השגחה פרטית על בעלי חיים (מפוצל)

[אחת שאלתי]

ולא, אין לה אפשרות לבקש מרבש"ע קצת צל.

לחץ כדי לכווץ...

ומה אם: “הכפירים שואגים לטרף ולבקש מא-ל אכלם" (בניצוחו של נפתלי קמפה)?

 

[איתי13]

כבר ביאר בספר העיקרים כי לתורה יש ג' הקדמות שהם, א. הנהגה טבעיית, והוא מהפסוק הראשון עד הפסוק אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, כי בו מופיע שם אלוהים בלבד המורה על כלל הכוחות הניתנים למדידה, ב. הנהגה השגחיית כללית, והוא מהפסוק אלה תולדות השמים וגו' עד הפסוק והאדם ידע את חווה אשתו וגו', כי בו מופיע שם הוויה ואלוהים יחד בלבד המורה על ההשגחה דרך הטבע [חוץ אצל האשה ויש לזה כוונה], ג. הנהגה השגחיית פרטית, והוא מהפסוק והאדם ידע את חווה אשתו וגו' עד הפסוק זה ספר תולדות אדם וגו', כי בו מופיע שם הוויה בלבד.

והנה בהקדמה השנייה מסופר על האדם וגם על החיות, כי ההשגחה הכללית חלה גם עליהם בהיותם נשארים קיימים במין. אך בהקדמה השלישית לא מוזכרים בעלי חיים כלל, כי ההשגחה הפרטית חלה על בני האדם בלבד בהיותם היחידים הקיימים גם באיש. ויען שההשגחה הפרטית לא חלה על בעלי החיים ויש לזה סמך מהכתוב. הרוצה לטעון אחרת עליו להביא ראיה.

 

[מראה מקום]

הרמב"ן בפרשת בא פרק יג פסוק טז כותב: ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות. הנה מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים עג יא), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ.

בפרשת וירא הרמב"ן כותב: והנכון בעיני שהיא ידיעה בו ממש ירמוז כי ידיעת השם שהיא השגחתו בעולם השפל היא לשמור הכללים וגם בני האדם מונחים בו למקרים עד בא עת פקודתם אבל בחסידיו ישום אליו לבו לדעת אותו בפרט להיות שמירתו דבקה בו תמיד לא תפרד הידיעה והזכירה ממנו כלל כטעם לא יגרע מצדיק עיניו (איוב לו ז)".

ובדרשת תורת ה' תמימה כותב הרמב"ן "וחשוב בלבך שהב"ה ברא כל השפלים להנאתו ולתשמישו של אדם, שאין לנו טעם ביצירת בעלי חיים השפלים והצמחים שאינם מכירים את בוראם זולתי זה, וברא את האדם שיכיר את בוראו ית', ואם האדם אינו יודע שבראו כלל, וכל שכן שאינו יודע שיש אצל בוראו מעשה נבחר ונרצה ומעשה אחר מרוחק ונמאס, נמצא האדם כבהמה, וכונת בריאתו בטלה, וזהו מה שאמרו חז"ל תמיד, שאלו לא קבלו ישראל את התורה היה מחזיר העולם לתהו ובהו, כלומר שאם לא היו חפצים לדעת וללמוד ידיעת בוראם, ושיש הפרש לפניו בין טוב לרע, נמצא שכונת בריאת העולם בטלה".
הרי שתכלית הקיום של העולם הוא שידע האדם את בוראו, ולשם זה נברא עולם ומלואו ומה שנצרך לזה התכלית קיים ומה שאינו נצרך אינו קיים. והאדם שבכוח להכיר את בוראו או שלא להכיר נדון כפי ערך מעשיו וחפצו להכיר את בוראו ולעשות מצוותיו, ואילו הבעל חי לא נברא לתכלית עצמו אלא לתכלית האדם ולכך הוא אינו מושגח באופן עצמי אלא כתועלת לדבר אחר.

