- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,019
- נקודות
- 885
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ולא ילין לבקר זבח חג הפסח (לד כה)
בפסחים נט: הקשה רב ספרא, דמשמע דרק עד הבקר לא ילין, הא כל הלילה ילין, היינו דיכול לאחר את ההקטרה של אימורי הקרבן פסח עד הבקר של יו״ט, והרי אין עולת חול קריבה ביו״ט, א״כ אסור להקטיר את האימורים מתחילת הלילה.
ותירץ רב דמיירי בערב פסח שחל להיות בשבת, דאז האימורים הוו אימורי שבת שקרבים ביו״ט, ואע״ג דזה דוחק, שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה.
והקשו האחרונים [עי׳ בגליון הש״ס להגרעק״א] לפי מש״כ התוס׳ בשבת כ. דהיכא דמשלה בהם האור מבעוד יום, גם חלבי שבת קרבים ביוה״כ, משום דנעשו לחמו של מזבח.
א״כ איכא לאוקמי קרא בכה״ג דאם משלה בהם האור לא ילין עד הבוקר.
ובהגהות מלא הרועים בפסחים שם ובמרכבת המשנה על המכילתא ויקהל אות ד׳, כתבו דאי אפשר לאוקמי בכה״ג, משום דמבואר בזבחים פה: שפסולים שמשלה בהם האור אף אם ירדו מעל גבי המזבח יעלו, וא״כ לא שייך פסול לינה היכא דמשלה האור, ושוב לא שייך לומר "לא ילין לבקר".
וביאור התירוץ דכיון שאינו נפסל בלינה, ממילא ליכא בזה ג״כ האיסור של "לא ילין", וכמו כאשר מעלה ומלינה בראש המזבח דאין לינה מועלת ויכול להקטיר למחר, אזי ליכא ג״כ הלאו דל״לא ילין" וכמבואר בפסחים נט. עי״ש.
והנה עיקר הדבר שבפסולים שמשלה בהם האור לא חל פסול לינה, כן כתב בקרן אורה זבחים פז. עי״ש, אמנם כבר הקשה עליו באחיעזר ח״ב סי׳ כ״ו אות ט׳ מהגמ׳ בכריתות יד. דאבר פיגול שמשלה בו האור ופקע פיגולו, ושוב נעשה נותר, חל בו איסור אכילה של נותר, עי״ש, ועל כרחך דהיכא דהיה פסול ואח״כ משלה בו אור פקע הפסול, אבל פסול שחל לאחר שמשלה בו האור לא פקע.
ואולי יש לתרץ דהנה במעילה י. מבואר שאם נהנה מאימורי קדשים קלים לאחר שהעלן פטור [ועי׳ בפירוש רש״י שם דבעינן ג״כ משילת האור], דחשיב נעשה מצוותו ואין בו מעילה. והקשו בתוס׳ שם מאי שנא מאיברי עולה דמועלין בהם עד שיצאו לבית הדשן, וכתבו בשם רבינו פרץ דשנא ושנא, דמסברא כיון דהעלן אין בו עוד מעילה משום דנעשית מצוותו, אך בעולה גלי רחמנא בדין תרומת הדשן דלא נעשית עדיין מצוותו, והוא הדין בשאר קדשי קדשים,
ויש לבאר דלא רק מצות תרומת הדשן גרידא איכא בעולה ובקדשי קדשים, אלא כל מה שנאמר בריש פרשת צו בענינא דתרומת הדשן, היינו דכתיב זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה וגו׳, הכל הוא בעולה ובקדשי קדשים, אבל בקדשים קלים כיון שהעלן נעשה מצוותן.
מעתה נראה דהגם דזה ודאי משמע דגם אימורי קדשים קלים לאחר שהעלן ומשלה בהם האור, עדיין שייכא בהם מצות הקטרה, כמבואר בגמ׳ שם דאיכא בהם דין היפוך בצינורא, וכן לכאורה הוא הדין אם פקעו מעל גב המזבח צריך להחזירן דלא מצינו בזה חילוק בין קדשי קדשים לקדשים קלים [וכן נקטו כל רבותינו האחרונים הנ״ל בקושייתם הכא בפשיטות, דאיכא גם לאו דלא ילין אפילו לאחר משילת האור, וגם בקדשים קלים], ורק מעילה ליכא כיון דעיקר המצוה נתקיימה.
מ״מ יש לחדש דעכ״פ אינו דוחה שבת, כיון דבאמת חשיב "נעשה מצוותו", וכל הדין הקטרה שלו הוא שיירי מצוה בעלמא,
וכל מה שחידשו התוס׳ דבמשלה בהם האור הקטרתן דוחה שבת מדין לחמו של מזבח, היינו דוקא באיברי עולה וכל הקדשי קדשים דילפינן מיניה, דנאמר בהם "היא העולה על מוקדה וגו׳ כל הלילה", והויא הקטרתן עיקר המצוה ועוד לא חשיב נעשית מצוותו, ועי'.
