הנידון הראשון
שבערוגות הבושם לרבו של האו"ז כתוב
שבמצה עשירה לא יצאו יד"ח לחם עוני אבל יד"ח מצה יצא
שזה כמו מצווה באפי נפשיה
ויש לדון אם לדבריו אסור לאכול מצה עשירה בער"פ שהרי יוצאים בה יד"ח
או"ד כיון שלא מקימים בה הקיום השלם לא נאסר
וגם במצה זו לכאו' לא צריך שימור לשמה דהא לא יכולה להחמיץ וא"כ א"צ לשמה
וא"כ מה הדין בגוי שעשה את המצה האם מהני להכי
ובגמ' לא משמע כן שכתיב מצה שנילושה ביין ושמן לא יוצאים בה יד"ח דהא אין חמץ משמע שלא יוצאים בזה ולא משמע שרק מצד הלחם עוני דא"כ למה לא הוי חמץ
הרב בקאן תי' דאולי הגמ' מתכוונת לסיפא של הפסוק ללחם עוני
הרב לובין תי' שמצה שנילושה במי פירות להרמב"ם שמצה שלשו במי פירות שלא ביין ושמן ודבש וע"כ ששייך שימור שלא יפול מים ואפשר לעשותה לשמה
הדז'יקעבר דן שמה שיוצאים בדמאי דהוא לחם עוני ונמצא שמצה עשירה האם יותר דמאי