אפשר לדון בזה,
בכל מקרה, זה לא הנושא שבאתי לומר, לא באתי לשכנע להקל במים ראשונים, אלא לומר שבמים אחרונים הוא פשיטא לכו"ע שיש להחמיר.
- מתחיל חוט דבר ה'
- תאריך התחלה
-
- תגים
- הלכה הלכה ומנהג הלכה למעשה הלכות
דיונים, שאלות ובירורים בהלכה שאינם משתייכים לאחת הקטגוריות הספציפיות בפורום
בכל מקרה, זה לא הנושא שבאתי לומר, לא באתי לשכנע להקל במים ראשונים, אלא לומר שבמים אחרונים הוא פשיטא לכו"ע שיש להחמיר.
- הודעות
- 1,952
- תודות
- 5,602
- נקודות
- 355
ממש לא כי מים ראשונים ענינם טהרה זכר למקדש או מהרה יבנה המקדש כמוש''כ המ''ב סי' קנח וזה שייך גם בזמננו אבל מים אחרונים ענינם סכנת מלח או לכלוך ידים וזה לא שייך בזמננו ולכן רבים מקילים ולא נוטלים כלל (ואני ביניהם)
דברתי מדינא דגמרא, לא לפי הקולא הנ"ל.
מנין לבוא ולהמציא סברות נגד רמב"ם מפורש.
אז למה כל חבורה חייבת בשבע ברכות?
ולהדיא כתוב שהם מצטרפין ממילא: כיון שהתחילו לאכל אותם שבשאר בתים כשהתחילו אותם של בני החופה, כולם חשובים כאחד לברך ברכת חתנים, כיון שאוכלים מסעודה שהתקינו לחופה:
- הודעות
- 1,952
- תודות
- 5,602
- נקודות
- 355
אני הצעתי שהם מתחייבים כי מדובר בשתי חבורות של חמש שיוצרים חיוב של עשר בסיסי ולא שכל חבורה יש בה חיוב
אם היה צריך צירוף, אתה צודק.
אבל מאחר ונכתב להדיא כי עצם הישיבה בסעודת חופה מחייבת בשבע ברכות, וזו הסיבה שלא צריך צירוף לסעודת החתן, הרי שזו סיבה לחייב כל אוכל ואוכל - כשיש עשר.
- הודעות
- 1,952
- תודות
- 5,602
- נקודות
- 355
אני מפרש שלא צריך צרוף לסעודת חתן אבל הצרוף הוא בסעודה חופה וכך מקיימים את דין ברכת חתנים אפילו ללא החתן עצמו וכדברי הירושלמי שדחה את ההצעה לחייב להוציא את הכלה כמו שלא מוציאים את המת כל שבעה ומברכים ברכת אבלים כי הברכות הם על הארוע והשמחה הכללית ולאו דוקא על החתן ועל המת וצ''ע
הבנתי את הצעתך, אתה טוען שלמרות שלא צריך צירוף לסעודה, עדיין החיוב הוא רק על עשר.
ואני טוען שמאחר ואנו רואים שאין צריך צירוף לסעודה עצמה, אין שום סיבה לומר שיש חיוב על ה'עשר' ולא על כל יחיד - כשיש עשר.
והחילוק בין הסעודה לסעודת חתן, אינו מופיע בהלכה כלל.
- הודעות
- 212
- תודות
- 809
- נקודות
- 140
איתא אשרי האיש, או״ח ח״ב פרק טז סעיף ח, בשם מרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל, שמותר לקרוא ספרי סיפורים בשבת.
- הודעות
- 212
- תודות
- 809
- נקודות
- 140
כתבים שונים אסורים בשבת בקריאה משום איסור 'שטרי הדיוטות', אם משום שזהו כתב של חול, ואם מחשש שמא יבוא למחוק תוך כדי הקריאה; וכתבים נוספים אסרו חז"ל מחשש שמא יבואו לקרוא ב'שטרי הדיוטות'. ויש מהאחרונים שהתיר קריאה בשטרי הדיוטות מסוימים כאשר מתענג בקריאתו, אך הפוסקים דחו את דבריו.
וכתבו ראשונים, וכן נפסק בשולחן ערוך, שמליצות ומשלים של חולין, וכן ספרי מלחמות, אסור לקוראם בשבת. וכן ספרי מתח ועלילה המצויים בימינו – יש שכתב שאסור לקוראם בשבת; ויש שכתב שאם הקורא בן תורה, יש למחות בידו, ואם לא, אין למחות בידו. ולפי האמור, אף כשמתענג בקריאתו ויש בדבר משום 'עונג שבת' – אסור לקרוא ספרים אלו.
