דיון הסיפור הידוע של הגולם מפראג (1 צופה)

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

בא ר''י ענבל וטוען כי למרות שהוכח מעל לכל ספק כי ''נפלאות מהר''ל'' אינו מכת''י קדום אלא חיבור מאוחר
אבל לא בהכרח שהוא המציא את הכל. ואולי ליקט אגדות ישנות. ולגבי סיפור היעלמותו של הגולם 'לא סביר בעיני שהוא היה ממציא זאת'!
למרות שרי''י רוזנברג אתמחי בזיופים כגון ספר גורלות לרב צמח גאון וזוהר ונפלאות מהרא''ל משפולי וסיפורי שלמה המלך

לחץ כדי לכווץ...

משם גופא הוכיח ר"י ענבל -

בהמשך מתאר בר אילן כתבים שונים ומשונים של רוזנברג בעלי אופי אגדי וחשוד, כדוגמת 'סיפורי שלמה המלך' - קיבוץ של כל מיני סיפורים שונים בתוספת נופך, סיפורים על הסבא משפולי שפרופ' יוסף דן קבע כי אינם נכונים, עיבוד של סיפור בלשי של הסופר האנגלי קונאן דויל כסיפור על המהר"ל ואבני החושן. כל הממצאים האלו מציגים את רוזנברג כפלגיאטור, וכמפיץ של קטעים אגדיים ודמיוניים באדרת של כתבי יד ישנים - אבל לא כיוצר של ספרים שלמים.

לחץ כדי לכווץ...

ובהמשך מסביר למה לא סביר בעיניו שהכל המצאה, בלי קשר לנאמנותו של רי"י רוזנברג

 

[יאשע בער]

מצורף מאמר של הרב יהושע ענבל על 'אגדת הגולם מפראג'

לחץ כדי לכווץ...

באו הדברים בהרחבה יתירה בספרו בבות עיני ח"ב, עי"ש.

 

[זרח לווין]

שאמר: "מספרים שמהר"ל מפראג ברא גולם. אך הרבה יותר חשוב ומרומם הוא שהמהר"ל כתב את ספרו גבורות השם"...

לחץ כדי לכווץ...

ובנו"א
לברוא תלמיד כמו התוספות יו"ט הרבה יותר קשה מלברוא גולם

 

[יהודי חושב]

כידוע, אין חולק על גדלותו העצומה של המהר"ל כהוגה דעות וכפוסק הלכה. אך בעיון בהיסטוריה ההלכתית והרוחנית של עם ישראל, מתגלה תופעה מעניינת: למרות ערכם הרב של ספרי המהר"ל, הם לא זכו להתקבלות רחבה בציבור הלומדים בדורות שלאחריו, וכפי שכבר צוין בדיון - רוב ספריו נותרו בכתבי יד עד לתקופה המודרנית יחסית.

הסיבות לכך מורכבות ונדונו כבר לעיל: הסגנון הפילוסופי-קבלי המורכב שלו, הקושי להגדיר בדיוק את מקורות השראתו, והמיקום הייחודי שלו בין עולמות המחשבה השונים. אולם, יש להוסיף גורם נוסף שטרם נדון כראוי.

בדורות האחרונים, בערך מלפני מאה שנה, החלה להתפרסם ולהתבסס אגדת הגולם שיצר המהר"ל. סיפור זה, שהפך למיתוס פופולרי, הביא לתוצאה בלתי צפויה: כל ילד יהודי החל לשמוע על "המהר"ל שברא את הגולם", ושמו נהפך לידוע ומוכר בכל בית יהודי.

תופעה זו יצרה דינמיקה חדשה: כאשר אותם ילדים גדלו והפכו לתלמידי חכמים ובעלי עניין במחשבת ישראל, הם כבר הכירו את שמו של המהר"ל, והסקרנות הטבעית הובילה אותם לברר - מה בעצם כתב אותו "רב שברא את הגולם"? כך החלה התעניינות מחודשת בספריו ובמשנתו.

תהליך זה השפיע במיוחד על עולם החסידות, שמלכתחילה היה פתוח יותר לאגדות ולסיפורים על גדולי ישראל וכוחותיהם הנסתרים. החסידים האמינו בסיפור הגולם והתחילו לחפש במשנת המהר"ל את הבסיס התיאורטי לכוחותיו הנסתרים. בהדרגה, התפשטה ההתעניינות גם לציבור המתנגדים והליטאים, אם כי באופן זהיר ומבוקר יותר.

כאן מתעוררת השאלה המהותית: האם בלי אגדת הגולם, המהר"ל היה נשאר עוד אחרון חשוב מאוד, אך לא ידוע לציבור הרחב? האם פרסומו בדורות האחרונים הוא תוצר של "מקרה" פופולרי, או שמא יש כאן תהליך עמוק יותר של התגלות הדרגתית של ערכים רוחניים שהזמן לא היה בשל להם בעבר?

 

[ספרייה תורנית]

ר' מאיר אריק
קטע מתוך הספר המאיר לעולם

 

[זרח לווין]

וידוע, שברבות הימים עם כל האגדות סביב עליית הגג של 'אלטנוי-שול'
לא מצאו שם דבר...

 

[איש האשכולות]

יצירת גולם במרוצת הדורות

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[אך טוב וחסד]

הגולם מפראג האגדה וההכחשה

 

[אברך מישיבת מיר]

בפרק ל'
יישר כח

לחץ כדי לכווץ...

ועיין בספר חיי עולם (להגרי"י קנייבסקי, פרק ל) שכתב דידוע דגם המהר"ל מפראג עשה גולם למען הצלת ישראל. אולם יש מי שמפקפק באמיתות הדברים.

ובספר שלמי תודה (להגרב"צ פלמן, פורים סי' ב' אות ד') הביא בהאי ענינא בשם ספר תולדות ה"נודע ביהודה" הנקרא "מופת הדור" (שחיבר ר' יקותיאל ארי' קאמעלהאר בשנת תרס"ג) בסוף פרק ג' (בהגה"ה שם אות י"א) שסיפר, שבשנת תרכ"ד בהיותי בלבוב והלכתי לקבל פני הגאון רבי יוסף שאול זצ"ל בעל ה"שואל ומשיב", אמר לי, אספר לכם מה ששמעתי מדודי הגאון בעל ה"ישועות יעקב" זצ"ל מגדולת ה"נודע ביהודה", ובאותו מעמד סיפר לי גם המעשה, שהיה בפראג, ורצה ללכת לראות את הגולם אשר יצר אא"ז המהר"ל, ואמר לו השמש דבית הכנסת, אשר זכר עוד, שה"נודע ביהודה" עלה פעם אחת לראות את הגולם אחרי תענית, והיה מוכתר בטלית ותפילין, ובשובו חזרה אמר, כי מהראוי שלא לילך לשם, וסיים לי עוד הגאון מהרי"ש, כי אמר, שאין לילך שם כי אם איש שנחשב בעיניו לגולם ויכול לעשות בעצמו גולם, ולכן פירש ולא הלך שמה, עד כאן דברי הגאבד"ק יוזעפאץ הנ"ל, ע"כ (עי' במוריה תשמ"ה גליון עט שנה יד במאמרו של הרב בנדיקט).