או שאין לה סברא, כי ממילא מדיחים הכל. אבל החוות דעת רוצה לקבוע שברגע שהמקום נחשף לפני ההדחה, הוא "סופח" אליו את הדין של שאר החתיכה, ואם במקרה המים לא הגיעו לשם היטב (או ששכחו להדיח את הצד הזה ספציפית), זה מעכב.

 

[י הירשזאהן]

לענ"ד קושיית הערה"ש במקומה עומדת, שהוא הקשה טכנית שהמקום יודח.
אך ישר כח גדול.
ואולי אתחיל ללמוד הדרכי תשובה...