חיי שרה הערות ותמיהות "עיון הפרשה" ודיונים בתשובות - פרשת חיי שרה תשפ"ז

[מוישי שטיין]

בס"ד כל שבוע יעלו לפה את התשובות ונדון עליהם בס"ד

 

[מוישי שטיין]

א: ואברהם זקן בא בימים טה' ברך את אברהם בכל" (כד, א)

על ההערה גבי למה התורה לא הזכירה את הנס של בכל בפשטות אפשר לומר דהנס היה שנפקדה שרה אחרי שהייתה עקרה וממיילא הבת אח"כ ואין הנס כדבר גדול אחר שנפקדה כבר העקרה, ולכן סגי להזכיר הזכות ואברהם ברך את אברהם בכל.

ובעמקות יש לומר דכל המצווה הייתה להשיא יצחק וא"כ לבתר דהשיא יצחק הו"ל להשיא בכל, וכדאיתא בגמ' בקידושין דאית מצווה להשיא בנו "קחו נשים והולידו בנים וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים", וא"כ אברהם רצה לקיים המצווה קודם כל "קחו לבניכם נשים" ועל כן שלח את אליעזר ליקח לבתו אישה. ואחרי שקיים הציווי של קחו לבניכם יכל לקיים את הציווי של ואת בנותיכם תנו לאנשים ולא לפני כן. וזה הפשט בתי' התוס' דהייתה קטנה כלומר דיכול עדיין לתת ביתו לאנשים קודם לכך שגדלה וא"כ קודמת המצווה הראשונה. והתי' השני דהייתה מהגר, לא יכל לקחתה ליצחק וא"כ בחזרה לא יכל לקחת את בכל משום דאברהם קודם כל יקח ליצחק ורק אח"כ לבכל. ויתכן דבהכי שפיר דברי רמב"ן דלא היה מוצא לה זיווג מיצחק. ומה שאמרו דיתכן דלפני שהייתה קטנה יתכן לומר דס"ל לרמב"ן דהפס' אזיל נמי לבתו גדולה וא"כ אכתי צריך לקיים המצווה נמי כשהיא תיהה גדולה ואינה יכולה לינשא ליצחק. אכן לפי האמת דעת הרמב"ן המפורסמת דהאבות קיימו כל המצוות, וא"כ לשיטתו וודאי דלא יכל להשיא את בכל ליצחק. דהא נהי דבן נח מותר אך מי יימר דאברהם שרי. (ועי' בדעות הראשונים דיש לאב זכות לקדש בנו כשהוא קטן א"כ הפס' שם אזיל אבנו קטן וצ"ב ויתכן כדעת הרמב"ן וצ"ב).

ב: ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים וגו' הנה אנכי ניצב עך עין המים". (כד יא- יג)

י"ל דהיכי דהתורה כותבת קרי לה באר המים, דאין אדם רואה את הבאר אל את העין המים לכן האדם קרי ליה עין המים. מקום עם מים ולא מעבר לכך.

ג: והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה (כד יד)

י"ל דבתורה כתוב שהגברא הזיז את החפצא, ובדברי קבלה כתוב שהחפצא זז, וזה מה שרש"י כיוון שגברא הוזיז ראשו וזז כמו ויט שמים שזז החפצא.

ד: וישום לפניו לאכל ואימר לא אכל עד אם דברתי דברי (כד, יד)

יש לדקדק דהוי "ויושם לפניו" ולא דאמר לו לאכול. (וע"ע בתשובה ה')

ה: ויאכלו וישתו הוא והנשאים אשר עמו (כד, לג)

י"ל דהרי מבואר בפס' נג ויוצא העבד כל כסף וכו' ומגדנות ופי' רש"י שהביא עימו מיני פירות של א"י ויתכן דזהו מה שאכלו וזה מש"כ הוא והאנשים דקודם כל תלוי בהוא ואח"כ האנשים אשר עמו, והנה קודם לכן כבר הוגש לפני אליעזר (פס' לג כמבואר בשאלה הקודמת) והנה יתכן ליישב נמי על השאלה הקודמת דלא רצה לאכול ממאכלי זבחי מתים ורק כשהגישו את האוכל שלו אכל.

ו: ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו (כד סז)

י"ל דפעולת הקיחה נעשית ע"י שליח כמבואר בתוס' בכתובות ז: וא"כ הכא קרי קיחה לפעולה מצד המקדש בעצמו והיא חלה רק בנישואין.