 

[מראה מקום]

רבינו בחיי בספר כד הקמח ערך השגחה כותב: ומתוך הנבראים האלה שהודיע הקדוש ברוך הוא לאיוב והן העורב והיעלים והאילות נראה כי יש השגחה פרטית גם על שאר בעלי חיים, ואין הדבר כן כי אין ההשגחה זאת להם בפרט אלא כדי לקיים המין ההוא כי לולא שהקב"ה מכין מזון לכל מין ומין היה המין ההוא בטל, ואם כן אין עיקר השגחה זו אלא לשמור הכלל וזה שכתוב (תהלים קמה) נותן לבהמה לחמה וגו' וכתיב (שם קד) הכפירים שואגים לטרף וגו' וכתיב (שם קמד) פותח את ידך וגו', וכן מאמר רז"ל (ע"ז פ"ק דף כב) יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים ועד ביצי כנים, ואין כונת כל זה רק לשמור הכלל, ומזה דרשו רז"ל שהעורבים אביהם שונאין אותם ואינם מפרנסן לפיכך הקדוש ברוך הוא מזמין להם יתושין מתוך צואתן ונכנסין לתוך פיהן, וכן (ב"ב פ"ק דף טז) היעלים הנקבה שבהן שונאה את ולדה וכשכורעת לילד עולה לראש סלע גבוה כדי שיפול הולד וימות, והקב"ה מזמין לו נשר ומקבלו בכנפיו. חולל אילות מלשון חיל כיולדה. וכן (שם) האילה רחמה צר ואין הולד יכול לצאת ובשעת לידה הקדוש ברוך הוא מזמין דרקון ומכישה ברחמה ויוצא. וכל הענינים האלה ההשגחה מבוארת בהם לקיום המין בלבד: סוף דבר הודיע הקדוש ברוך הוא לאיוב שהשגחתו שופעת על מין האדם בכלל ובפרט, על שאר בעלי חיים לבד לקיום המין עכ"ד.

ובפירושו על התורה פרשת וירא כותב, ג' חלוקות של השגחה, לבהמה, לאדם, ולחסידים.

 

[מראה מקום]

ספר החינוך מצוה קס"ט כותב: שיש כתות בני אדם יחשבו כי השגחת השם יתברך [על כל המינין בפרט בין אנשים או כל שאר בעלי חיים, ויש מהן כתות יחשבו כי השגחת השם ברוך הוא] על כל עניני העולם בין בעלי חיים או כל שאר דברים, כלומר שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה רק בחפצו ברוך הוא ובגזרתו עד שיחשבו כי בנפל עלה אחד מן האילן הוא גזר עליו שיפל, ואי אפשר שיתאחר או יקדם זמן נפילתה אפילו רגע, וזה דעת רחוק הרבה מן השכל. ויש כתות רעות יחשבו שלא ישים השגחתו ברוך הוא כלל בכל עניני העולם השפל, בין באנשים או בשאר בעלי חיים, והוא דעת הכופרים, רע ומר. ואנחנו בעלי הדעת האמיתים לפי מה ששמעתי נשים השגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי חיים בכלל, שכל מין מן המינים הנבראים בעולם, יתקיים לעולם, לא יכלה ויאבד כלו, כי בהשגחתו ימצא קיום לכל דבר. ובמין האדם נאמין כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם (תהלים לג טו). וכן קבלנו מגדולינו, וגם נמצא על זה הרבה כתובים יורו כי הענין כן. ולכן הזהירתנו התורה כי בהגיע אל האדם החלי הרע, והוא הצרעת, שלא יקחנו דרך מקרה, רק יחשב מיד כי עונותיו גרמו וירחיק מחברת בני אדם כאדם המרחק מרע מעשיו, ויתחבר אל המכפר המרפא שבר החטא ויראה אליו נגעו, ובעצתו ובדבריו ובפשפוש מעשיו יוסר מעליו הנגע, כי האל ברוך הוא שמשגיח עליו תמיד יראה מעשה תשובתו וירפאהו, וזהו ענין ההסגרין כמו שאמרנו.

 

[מראה מקום]

הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פי"ז) כתב: "ואמנם אמרם, "צער בעלי חיים דאורייתא" - מאמרו, "על מה הכית את אתונך" - הוא על דרך ההשלמה לנו, שלא נלמד מדת האכזריות, ולא נכאיב לבטלה, ללא תועלת, אבל נכון אל החמלה והרחמנות, ואפילו באי זה בעל חיים שיזדמן, אלא לעת הצורך, "כי תאוה נפשך לאכול בשר" - לא שנשחט על דרך האכזריות או השחוק". ואפשר להבין את הדברים שבא לומר כי הבהמה פועלת בטבעה מבלי כל שינוי, והדבר דומה כמעט לדבר דומם שנשבר ונהרס שאין לו הרגשה של צער באבדנו, ולכך אין ראוי להשגיח בה מצד עצמה, רק שאנו לא נתרגל במדת האכזריות לכך הרחיקנו הכתוב מזה.

