הרב לובין שואל האם סברת המג"א שלא צריך מעשה האם הוא גם לפי ר"י
ותי' הגרד"ל שלא קשור לר' יהודה שהרי הרשב"א דיבר גם על ביערת הרע
והק' הרב לובין שהתם מהני בכל דבר וא"צ מעשה מסוים אולם לר' יהודה בעי דווקא דבר מסוים
ודחה הגרד"ל מ"מ החקירה שייכת גם לר' יהודה
לא נתפרש הטעם של הדחיה האחרונה
 
והרב רובין מוסיף שכמו"כ יש נידון לגבי נר שבת והרעק"א והמג"א לשיטתם אי מהני ע"י גוי
והגרד"ל דחה ששם יותר קל משום שהוא מצווה שיהא משא"כ הכא שצריך להשתדל בזה
לא הבנתי הדחיה גם בנר שבת אפשר לומר שהמצוה היא להשתדל שיהיה נר דלוק ולא להדליק לפחות כשא''א בענין אחר וכמו שנדון של תשובת הרשב''א
 
והק' הגר"מ שמואלביץ שבהכרח לא צריך מעשה בתשביתו שהרי לר"ל אישו משום ממונו וכי צריך להצית בגופו של חמץ
ודחה הגרד"ל שאם לא כתוב תעשה וודאי מהני בגרמא
דנים האם מהני ע"י קוף האם מהני להמג"א
ושאל הגרד''ל למה דוקא קוף ולא כל בהמה שתאכל והשיבו שנ''מ לר''י שצריך שריפה דוקא וקוף יוכל לשרוף ולא השיב הגרד''ל (כנראה לא שמע את זה טוב).
 
ושאל ר' ישראל אדלשטיין שהרי זה לא בעידנא שהרי עובר על הספיה כבר שאומר לו
ותי' הגד"ל שהעשה דוחה ל"ת אפי' על כל ההשתדלות לכך
לא הבנתי, אם כן לא משכחת לה לא בעידנא לכאורה, וקושית הגרי''א ג''כ לא הבנתי שמנין לו שעובר על הספיה באמירה ולא בעשיה של הקטן ודרשי' לא תאכילום בידים ולא לא תאמרו להם וכל האיסור באמירה הוא רק משום שסתמא יבוא לידי עשיה
 
שבערוגות הבושם לרבו של האו"ז כתוב
שבמצה עשירה לא יצאו יד"ח לחם עוני אבל יד"ח מצה יצא
שזה כמו מצווה באפי נפשיה
ויש לדון אם לדבריו אסור לאכול מצה עשירה בער"פ שהרי יוצאים בה יד"ח
או"ד כיון שלא מקימים בה הקיום השלם לא נאסר
וגם במצה זו לכאו' לא צריך שימור לשמה דהא לא יכולה להחמיץ וא"כ א"צ לשמה

הכרתי את הדיון בעבר משיחה של הרבי מליובאוויטש, מעניין שהרבי מניח בפשיטות כו''כ מהנידונים.
 
כנראה כונת הכותב הפוך רק בעניה ולא בעשירה אבל בכל מקרה לא הבנתי דברי הגרד''ל הרי הוכיחו שיש דין שימור גם במצה שאין בה חשש חימוץ ומה ענין ב מצוות לנדון
צ"ל דהוא ט"ס
ובדברי הגרד"ל הקושיא שהיה לו שמנ"ל שיש דין שימור במצה עשירה לא איך שייך היכי תימצי
אמנם בתחילת הקו' היה נשמע שהוא מחמת שאין אפשרות לשימור אולם בסוף פי' כוונתו דע"כ שזה ב' מצוות א"כ כיון שפחות שייך שימור שהימור הוא רק שלא יפול מים א"כ מנ"ל בכלל שהתחדש בהו דין שימור
[אתה אמור להכיר בתור סלבודקער שזה סגנון שאלותיו מהיכי תיתי, בתור השאלה, ובתשובה הוא לא מסכים לקבל אלא דברים מוכרחים,]
 
לא הבנתי הדחיה גם בנר שבת אפשר לומר שהמצוה היא להשתדל שיהיה נר דלוק ולא להדליק לפחות כשא''א בענין אחר וכמו שנדון של תשובת הרשב''א
כנ"ל
[אתה אמור להכיר בתור סלבודקער שזה סגנון שאלותיו מהיכי תיתי, בתור השאלה, ובתשובה הוא לא מסכים לקבל אלא דברים מוכרחים,]
מלבד שהוא בסברא שבשבת הענין שיהא אור דלוק
משא"כ בחמץ התורה חזרה כמה פעמים שלא יהא בבית והזהירה ע"כ כמה פעמים ובפרט לר' יהודה שבעי שריפה דווקא
 