ח: ויתן לי את מערת המכפלה (כג ט)

יתכן דדעת עפרון הייתה למכור על תנאי שיקנה את השדה וע"כ הקניין קנה ע"פ דעת המקנה וגם אי אברהם לא רצה להחיל הוי מדין מתנה דלולי שאברהם יקח לא חל למפרע הקניין. ועוד דכתיב "נתתי כסף השדה קח ממני משמע ששילם על השדה.

ט: נתתי כסף השדה קח ממני (כג יג)

במה שהקשה ר"י פונביז' הגרב"ד פוברסקי שליט"א

יש לבאר בתלת אנפי חדא דהוי מעשה קניין ממעשה קניין וכמו דהתם מהני מעשה קניין ה"נ מהני. ותוס' כתבו (ג.) דאפשר לרש"י למילף מקיחה קיחה נמי שטר וצ"ב האיך דהתם הוי מוכר כותב והכא קונה כותב וע"כ עצם זה שיש מעשה קניין בעולם ועוד מדברי התורא"ש שהשמיט נראה דבעינן חלות הקניין ע"י המעשה. ולרש"י צ"ל דהוי היכי תימצי לקניין והקניין איננו כממש אל האמירה, וא"כ משפיר נילף. ואכמ"ל.

יא: וה' ברך את אברהם בכל (כד א)

נראה דמצד הנשים הוי שבח להיות אישה אך מצד האיש ישנה עדיפת לא להיות אישה משום קיום המצוות ובזה פליגי הט"ז והלבוש אי למעשה הוי מעלה או לא דללבוש צום שלא רואים במצוות זה חיסרון כ"כ גדול עד שהשבח בטל כלא היה ולט"ז הוי פחות ושפיר.

יב: נקרא לנערה ונשאלה את פיה (כד נז)

יש לומר דהכא בנערה איירי, ולא הוי דעת המקנה אלא דעת הנקנה. משא"כ התם.

 

[אברך מישיבת מיר]

ד: וישום לפניו לאכל ואימר לא אכל עד אם דברתי דברי (כד, יד)

יש לדקדק דהוי "ויושם לפניו" ולא דאמר לו לאכול.

לחץ כדי לכווץ...

במפרשים מפרשים כי המלאך החליף את הצלחות, וזה ויושם שלא בתואל שם לפניו אלא נעשה מאליו ע"י המלאך.

וזו שאלה יפה, אולם בעיון הפרשה שאלו שאלה אחרת איך עבר אליעזר על הדין של כל מה שאמר לך בעה"ב עשה, וכאן אליעזר אמר להם שלא אוכל עדאם דברתי דבריו.

ואת זה כבר הקשה המושב זקנים וכתב וז"ל: נ"ל כדי לצאת ידי שמים מיד וליפטור עצמו מן השבועה, ע"כ.

 

[ממגד שמים]

א: ואברהם זקן בא בימים טה' ברך את אברהם בכל" (כד, א)

על ההערה גבי למה התורה לא הזכירה את הנס של בכל בפשטות אפשר לומר דהנס היה שנפקדה שרה אחרי שהייתה עקרה וממיילא הבת אח"כ ואין הנס כדבר גדול אחר שנפקדה כבר העקרה, ולכן סגי להזכיר הזכות ואברהם ברך את אברהם בכל.

ובעמקות יש לומר דכל המצווה הייתה להשיא יצחק וא"כ לבתר דהשיא יצחק הו"ל להשיא בכל, וכדאיתא בגמ' בקידושין דאית מצווה להשיא בנו "קחו נשים והולידו בנים וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים", וא"כ אברהם רצה לקיים המצווה קודם כל "קחו לבניכם נשים" ועל כן שלח את אליעזר ליקח לבתו אישה. ואחרי שקיים הציווי של קחו לבניכם יכל לקיים את הציווי של ואת בנותיכם תנו לאנשים ולא לפני כן. וזה הפשט בתי' התוס' דהייתה קטנה כלומר דיכול עדיין לתת ביתו לאנשים קודם לכך שגדלה וא"כ קודמת המצווה הראשונה. והתי' השני דהייתה מהגר, לא יכל לקחתה ליצחק וא"כ בחזרה לא יכל לקחת את בכל משום דאברהם קודם כל יקח ליצחק ורק אח"כ לבכל. ויתכן דבהכי שפיר דברי רמב"ן דלא היה מוצא לה זיווג מיצחק. ומה שאמרו דיתכן דלפני שהייתה קטנה יתכן לומר דס"ל לרמב"ן דהפס' אזיל נמי לבתו גדולה וא"כ אכתי צריך לקיים המצווה נמי כשהיא תיהה גדולה ואינה יכולה לינשא ליצחק. אכן לפי האמת דעת הרמב"ן המפורסמת דהאבות קיימו כל המצוות, וא"כ לשיטתו וודאי דלא יכל להשיא את בכל ליצחק. דהא נהי דבן נח מותר אך מי יימר דאברהם שרי. (ועי' בדעות הראשונים דיש לאב זכות לקדש בנו כשהוא קטן א"כ הפס' שם אזיל אבנו קטן וצ"ב ויתכן כדעת הרמב"ן וצ"ב).