ובריקאנטי פרשת כי תצא כתב וז"ל ובבראשית רבה [עט, ו] רבי שמעון בן יוחאי היה טמון במערה י"ג שנה הוא ובנו אוכלין חרובין של גרודא עד שהעלה גופן חלודה, בסופא נפק יתיב ליה על פומא דמערתא, חמא חד צייד קאים צייד צפורים, דכד הוה שמע ברת קלא אמרה מן שמיא דימוס הות פשגא, שפיקולא הוי מתצדא, אמר צפור מבלעדי שמייא לא אצלח, כמן וכמן דבר נש, נפק דק ואשכח מילייא משדכן אתון ואותבון כחדא בגו דבי מדרשא. וזה הדרש הוא במקומות אחרים לרבותינו ז"ל, מכל אלו הדרשות נראה כי השגחת השם יתברך היא אפילו בפרטי הבהמות והחיות.
ואין זה דעת הרב הגדול ז"ל בספר מורה הנבוכים [ח"ג פמ"ח], וראיתו מפסוק [חבקוק א, יד] ותעשה אדם כדגי הים. אמנם אם נרצה ליישב אלו הדרשות לדעת הרב ז"ל, יש לי ליישבם ממאמרם ז"ל שאמרו [ב"ר י, ז] אין לך כל עשב למטה שאין לו מזל מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל, שנאמר [איוב לח, לג] הידעת חוקות שמים, והענין כי כח התחתונים הוא בעליונים וכל מלאך שומר את תפקידו אשר הופקד עליו, ולזה אמר במאמר הנזכר ההוא דממנא על עופי אתער לגבי קדוש ברוך הוא, נראה כאילו מסרם תחת השומרים אך אין השגחת השם פרטית עליהם עכ"ל.

 

[מראה מקום]

הרמח''ל (מאמר העיקרים, בהשגחה) כותב: "הנה האדון ברוך הוא משגיח תמיד על כל בריותיו, ומקיימם ומנהלם כפי התכלית שבעבורו בראם וכו' בהיות שנתיחד המין האנושי להיות בו השכר והעונש כפי מעשיו וכו', גם ההשגחה בו משונה משאר מינים, וכו', והנה ישגיח בפרטי כל מין ומין למה שיגיע מהם אל כלל המין כולו, וכו' כי הנה אין התכלית בם אלא לשלמות המין הכלל אך לא מה שהם אישיים וכו' אמנם המין האנושי וכו' יושגח ביחוד" וכו', ע''ש.

 

[מראה מקום]

הרמ"ק (אילימה, עין כל תמר ה', פרק כ"ח) כותב: "והיא הנהגה כוללת המינים, עת לדת יעלי סלע [שהקב"ה מזמין לה נחש בעת לידתה להרחיב פתח רחמה], חולל אילות, לבני עורב אשר יקראו, אם תשים משטרו בארץ. והוא כל המינים והמשפחות, בלי תלייה פרטית אל מעשה בא' פרטיים, אלא הנהגה כוללת כל המינים יחד מזונם ופרנסתם על ידי האמצעים הפרטיים למיניהם, הם מלאכים שרים מופקדים על כל מין ומין, ישאב השפע עליון יגשימהו, יעורר המין ע"י הטבע המוכן בו, עת ידוע יעוררם אל החום הטבע להזדווגם לפרות ולרבות ולגדל בניהם והזמנת פרנסתם וכל הצריך אליהם, וכל זה הוא אל המין", וכו' ובכלל תלוי שהשר ההוא ישגיח במין וירצה בקיומו ויתן חכמה ומדע טבעי לבריה ההיא להכין צרכי קיום מינה,לבנות לה בית וכו', אמנם בפרטי אם יחיה השור הזה אם ימות, אם תנצל נמלה זו אם תדרס, אם יצוד האדם צפור זה אם ינצל וכדומה, אין כח לשר העליון ולא יושגח מלמעלה על פרטי הענינים האלו וכו', אמנם אם יגיע מענינים אלו איזה מציאות, המשל בזה להכין לצוד צידו למזון ביתו או יתענה ברעב, הנה זה יושגח מלמעלה ויגזור עליו שמכמרתו יעלה מן הים בה דגים וכו', ולא שהקב"ה גזר על הדגים האלו שימותו או שיחויו או יושגחו בזה כי כבר השגיח על מין הדגים למזון האדם" וכו ע"ש.