ויש אומרים שאם הספרים כתובים בלשון הקודש מותר לקוראם, כיון שבכך מתרגל האדם בלשון הקודש, והדבר יסייעו בלימוד התורה; ולדעת פוסקים רבים הדבר אסור. ובארץ ישראל בזמננו, הדבר אסור לכל הדעות, כיון שרוב ככל היהודים הגרים בה יודעים לקרוא בלשון הקודש. ובספרים הכתובים בעברית, יתכן שאין להקל אף בחו"ל, כיון שחלק גדול משפה זו אין מקורו בלשון הקודש.
אולם, ספרים שיש בהם מוסר השכל ומחנכים ליראת שמים ולמידות נכונות, אף אם יש בהם חלקים של מתח ועלילה, מותר לקוראם; וכל שכן שמותר לקרוא ספרי תולדות של גדולי ישראל.
- הודעות
- 1,952
- תודות
- 5,602
- נקודות
- 355
זכורני שלמד את זה מהתר דיבורי חולין למתענגים בהם שהתיר הרמ''א ויש להעיר שלא דומה ששם אין איסור בדיבורים אלה מעיקר הדין אבל לקרוא בסיפורי מעשיות אסרו בגמ' משום דמיחלף בשטרי הדיוטות ולזה לא מצינו שעוזר התר עונג ואמנם מצינו לגבי הילוך בקפיצה שנאסר והותר כדי לקצר ההליכה ומזה למד התרומת הדשן כמדומני שמותר לרוץ למתענגים בזה אבל לדבר דיבורי חול לא מצינו התר בזה ונראה דחמיר טפי ולא התירו במקום עונג וצ''ע
היסוד הוא מהמג"א שמיקל בקריאה למתענג, זכורני שהגרי"שא מצרף דעה מהאחרונים שבספרי זמננו לא שייכת הגזירה.
לא נהירא דהגר״א כתב לא לומר פסוקים בקדיש, והם דווקא אחר דאמירן בעלמא
יבאר מר ראייתו במטותא.
המ"ב בסי' נ"ו א כתב:
"גם יכוין לשמוע הקדיש מפי הש"ץ כדי שידע על מה הוא עונה איש"ר ואמן שאחר דאמירן בעלמא".
וידוע שמשם ואיך אין לו דין של עיקר הקדיש, לא לענין עמידה, ולא לענין לענות אחרי אחר יהיו לרצון.
נערך לאחרונה:
מנהג האשכנזים לומר פסוקים בקדיש שלם, היינו שכשהש״ץ אומר תתקבל כו׳ אומרים קבל ברחמים וברצון את תפילתנו, כשאומר יהא שלמא אומרים יהי שם ה׳ מבורך וגו׳
וע״ז כתב הגר״א במע״ר סי׳ נ״ה ״אין לומר הפסוקים בקדיש רק יענה אמן״, ומכאן שאף אחר דאמירן בעלמא יש להקפיד על שמיעת הקדיש ולענ״ד ה״ה בהרהור בד״ת וכדו׳
יש פסוקים כבר מתחילת הקדיש, כמ"ש הרמ"א נו,א: "וכשמתחיל יתגדל יש לומר ועתה יגדל נא כח וגו' זכור רחמיך וגו'".
כמובן שאינו ראיה מכרחת.
הרבה פעמים בקדיש אחד מסיים לפני חבירו בהפרש של תוך כדי דיבור ואז יש לענות לשניהם בנפרד ואם עד שייסים האמן יהיה תוכ"ד לפני סיום השני מבואר במ"ב שסגי בפעם אחת וצריך לי עיון מה הדין בכה"ג בברכת כהנים שעד שיסים בענית אמן לכהן אחד יהיה בתוכ"ד לכהן השני ובסוטה מבואר שאין לענות בברכת כהנים לפני שהם מסימים (וכן בשאר הברכות אין לענות לפני כמו שהביא לעיל @הבריא) והשאלה אם זה מעכב ואם בכה"ג גם יש בזה קפידא
- הודעות
- 207
- תודות
- 773
- נקודות
- 76
הגרי"ש אלישיב חידש שספר בשטר לא מיחלף, ולכן אין לאסור בספרים [לא זכור לי כעת איך תירץ את לשון השו"ע בנוגע "ספרי מלחמות"]
ויצויין שבמקור חיים מבעל החוות יאיר מפורש שאינו סובר כן