- הודעות
- 56
- תודות
- 166
- נקודות
- 30
ימי 'בין המצרים', הם ימי אבילות ועצבות על חורבן המקדש, אך העצבות אינה ראויה בזמן עבודת השי"ת בתפילה, בלימוד התורה ובקיום המצוות, ואדרבה, בימים אלו ראוי יותר לשמוח בעבודת השי"ת.
משל למה הדבר דומה? למלך שאינו חסר דבר וארמונו מלא בכל מיני תענוגות בני האדם, ויש לו מנגנים בתוף ומחול ובכנור ועוגב, ובודאי כאשר לבו של המלך טוב עליו, והוא שרוי בשמחה – אינו זקוק כל כך למנגנים, שהרי בלאו הכי הוא שמח; ברם, כאשר יארע שהמלך עצוב מסיבה כלשהי, או אז מוזעקים המנגנים לנגן לפניו, לרומם את רוחו ולהצהיל את פניו.
וכן הנמשל, שבזמן האבילות על חורבן בית המקדש, כביכול מתגבר גם העצב לפני השי"ת, ואז נדרשים עובדי השי"ת לעבוד לפניו בשמחה ובטוב לבב, ברינת התפילה ושירת התורה, כדי להרבות שמחה לפניו יתברך.
ויתֵרה מזו, כל מי שמתאמץ לקבל עליו עול מלכות השי"ת כראוי, יכול להשיג את השי"ת דווקא בימי בין המצרים, כי בימים אלו השי"ת דומה למלך שיצא מביתו מסתובב בחוצות, ועובר בשווקים וברחובות, ואז הוא קרוב לכל קוראיו, וכל אחד יכול לגשת אליו ולדבר עמו, והוא מאזין לכל אדם באשר הוא, וכך השי"ת מלכו של עולם בימים אלו – הרשות נתונה לכל אדם להתקרב אליו, והוא קרוב לקוראיו.
[עבודת ישראל, פר' מסעי]
משל למה הדבר דומה? למלך שאינו חסר דבר וארמונו מלא בכל מיני תענוגות בני האדם, ויש לו מנגנים בתוף ומחול ובכנור ועוגב, ובודאי כאשר לבו של המלך טוב עליו, והוא שרוי בשמחה – אינו זקוק כל כך למנגנים, שהרי בלאו הכי הוא שמח; ברם, כאשר יארע שהמלך עצוב מסיבה כלשהי, או אז מוזעקים המנגנים לנגן לפניו, לרומם את רוחו ולהצהיל את פניו.
וכן הנמשל, שבזמן האבילות על חורבן בית המקדש, כביכול מתגבר גם העצב לפני השי"ת, ואז נדרשים עובדי השי"ת לעבוד לפניו בשמחה ובטוב לבב, ברינת התפילה ושירת התורה, כדי להרבות שמחה לפניו יתברך.
ויתֵרה מזו, כל מי שמתאמץ לקבל עליו עול מלכות השי"ת כראוי, יכול להשיג את השי"ת דווקא בימי בין המצרים, כי בימים אלו השי"ת דומה למלך שיצא מביתו מסתובב בחוצות, ועובר בשווקים וברחובות, ואז הוא קרוב לכל קוראיו, וכל אחד יכול לגשת אליו ולדבר עמו, והוא מאזין לכל אדם באשר הוא, וכך השי"ת מלכו של עולם בימים אלו – הרשות נתונה לכל אדם להתקרב אליו, והוא קרוב לקוראיו.
[עבודת ישראל, פר' מסעי]
