וישלח הקרבנות כנגד המנחה ששלח יעקב לעשו (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים (לב טו)

כתב בעל הטורים כל התיבות של פסוק זה מסיימות במ"ם, וכן בפסוק של ומנחתם ונסכיהם (במדבר כט לג), שבשביל הדורון ששלח יעקב לעשו והם תק"ן בהמות, ולא סמך על הבטחת הקב"ה, הוצרכו בניו להביא תק"ן קרבנות בשנה, כדמפורש בפרשת פנחס, עכ"ל. והנה חשבון תק"ן בהמות מפורש באריכות בתוס' השלם כאן, שני כבשים לכל שבת, לחמשים ושתים שבתות השנה, הרי מאה וארבעה, בכל ראש חדש אחד עשר הרי קל"ב לשנים עשר ראשי חדשי השנה, ובפסח בכל יום אחד עשר הרי לשבעה ימים שבעים ושבעה, לעצרת אחד עשר, לראש השנה עשרה, ליום הכפורים עשרה, לסוכות שבעים פרים, אילים ארבעה עשר, כבשים תשעים ושמונה, שעירים שבעה, והקרבנות הבאים על הלחם בעצרת שלשה עשר, וכבש הבא עם העומר, ושני שעירי יום הכיפורים ואיל האמורים בפרשת אחרי מות, [ופר ואיל של אהרן ביוהכ"פ אינו נחשב כיון שהם קרבן יחיד], ע"כ החשבון. והנה לפי חשבון זה אנו מונים את האיל האמור בפרשת אחרי מות בפני עצמו, מלבד עשרה קרבנות המוספין של יוהכ"פ האמורים בפרשת פנחס, וזה כשיטת רבי אלעזר ב"ר שמעון ביומא ג. וע: דאיל האמור בפרשת אחרי מות הוא מלבד האיל של המוספין, אבל דעת רבי שם דאותו האיל האמור בפרשת אחרי מות הוא הוא איל המוספין האמור בפרשת פנחס, וכן פסק הרמב"ם, וא"כ חסר קרבן אחד מהחשבון, וצ"ע.

והנה החשבון הנ"ל הוא מלבד הקרבנות של שמיני עצרת, ובתוס' השלם שם כתב, שלכן הפסוק "ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפטם" שמסתיים כולו במ"ם, שהוא כנגד הפסוק דידן "עזים מאתים" וגו' שג"כ מסתיים כולו במ"ם, נאמר ביום השביעי של סוכות, שהוא היום שבו נשלמים תק"ן קרבנות.

ויש לבאר דהנה בעיקר הענין שהקרבנות הם כנגד אותם הבהמות שנתן לעשו, יש לפרש דהנה בתוס' מגילה ג. כתבו שקרבנות הציבור באים להגן עלינו מצרינו, וא"כ יש לבאר שבזה שיעקב אבינו הכניע עצמו לעשו, גרם שישלטו אומות העולם על ישראל, וממילא צריכים לקרבנות שהם באים בשביל להגן עלינו מצרינו אומות העולם, ואם לא היה מכניע עצמו לעשו לא היו אומות העולם שולטים עלינו ולא היינו צריכים לקרבנות הללו להגן. והנה בקרבנות חג הסוכות שהם סוף הקרבנות הנ"ל מקריבים שבעים פרים והם מתמעטים והולכים, ופירש רש"י (במדבר כט יח) שסימן כליה הוא לאומות העולם, והביאור כי קרבנות אלו הם תשלום התק"ן קרבנות הצריכים כדי לתקן ענין כניעת יעקב אבינו, ומכאן ואילך כלו הגוים כי אין להם שליטה. וא"כ כיון שכבר כלו הגוים, על כרחך קרבנות שמיני עצרת אינם באים להגן מאומות העולם כשאר קרבנות המוספים, שהרי כבר כלו הגוים, וכנ"ל. אלא קרבנות אלו הם כפי שפירש רש"י שם דאומר הקב"ה לישראל עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם.​

 

[גרינפלד]

לראש השנה עשרה,​

לחץ כדי לכווץ...

הוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
בתוס' השלם שם איתא "שנים עשרה" והוא ט"ס וצ"ל עשרה, כיון שאין בראש השנה אלא עשרה קרבנות, (והוא מוכרח, שהרי אם נחשוב שנים עשרה לראש השנה נמצאו יותר מתק"ן קרבנות).​

 

[גרינפלד]

והנה החשבון הנ"ל הוא מלבד הקרבנות של שמיני עצרת, ובתוס' השלם שם כתב, שלכן הפסוק "ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפטם" שמסתיים כולו במ"ם, שהוא כנגד הפסוק דידן "עזים מאתים" וגו' שג"כ מסתיים כולו במ"ם, נאמר ביום השביעי של סוכות, שהוא היום שבו נשלמים תק"ן קרבנות.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ובמה שכתבו בעלי התוס' דיום השביעי של החג הוא תשלום תק"ן קרבנות, העירני הרב אלישע שושני שליט"א דלפי סדר ימות השנה הרי עדיין נשארו כמה מוספי שבת וראשי חדשים שמחג הסוכות ועד הפסח, וצ"ל דכוונתם דכפי סידרם המפורש בתורה הרי כלו התק"ן קרבנות, דהרי שבתות וראשי חדשים כתובים קודם לכן.​