ולא ילין לבקר זבח חג הפסח (לד כה)
בפסחים נט: הקשה רב ספרא, דמשמע דרק עד הבקר לא ילין, הא כל הלילה ילין, היינו דיכול לאחר את ההקטרה של אימורי הקרבן פסח עד הבקר של יו״ט, והרי אין עולת חול קריבה ביו״ט, א״כ אסור להקטיר את האימורים מתחילת הלילה.
ותירץ רב דמיירי בערב פסח שחל להיות בשבת, דאז האימורים הוו אימורי שבת שקרבים ביו״ט, ואע״ג דזה דוחק, שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה.
והקשו האחרונים [עי׳ בגליון הש״ס להגרעק״א] לפי מש״כ התוס׳ בשבת כ. דהיכא דמשלה בהם האור מבעוד יום, גם חלבי שבת קרבים ביוה״כ, משום דנעשו לחמו של מזבח.
א״כ איכא לאוקמי קרא בכה״ג דאם משלה בהם האור לא ילין עד הבוקר.
ובהגהות מלא הרועים בפסחים שם ובמרכבת המשנה על המכילתא ויקהל אות ד׳, כתבו דאי אפשר לאוקמי בכה״ג, משום דמבואר בזבחים פה: שפסולים שמשלה בהם האור אף אם ירדו מעל גבי המזבח יעלו, וא״כ לא שייך פסול לינה היכא דמשלה האור, ושוב לא שייך לומר "לא ילין לבקר".
וביאור התירוץ דכיון שאינו נפסל בלינה, ממילא ליכא בזה ג״כ האיסור של "לא ילין", וכמו כאשר מעלה ומלינה בראש המזבח דאין לינה מועלת ויכול להקטיר למחר, אזי ליכא ג״כ הלאו דל״לא ילין" וכמבואר בפסחים נט. עי״ש.
והנה עיקר הדבר שבפסולים שמשלה בהם האור לא חל פסול לינה, כן כתב בקרן אורה זבחים פז. עי״ש, אמנם כבר הקשה עליו באחיעזר ח״ב סי׳ כ״ו אות ט׳ מהגמ׳ בכריתות יד. דאבר פיגול שמשלה בו האור ופקע פיגולו, ושוב נעשה נותר, חל בו איסור אכילה של נותר, עי״ש, ועל כרחך דהיכא דהיה פסול ואח״כ משלה בו אור פקע הפסול, אבל פסול שחל לאחר שמשלה בו האור לא פקע.
ואולי יש לתרץ דהנה במעילה י. מבואר שאם נהנה מאימורי קדשים קלים לאחר שהעלן פטור [ועי׳ בפירוש רש״י שם דבעינן ג״כ משילת האור], דחשיב נעשה מצוותו ואין בו מעילה. והקשו בתוס׳ שם מאי שנא מאיברי עולה דמועלין בהם עד שיצאו לבית הדשן, וכתבו בשם רבינו פרץ דשנא ושנא, דמסברא כיון דהעלן אין בו עוד מעילה משום דנעשית מצוותו, אך בעולה גלי רחמנא בדין תרומת הדשן דלא נעשית עדיין מצוותו, והוא הדין בשאר קדשי קדשים,
ויש לבאר דלא רק מצות תרומת הדשן גרידא איכא בעולה ובקדשי קדשים, אלא כל מה שנאמר בריש פרשת צו בענינא דתרומת הדשן, היינו דכתיב זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה וגו׳, הכל הוא בעולה ובקדשי קדשים, אבל בקדשים קלים כיון שהעלן נעשה מצוותן.
מעתה נראה דהגם דזה ודאי משמע דגם אימורי קדשים קלים לאחר שהעלן ומשלה בהם האור, עדיין שייכא בהם מצות הקטרה, כמבואר בגמ׳ שם דאיכא בהם דין היפוך בצינורא, וכן לכאורה הוא הדין אם פקעו מעל גב המזבח צריך להחזירן דלא מצינו בזה חילוק בין קדשי קדשים לקדשים קלים [וכן נקטו כל רבותינו האחרונים הנ״ל בקושייתם הכא בפשיטות, דאיכא גם לאו דלא ילין אפילו לאחר משילת האור, וגם בקדשים קלים], ורק מעילה ליכא כיון דעיקר המצוה נתקיימה.
מ״מ יש לחדש דעכ״פ אינו דוחה שבת, כיון דבאמת חשיב "נעשה מצוותו", וכל הדין הקטרה שלו הוא שיירי מצוה בעלמא,
וכל מה שחידשו התוס׳ דבמשלה בהם האור הקטרתן דוחה שבת מדין לחמו של מזבח, היינו דוקא באיברי עולה וכל הקדשי קדשים דילפינן מיניה, דנאמר בהם "היא העולה על מוקדה וגו׳ כל הלילה", והויא הקטרתן עיקר המצוה ועוד לא חשיב נעשית מצוותו, ועי'.