 

[מראה מקום]

בספר מכתב מאליהו (ח"ה עמ' ש"ח) כותב; "השגחה" פירושה: הנהגה לפי התכלית. וביתר ביאור הרחיב, "כל הבריאה נבראת ע"י בורא אחד ב"ה ולתכלית אחת. כל אשר יש לו בחינה מיוחדת בחלקי התכלית שייכת בו השגחה לפי בחינת התכלית שלו. והנה כל מין, בחינה מיוחדת לו בהיותו כלי באיזה אופן לתכלית, מה שאין כן פרטי כל מין ומין, שבדרך כל אין נפקא מינה לתכלית אם פרט זה קיים או לא. וזה פירוש מה שאמרו שבעלי חיים יש השגחה למינים ולא לפרטים. רק במין האדם כל פרט ופרט מיוחד בבחירה, ועל כן שייכת השגחה פרטית לכל אחד ואחד. ומה שאמרו שבהשגחה כללית המקרים הקורים הם לפי הטבע, פירושו: שכך רצונו יתברך שכל מה שיקרה לאותם שהם תחת השגחה כללית יראה כאילו הוא על פי טבע. התכלית דורשת שהאדם יחיה בתוך סביבה המלאה בעלי חיים, וצמחים ממינים שונים ומגוונים החיים במסגרת כאילו טבעית, ועל רקע זה יעשה בחירותיו ויעמוד בנסיונותיו. וזה ביאור מה שאמרו שהמקרים בהשגחה כללית הם לפי הטבע.

 

[מראה מקום]

האבני נזר בתשובה (יו"ד תנד) כותב: ....וכיון שנפסק הדיבוק [-שבין האדם לקונו] מסולק השגחת השי"ת מעליו והוא הפקר כחיות השדה שאין להם נשמה. וע"כ אין השגחת השי"ת על פרטי בהמות וחיות רק על קיום המין כמ"ש הרמב"ן [בתורת האדם שער הגמול] והרמב"ם [במו"נ ח"ג פי"ז י"ח] והחינוך [במצוה קס"ט]. כ"כ האדם אם אין הנשמה בו המקרבתו להשי"ת. והיינו דנקט קרא בצבאות או באילות שהוא מורה על סילוק הקדושה היא השגחת השי"ת כדכתיב בבהמת קודש בעלת מום לאחר פדיון. אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל [דברים ט"ו כ"ב]. כי ע"י המום בבכור ומעשר ובשאר קדשים במום ופדיון נסתלק קדושת קרבן ממנה.

הכלי יקר פרשת במדבר כותב: שאו את ראש וגו'. אף על פי שרש"י פירש שהוא לשון קבלת חשבון (שמות ל יב) מכל מקום הזכירו בלשון שאו, כי תשא, נשא, כי מצד המספר ינטלם וינשאם ביתר שאת על כל העמים אשר אין להם מספר פרטי כמו הקש הזה שאין דרך בעל הגורן ליתן לו מנין, כך אין לאומות השגחה פרטית כי אם כללית לקיום המין כשאר בהמות וחיתו ארץ אבל כל איש מישראל מושגח בפרטות ואפילו אחד מהם חשוב כאומה שלימה כמו שנאמר (שם יט כא) ונפל ממנו רב, ואפילו אחד מהם שיפול דומה כי רב הוא. על כן נתן להם הקדוש ברוך הוא מספר כמו לכוכבים שנאמר בהם (ישעיה מ כו) המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא עכ"ל.