ב: ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים וגו' הנה אנכי ניצב עך עין המים". (כד יא- יג)

י"ל דהיכי דהתורה כותבת קרי לה באר המים, דאין אדם רואה את הבאר אל את העין המים לכן האדם קרי ליה עין המים. מקום עם מים ולא מעבר לכך.

ג: והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה (כד יד)

י"ל דבתורה כתוב שהגברא הזיז את החפצא, ובדברי קבלה כתוב שהחפצא זז, וזה מה שרש"י כיוון שגברא הוזיז ראשו וזז כמו ויט שמים שזז החפצא.

ד: וישום לפניו לאכל ואימר לא אכל עד אם דברתי דברי (כד, יד)

יש לדקדק דהוי "ויושם לפניו" ולא דאמר לו לאכול. (וע"ע בתשובה ה')

ה: ויאכלו וישתו הוא והנשאים אשר עמו (כד, לג)

י"ל דהרי מבואר בפס' נג ויוצא העבד כל כסף וכו' ומגדנות ופי' רש"י שהביא עימו מיני פירות של א"י ויתכן דזהו מה שאכלו וזה מש"כ הוא והאנשים דקודם כל תלוי בהוא ואח"כ האנשים אשר עמו, והנה קודם לכן כבר הוגש לפני אליעזר (פס' לג כמבואר בשאלה הקודמת) והנה יתכן ליישב נמי על השאלה הקודמת דלא רצה לאכול ממאכלי זבחי מתים ורק כשהגישו את האוכל שלו אכל.

ו: ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו (כד סז)

י"ל דפעולת הקיחה נעשית ע"י שליח כמבואר בתוס' בכתובות ז: וא"כ הכא קרי קיחה לפעולה מצד המקדש בעצמו והיא חלה רק בנישואין.

ח: ויתן לי את מערת המכפלה (כג ט)

יתכן דדעת עפרון הייתה למכור על תנאי שיקנה את השדה וע"כ הקניין קנה ע"פ דעת המקנה וגם אי אברהם לא רצה להחיל הוי מדין מתנה דלולי שאברהם יקח לא חל למפרע הקניין. ועוד דכתיב "נתתי כסף השדה קח ממני משמע ששילם על השדה.

ט: נתתי כסף השדה קח ממני (כג יג)

במה שהקשה ר"י פונביז' הגרב"ד פוברסקי שליט"א

יש לבאר בתלת אנפי חדא דהוי מעשה קניין ממעשה קניין וכמו דהתם מהני מעשה קניין ה"נ מהני. ותוס' כתבו (ג.) דאפשר לרש"י למילף מקיחה קיחה נמי שטר וצ"ב האיך דהתם הוי מוכר כותב והכא קונה כותב וע"כ עצם זה שיש מעשה קניין בעולם ועוד מדברי התורא"ש שהשמיט נראה דבעינן חלות הקניין ע"י המעשה. ולרש"י צ"ל דהוי היכי תימצי לקניין והקניין איננו כממש אל האמירה, וא"כ משפיר נילף. ואכמ"ל.

יא: וה' ברך את אברהם בכל (כד א)

נראה דמצד הנשים הוי שבח להיות אישה אך מצד האיש ישנה עדיפת לא להיות אישה משום קיום המצוות ובזה פליגי הט"ז והלבוש אי למעשה הוי מעלה או לא דללבוש צום שלא רואים במצוות זה חיסרון כ"כ גדול עד שהשבח בטל כלא היה ולט"ז הוי פחות ושפיר.

יב: נקרא לנערה ונשאלה את פיה (כד נז)

יש לומר דהכא בנערה איירי, ולא הוי דעת המקנה אלא דעת הנקנה. משא"כ התם.

לחץ כדי לכווץ...

כדות ראיה ל-א' שהרי הגר ותלד לו את זימרן ואת יקשן וכו' וכו' ודו,ק.

 

[יעקב 5]

ב: ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים וגו' הנה אנכי ניצב עך עין המים". (כד יא- יג)

י"ל דהיכי דהתורה כותבת קרי לה באר המים, דאין אדם רואה את הבאר אל את העין המים לכן האדם קרי ליה עין המים. מקום עם מים ולא מעבר לכך.

לחץ כדי לכווץ...

העמק דבר כותב שהיה באר לגמלים ומעיין לבנ"א