פסח, חודש ניסן הלכות ספירת העומר (1 צופה)

[אחד יחיד]

ספירת העומר צריך לאמרה בעמידה (שו"ע סי' תפ"ט ס"א), וגם הברכה צריך להיות בעמידה (מ"ב סק"ו), ולכן בשעת ספירת העומר אין לסמוך על שום דבר, כל שאם ינטל הדבר יפול (מ"ב סי' תקפ"ה סק"ב).

אמנם בדיעבד אם אמרה בישיבה וכל שכן בסמיכה יצא, וכן חולה או זקן שקשה להם לעמוד, יכולים לספור בישיבה כמו תפילה (מ"ב סי' צ"ד סק"כ). (גליון חוקי חיים)

 

[אחד יחיד]

זמן הספירה

ספירה בלילה

בלילה ראשון של ספירת העומר, לכתחילה יספור כל שסמוך יותר לתחילת הלילה מפני שכך יש קיום יותר בדין 'תמימות' (מ"ב סי' תפ"ט סק"ב), ולפי הדעות הסוברות שכל יום מצוה בפני עצמו ודין תמימות קאי על כל לילה שיהיו בשלימות, העדיפות לספור בתחילת הלילה הוא בכל לילה של הספירה, (חיי אדם כלל קל"א ס"ב, ביאה"ל ס"ח ד"ה סופר). ומ"מ כל שסופר עד עלות השחר יכול לברך עליו (שו"ע הרב ס"ג), ויש לו עכ"פ קצת קיום ב'תמימות' (מ"ב סק"ד).

אע"פ שיש להקדים לספור בתחילה הלילה, מ"מ יספור רק לאחר תפילת ערבית (שו"ע ס"א) מפני שתדיר קודם (חק יעקב ס"ק ט"ז), ומטעם הנ"ל יש גם להקדים ספירה לאמירת 'עלינו' כדי להקדימו כמה שיותר לתחילת הלילה (מ"ב שם), ומ"מ יש נוהגים לספור רק אחר עלינו (מעשה רב סוף הל' תפלה אות ס"ט, מנהג כמה חסידיות ועוד) כדי שלא להפסיק בסדר התפילה (כף החיים ס"ק ק"ב).

מנין קבוע למעריב. מי שיש לו מנין קבוע למעריב מאוחר בלילה ולא בתחילת הלילה, עדיף להתפלל ערבית בזמן הקבוע המאוחר ולספור ספירת העומר לאחר מעריב, מלספור בתחילת הלילה ביחידות קודם ערבית, וכן באופן כזה מותר לו לאכול קודם ערבית מאחר שיש לו מנין קבוע (אג"מ או"ח ח"ד סי' צ"ט).

בין השמשות קודם הלילה

לכתחילה יש לספור רק מתחילת הלילה שהוא מצאת הכוכבים ולא לפני כן (שו"ע סי' תפ"ט ס"ב), מ"מ ילדים שהגיעו לחינוך וקשה להם לחכות לספור רק לאחר צאת הכוכבים, ובפרט באירופה שזמן צאת הכוכבים בימי הספירה מאוחר, יכולים לספור בברכה בבין השמשות שהוא לאחר שקיעת החמה (כ"ק מרן גאב"ד ירושלים), וכן הדין באנשים הנמצאים בבתי אבות שהולכים לישון מוקדם (מו"ר בעל שבט הקהתי, אורח כהלכה סי' י"ד אות ב').

לפני זמן ר"ת

מי שרגיל להחמיר במוצאי שבת ויו"ט לא לעשות איסורי מלאכה דאורייתא לפני זמן ר"ת ולא בשאר דברים, אפ"ה עדיף לספור ספירת העומר בציבור ולפני זמן ר"ת, מלספור ביחידות אחר זמן ר"ת, מאחר שלרוב פוסקים ספירת העומר בזמן הזה הוא רק מדרבנן (שו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' נ"ו).