בספר מראה יחזקאל בפרשת עקב כותב: ונ"ל דהנה יש שני מיני השגחות הבורא על בוראיו, הא' השגחה מיניית והב' השגחה אישיית, דהיינו השגחה מיניית היא על כלל לקיום המין דהיינו שמשפיע להשר ומזל של אותו מין והשפלים מקבלים כל אחד כפי מזלו, וזהו השגחת כל מיני דומם צומח וחי ואומות העולם, והשגחה אישיית היא על כל יחיד בפני עצמו בכל שעה ורגע כמ"ש אדם נידון בכל יום ובכל רגע שנא' ותפקדנו לבקרים ולרגעים כו', ובהשגחה זו מתנהגים הישראל כמ"ש ארץ אשר ה' דורש אותה תמיד עיני ה' כו'.

 

[אחת שאלתי]

הערה כללית: הדיון כאן על "השגחה" במובן של "ניהול" (ולא במובן של ״ידיעה״), היינו שה' מנהל גם בעלי חיים וכד' - שהכל יהיה בדיוק ע"פ הכוונה העליונה.

 

[מראה מקום]

שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן רפח
בענין השגחה פרטית לכל
ה' בהעלותך התשל"ו בנ"י יצו"א.
מע"כ ידידי ירו"ש הרה"ג וו"ח נו"נ וכו' כש"ת מוה"ר אברהם יצחק האפפמאן הי"ו, בכולל מיר ירושלים עיה"ק. אחדשה"ט וש"ת בידידות.
מכתביו התקופים קבלתי וגם קבלתי הב' קונטרסים העמק והנני בתודה. אמנם כבר כתבתי כי לאו בעל מלאכה אחת אני ולכן יהיו דברי מעטים ולא באתי כעת רק בשביל דבר אחד מה שציין במכתביו האחרונים בענין השגחה פרטית זה אחר זה שאין לכתוב מדברי האחרונים ועלינו אך ורק לחפש אחר דברי הראשונים הנאמנים.
וטרם נבא לעצם הענין הנני בזה להעיר לב מע"כ לדבר אחד כי אנן קיי"ל בכל מקום הלכה כבתראי היכא דכבר ראו רבותינו הצדיקים האחרונים את דברי הראשונים והכריעו בהלכה קיי"ל כאחרונים ולא כהראשונים כמבואר כ"ז ברמ"א ח"מ סימן כ"ה ועוד בכמה מקומות לאין מספר והוא כלל ידוע בתורה שאין להאריך בו דמימות אביי ורבא הלכה כבתראי וכבר הארכתי בזה בכמה מקומות וא"כ פשוט דלא נוכל לינטות ימין ושמאל מדבריהם והגם כי וודאי אם נמצא גדולי ראשונים שלא ראו האחרונים אז קיי"ל כראשונים דגדול צפרנם של ראשונים מכרסם של אחרונים אמנם היכא דראו האחרונים את הראשונים קיי"ל כאחרונים וגם הא פשוט דהראשונים שאנו סומכין עליהם צריכין להיות מן אותם הידועים ומפורסמים כי אם ימצא לפעמים איזה קטעים שאינם ידועים אין לנו לסמוך עליהם כי נאמר דבכיון דחו אותם רבותינו הפוסקים או דמשבשתא הוא ולא ידוע מבטן מי יצאו הדברים ועיין רא"ש פ"ב דחולין (ל' ע"ב) מסתבר טפי לומר שלא רצה בעל הגמרא להביא הברייתא השנויה בתוספתא ולפשוט האיבעיא משום דקים ליה דלא מתניא בי רבי חייא ור"א אין לסמוך עליה יותר משנאמר שלא ידע לה בעל הגמרא ומסתבר שכל תוספתא שלא נתפשטה עד אחר סידור הגמרא לאו דסמכא היא דמסתמא כיון שרצו חכמי ישראל לחבר התלמוד חקרו ודרשו לידע כל הספרים שנכתבו על דברי חכמים וביררו אותם שהם בר סמכא.
ובספר ת"ח בסופו כתב וז"ל, ואין סומכין על תוספתא כשהיא סותרת המשנה והגמרא הראב"ד פ"ו דמעילה הלכה ד' ומדברי הכ"מ נראה שאם יכולים אנו להשוות התוספתא עם המשנה אף שנחלוק עם הגמרא סומכין עליה ע"כ הובאו דבריהם בקיצור כללי התלמוד ע"ש.
והנה הרבה יש לדקדק בהני שמוציאין שיטות חדשות בקונטריסים בלתי ידועים עד היום ועי"ז מהפכין כמה הלכות כי פשוט ומסתבר דשיטות אלו דחו אותם רבותינו הראשונים והאחרונים הבאים אחריהם ולכן נשכחה שיטה זו וכן ראיתי ממרן החזו"א ז"ל שכתב כעין זה על מוציאי הגנוזות וכיוצא בהם ואנו אין לנו אלא התורה שקבלנו מאבותינו ורבותינו הקדושים דור אחר דור עד דורינו אנו קבלה אמיתית מפי משה רבינו ע"ה ובפרט אנו מזרע אשכנז אשר קבלתינו מקובלת יותר מאנשי ספרד וכמ"ש רבינו הגדול הרא"ש בהיותו בארץ ספרד לא סמך על קבלתם אלא על קבלתינו של חכמי אשכנז שקבלתינו גדולה משלהם אבל פשוט דהקבלה צריכה להיות מדור דור עד אחרון שבאחרונים ולכן אם מי שהוא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות א"כ חסר ליה קבלת האחרונים ואין לו קבלה כלל ולכן תורתן של ראשונים אנו שותים ובאבק עפר רגליהם אנו מתאבקים ועל קבלת האחרונים אנו סומכים כאשר ישאל איש באורים ותומים כי כל דבריהם דברי קבלה איש מפי איש.

