ההרב דיסקין
מביא ראיהמהמג"א שהק' איך אפשר להשתמש במראות הצובאות לכיור הרי נשתמש בו הדיוט
משמע מהקו' שראיה חשיב שימוש
ודחה הגרד"ל שכיון שלקחו אותה למקום הוי חשיב שימוש
לא ברור. המג"א מקשה מצד שנעשו וייחדו לצורך הדיוט.
מגן אברהם סימן קמז
(ה) מדברים ישנים. כתוב בט"ז בי"ד סי' רפ"ג תשמיש דתשמיש שרי עכ"ל ומיהו בתשו' מהרי"ל סי' קכ"א כתב דאף פרוכת אסור לעשות מדברים ישנים ופרוכת שלנו תשמיש דתשמיש הוא כמ"ש סי' קנ"ד ס"ו ובתוס' פ"ב דמגילה איתא כלים שנעשו מתחלתו להדיוט אין עושין אותן לגבוה אבנים וקורות שחצבו מתחלה להדיוט אין בונין אותן בהר הבית וכתב הרמב"ם ספ"א מה' ב"ה משמע דאפי' הם חדשים כל שנעשו להדיוט אסור ומיהו העולם נוהגים לעשות אפי' מישנים וכמ"ש מהרי"ל ונ"ל דס"ל דבה"מ שאני ועוד נ"ל דוקא כמות שהן אסור להשתמש בהן אבל אם שינה צורתן ועשה מהן כלי אחר שרי דהרי הכיור נעשה ממראות הצובאות (") ואע"ג דבמזבח בעי' עצים שלא נשתמש בהם הדיוט י"ל דמזבח שאני וכ"מ בגמ' ועיין בילקוט דמגילה ועוד דהרי הקרבנות קרבים מבהמות שנשתמש בהם הדיוט:
 
מקשה ר' בונים שהרי בלחמי תודה ממילא קשה דלכאו' הרי רוצה בקיומו אף בלא האיסור הנאה
 
הרב לסיצין הק' שבימי אגריפס ספרו את הכולית ולכאו' אסור בהנאה שזה אימורין
ודחה הגרד"ל שהלקיחה היתה להקטרה ורק ספרו דרך אגב
 
הגרצ"א שטיינברג
הגרי"ש ליסיצין
הג"ר דב זופניק
הגרי"ח בן דב
הגר"י מקלב
הגר"י פישהוף
הגר"י קורלנסקי
ר' ישכר דב רוקח בן האדמו"ר ממכנובקא
נראה לי גם הגרא"מ בהגר"ש אלתר

הגר"ד וולפסון נדמה לי לא נמצא
 
נערך לאחרונה:
הנידון עכשיו
האם יש איסור הנאה לראות חמץ מפואר
שמראה אין בהם מעילה בהקדש
השאלה האם ההנאה שיש מהמראה אסור?
תוס' שבת כא. ד"ה שמחת בית השואבה ובתוס' סוכה נג. ד"ה אשה ומש"כ לחדש בחתם סופר שבת כב. ד"ה ובעיקר, לחלק בין מראה שלהבת למראה של גוף הדבר.
 
הנידון עכשיו
האם יש איסור הנאה לראות חמץ מפואר
שמראה אין בהם מעילה בהקדש
השאלה האם ההנאה שיש מהמראה אסור?
זכור לי שיש נושא כזה לגבי להנות מכתב שע"ג הקבר
לדוג' מתכון שכתוב על קבר
מישהו יודע מקור
 
הנידון הראשון
שבערוגות הבושם לרבו של האו"ז כתוב
שבמצה עשירה לא יצאו יד"ח לחם עוני אבל יד"ח מצה יצא
שזה כמו מצווה באפי נפשיה
ויש לדון אם לדבריו אסור לאכול מצה עשירה בער"פ שהרי יוצאים בה יד"ח
או"ד כיון שלא מקימים בה הקיום השלם לא נאסר
וגם במצה זו לכאו' לא צריך שימור לשמה דהא לא יכולה להחמיץ וא"כ א"צ לשמה
וא"כ מה הדין בגוי שעשה את המצה האם מהני להכי
ובגמ' לא משמע כן שכתיב מצה שנילושה ביין ושמן לא יוצאים בה יד"ח דהא אין חמץ משמע שלא יוצאים בזה ולא משמע שרק מצד הלחם עוני דא"כ למה לא הוי חמץ
הרב בקאן תי' דאולי הגמ' מתכוונת לסיפא של הפסוק ללחם עוני
הרב לובין תי' שמצה שנילושה במי פירות להרמב"ם שמצה שלשו במי פירות שלא ביין ושמן ודבש וע"כ ששייך שימור שלא יפול מים ואפשר לעשותה לשמה
הדז'יקעבר דן שמה שיוצאים בדמאי דהוא לחם עוני ונמצא שמצה עשירה האם יותר דמאי
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