הנידון הראשון
שבערוגות הבושם לרבו של האו"ז כתוב
שבמצה עשירה לא יצאו יד"ח לחם עוני אבל יד"ח מצה יצא
שזה כמו מצווה באפי נפשיה
ויש לדון אם לדבריו אסור לאכול מצה עשירה בער"פ שהרי יוצאים בה יד"ח
או"ד כיון שלא מקימים בה הקיום השלם לא נאסר
וגם במצה זו לכאו' לא צריך שימור לשמה דהא לא יכולה להחמיץ וא"כ א"צ לשמה
וא"כ מה הדין בגוי שעשה את המצה האם מהני להכי
ובגמ' לא משמע כן שכתיב מצה שנילושה ביין ושמן לא יוצאים בה יד"ח דהא אין חמץ משמע שלא יוצאים בזה ולא משמע שרק מצד הלחם עוני דא"כ למה לא הוי חמץ
הרב בקאן תי' דאולי הגמ' מתכוונת לסיפא של הפסוק ללחם עוני
הרב לובין תי' שמצה שנילושה במי פירות להרמב"ם שמצה שלשו במי פירות שלא ביין ושמן ודבש וע"כ ששייך שימור שלא יפול מים ואפשר לעשותה לשמה
הדז'יקעבר דן שמה שיוצאים בדמאי דהוא לחם עוני ונמצא שמצה עשירה האם יותר דמאי

במהר"ל כתב לחלק בזה דמצה עשירה שיש בה מים ומי פירות דבכה"ג אמנם לא יוצא י"ח לחם עוני אך מ"מ כיון שיש בה גם מים באה לידי חימוץ ויוצא בזה יד"ח מצה, [וראי' מכל המנחות באות מצה ואף שנילושות בשמן] וכת' מה"ט דיאסר לאכול מצה כה"ג בע"פ ודלא כדעת התוס', אך במצה שאין בה מים כלל שאינה באה לידי חימוץ אף ידי מצה לא יוצא וממילא שרי לאוכלה בע"פ.

כן הביא הרב גרינוואלד
והגיב הגרד"ל שמכיר, אבל הביא ראשון.
והסיף הגרח"מ אולמן שבמהר"ל כתוב שאסור לאכול בער"פ, ומבסתברא שגם לערוגת הבושם כך יהא.
כלומר שר' דב שאל אם לפי הערוגת הבושם אסור לאכול מצה עשירה בער"פ, כיון שיוצא בה דין מצה, ודלא כהשו"ע שהתיר לאכול מצה עשירה בער"פ, ואח"כ צידד לומר שגם לשיטתו מותר, כיון שלא יוצא בה י"ח בשלימות (כי חסר הטעם מצה), וע"ז אותו חכם רצה להביא ראיה מהמהר"ל שאסר לאכול מצה עשירה עם מים, אע"פ שא"א לצאת בה מצוה בשלימות, וא"כ ה"ה במצה עשירה רגילה אליבא שהערוגת הבושם.
אבל אפשר לדחות שאע"פ שא"א לצאת בה בשלימות, אכתי יש בה מים, ולכן יש בה חצי מצה רגילה, אלא שהחצי השני מבטל אותה, וא"א לצאת בה י"ח בלילה (כמו חצי עבד וחצי בן חורין, שלא יכול לתקוע בשופר בגלל החצי הפטור), משא"כ מצה זו שאין בה טיפת מים, ולכן אין בה בכלל צד של מצה רגילה. ולכן אולי יהיה מותר לאכלה בער"פ.
אבל באמת המהר"ל זה לא ממש כמו הערוגת הבושם, שהערוגת הבושם דיבר על מצה עשירה לגמרי, כלומר ללא מים כלל, וע"ז הוא חידש שיש להם דין מצה (אבל לחם עוני ליכא), אבל במהר"ל מיירי על מצה עם מים ומי פירות, ולכן יש לה גם דין מצה (בגלל המים) אבל ליכא לחם עוני, אבל אין ממנו ראיה כ"כ למצה עשירה ללא מים כלל.
כך כותב המהר"ל (גבורות ה' פרק מח) וז"ל: ר"ת שהיה מתיר בודאי כהאי גוונא התיר והא לא הוי טעמא משום מצה עשירה שזה שייך במצה שיש בה מים ומי פירות ביחד דזה בא לידי חמוץ רק דהוי מצה עשירה, אבל אם נלושה במי פירות בלבד דבר זה לא בא לידי חימוץ ושרי לגמרי:
 
אחר המעמד ההסטורי ששודר בכל רחבי תבל, מרן רבי דב לנדו בשיח עם האדמו"ר ממכנובקא

 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