- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,457
- נקודות
- 1,280
והנה מצרים נוסע אחריהם (יד, י)
על המילים "והנה מצרים נוסע אחריהם", כותב רש"י – "בלב אחד כאיש אחד";
כלומר, הוקשה לרש"י, מדוע הפסוק משתמש בלשון יחיד ("נוסע אחריהם") ולא בלשון רבים ("נוסעים אחריהם"), ועל כך התשובה היא שהמצרים היו מאוחדים בדעתם לרדוף את ישראל – "בלב אחד כאיש אחד".
באופן דומה כותב רש"י בפרשת יתרו, ביחס למעמד הר סיני; שם נאמר (שמות יט, ב), "ויחן שם ישראל נגד ההר", בלשון יחיד ("ויחן" במקום "ויחנו"), ומסביר רש"י, "כאיש אחד בלב אחד".
ועמדו המפרשים על הבדל מסוים בין לשונות רש"י בשני המקומות: כאן בפרשה לעניין מצרים, לשון רש"י היא "בלב אחד, כאיש אחד" (קודם "בלב אחד" ואז "כאיש אחד"); ואילו בפרשת יתרו לעניין מתן תורה, הסדר ברש"י הפוך – "כאיש אחד, בלב אחד" (קודם "כאיש אחד" ואח"כ "בלב אחד").
בספר אוצר אפרים מובא בשם האבני נזר להסביר הבדל זה כך: עם ישראל, מאוחד באחדות פנימית הטבועה בהם, והם כנשמה אחת בגופים רבים. ייתכן שיפרידו ביניהם חילוקי דעות ומריבות קשות, אך כאשר אלה מתבטלים, וכאשר הם מתאחדים לשם שמים, כמו במעמד הר סיני, הם חוזרים למעשה למצבם השלם והטבעי – האחדות. לא כן אצל המצרים – התאחדותם הייתה רגעית בלבד, לצורך מטרה משותפת זמנית – המרדף אחרי בני ישראל.
לכן, ביחס למצרים, הלשון היא "בלב אחד, כאיש אחד" – ה"לב אחד", הרצון הרגעי המשותף, הפך אותם באופן זמני ל"איש אחד" (ולכן מקדים רש"י "בלב אחד" ורק אח"כ "כאיש אחד"). ואילו ביחס לעם ישראל (בפרשת יתרו) הסדר הוא הפוך- "כאיש אחד בלב אחד"- באופן טבעי הם איש אחד, ואילו ה"לב אחד", המטרה המשותפת, רק החזיר אותם למצבם הטבעי (לכן מקדים שם רש"י "כאיש אחד" ל"בלב אחד"). (לימוד יומי)
על המילים "והנה מצרים נוסע אחריהם", כותב רש"י – "בלב אחד כאיש אחד";
כלומר, הוקשה לרש"י, מדוע הפסוק משתמש בלשון יחיד ("נוסע אחריהם") ולא בלשון רבים ("נוסעים אחריהם"), ועל כך התשובה היא שהמצרים היו מאוחדים בדעתם לרדוף את ישראל – "בלב אחד כאיש אחד".
באופן דומה כותב רש"י בפרשת יתרו, ביחס למעמד הר סיני; שם נאמר (שמות יט, ב), "ויחן שם ישראל נגד ההר", בלשון יחיד ("ויחן" במקום "ויחנו"), ומסביר רש"י, "כאיש אחד בלב אחד".
ועמדו המפרשים על הבדל מסוים בין לשונות רש"י בשני המקומות: כאן בפרשה לעניין מצרים, לשון רש"י היא "בלב אחד, כאיש אחד" (קודם "בלב אחד" ואז "כאיש אחד"); ואילו בפרשת יתרו לעניין מתן תורה, הסדר ברש"י הפוך – "כאיש אחד, בלב אחד" (קודם "כאיש אחד" ואח"כ "בלב אחד").
בספר אוצר אפרים מובא בשם האבני נזר להסביר הבדל זה כך: עם ישראל, מאוחד באחדות פנימית הטבועה בהם, והם כנשמה אחת בגופים רבים. ייתכן שיפרידו ביניהם חילוקי דעות ומריבות קשות, אך כאשר אלה מתבטלים, וכאשר הם מתאחדים לשם שמים, כמו במעמד הר סיני, הם חוזרים למעשה למצבם השלם והטבעי – האחדות. לא כן אצל המצרים – התאחדותם הייתה רגעית בלבד, לצורך מטרה משותפת זמנית – המרדף אחרי בני ישראל.
לכן, ביחס למצרים, הלשון היא "בלב אחד, כאיש אחד" – ה"לב אחד", הרצון הרגעי המשותף, הפך אותם באופן זמני ל"איש אחד" (ולכן מקדים רש"י "בלב אחד" ורק אח"כ "כאיש אחד"). ואילו ביחס לעם ישראל (בפרשת יתרו) הסדר הוא הפוך- "כאיש אחד בלב אחד"- באופן טבעי הם איש אחד, ואילו ה"לב אחד", המטרה המשותפת, רק החזיר אותם למצבם הטבעי (לכן מקדים שם רש"י "כאיש אחד" ל"בלב אחד"). (לימוד יומי)