ספירה ביום

אם שכח לספור בלילה, יכול לספור ביום, אבל בלא ברכה (שו"ע ס"ז), מ"מ מכאן ואילך יכול להמשיך לספור כל לילה בברכה (תרומת הדשן סי' ל"ז, מ"ב סקל"ד). ולכן מנהג טוב להרגיל עצמו לספור כל יום גם ביום אפילו כשכבר ספר בלילה, כגון לאחר תפילת שחרית, כדי שאם שכח לספור בלילה, יכול להמשיך לספור בברכה בשאר הימים כיון שספר ביום (כף החיים סק"פ). (גליון חוקי חיים)

 

[אחד יחיד]

טעויות בספירה

דילג יום אחד

משום שנחלקו הפוסקים אם כל יום מצוה בפני עצמו או שכל יום הוא חלק ממצוה אחת (אות ב' וג'), נפסק בשו"ע שאם שכח לספור באחד הימים לגמרי גם בלילה וגם ביום, יספור בשאר ימים כדי לחוש לדיעות שכל יום מצוה בפני עצמו [אבל בלא ברכה] לחוש לדיעות שמצוה אחת היא וכבר אינו יכול לברך (שו"ע סי' תפ"ט ס"ח) ועכ"פ ראוי לו לשמוע הברכה משני, ויענה אמן עם כוונה לצאת בברכתו ואח"כ יספור (מ"ב סקל"ז).

ספק אם שכח

אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר בין בלילה ובין ביום, עדיין יכול לספור בשאר הימים בברכה (שו"ע שם) משום שהוא ספק ספיקא (מ"ב סקל"ח) ורוב הפוסקים ס"ל שכל יום מצוה בפני עצמו (שער הציון סקמ"ו).

נזכר בבין השמשות

אם נזכר בבין השמשות שעדיין לא ספר ספירת העומר של אותו יום, יספור אז בלי ברכה, ובהמשך הימים יספור עם ברכה משום ספק ספיקא כנ"ל (שו"ת בית שלמה ח"א סיק ק"ב, שו"ת מנח"י ח"ט סי' נ"ז). וכן הדין לגבי מי שנוקט כשיטת ר"ת לכל דבר אפילו בדיני דרבנן, שיכול לספור עד שקיעה של ר"ת ולהמשיך בברכה אח"כ (שו"ת מנח"י שם).

שליח ציבור ששכח

שליח ציבור ששכח לספור יום אחד לגמרי, והרי אינו סופר בברכה, רוב פוסקים ס"ל שיכול 'ללוות' ברכה מאחר, דהיינו לבקש מאחד מהציבור שעדיין יכול לברך, שהוא לא יברך, והשליח ציבור יוציאו ידי חובתו בברכה, ואע"פ שהשליח ציבור אינו יכול לברך מצד עצמו מפני שחיסר יום אחד, מ"מ מדין ערבות יכול לברך להוציא אחר (מאמ"ר סק"י, מדרש פנחס דף ל"א ע"'ב, הגרי"ד מבריסק הובא בשו"ת הר צבי ח"ב סי' ע"ה).

אמנם י"א שאינו יכול להוציא אחר ידי חובתו מאחר שהוא אינו בר חיובא משום שאינו יכול לברך לעצמו (כף החיים סקצ"א), ומ"מ בשליח ציבור קבוע ששכח, ומתבייש, ודאי יכול לסמוך על המקילין (שו"ת דברי משה ח"א סי' ל').

רב או אדמו"ר ששכח

רב או אדמו"ר שמברך בקול רם בפני הציבור כל לילה בביהכ"נ ושכח יום אחד, ובזיון הוא וזלזול בכבוד התורה אם הוא לא יברך, יכול להמשיך ולספור בברכה, אפילו ללא העצה הנ"ל [באם הוא זלזול אפילו מול הגבאי וכדומה] ולסמוך על דעת הראשונים שכל יום ויום מצוה בפני עצמו הוא, ואפשר להמשיך לברך אפילו כשחיסר יום אחד (שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' צ"ו וח"ד סי' קנ"ז בהערה לסי' צ"ו).

(גליון חוקי חיים)