 

[מראה מקום]

שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן רפט
עוד להנ"ל, בענין הנ"ל
ומעתה לעצם הענין, בקונטרסי הנ"ל הבאתי דברי הפוסקים שהביא מעכ"ת כולם לבד דברי החינוך מצוה קס"ט אמנם גם שיטתו לא מחדש כלום שאזיל בשיטת הרמב"ם ז"ל הידוע ומ"מ לא אעבור בלי להעיר בדבריו היקרים והקדושים במ"ש החינוך שם וז"ל, ולפי שהדעות רבים בהשגחת האל על ברואיו יבואו בו הרבה פסוקים במקרה [במקרא] והרבה מצות להורות על ענין זה מהיותו פנה גדולה בתורתינו שיש כתות ב"א יחשבו כי השגחת השי"ת על כל עניני עולם בין בע"ח או שאר הדברים כלומר שלא יתנועע דבר אחד קטן בעוה"ז רק בחפצו ב"ה ובגזרתו עד שיחשבו כי בנפול עלה מן האילן הוא גזר עליו שיפול וא"א שיתאחר או יקדים זמן נפילתו אפילו רגע וזה דעת רחוק הרבה מן השכל ויש כתות רעות יחשבו שלא ישים השגחתו ב"ה כלל בכל עניני העולם השפל בין [ב]אנשים או בשאר בע"ח והוא דעת הכופרים. ובעלי הדת האמיתיים מאמינים שהשגחתו ב"ה על כל מיני בע"ח בכלל שכל מין מן המינים הנבראים בעולם יתקיים לעולם לא יכלה ויאבד כולו כי בהשגחתו ימצא קיום לכל דבר ובמין אדם נאמין כי השגחתו ב"ה על כל אחד ואחד בפרט והוא המבין אל כל מעשיהם וכו' ולכן הזהירתנו התורה כי בהגיע אל האדם החולי רע והוא הצרעת לא יקחנו במקרה רק יחשוב מיד כי עונותיו גרמו וירחק מחברת בני אדם וכו' ובפשפוש מעשיו יוסר מאליו הנגע כי האל ב"ה שמשגיח עליו תמיד יראה מעשה תשובתו וירפאהו וכו'.
ואני בריה קלה לא זכיתי להבין דבריו במה שכתב שיש כתות בנ"א יחשבו שהשגחת השי"ת על כל עניני עולם וכו' וזה דעת רחוק הרבה מן השכל מאי קושיא היא ואם רחוק הוא מן השכל שלנו קרוב לה' וכבר כתב הרמב"ם בענין הבחירה שזה דבר שא"א להבין ורחוק מן השכל שלנו מ"מ הכין הוא היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם וא"כ אם נחליט בזה אף שהוא רחוק מן השכל ולא רק שהוא רחוק אלא שבלתי מושג ואפ"ה קיי"ל דהכי הוא ואין איש מהסס בזה ח"ו וא"כ הכ"נ בהשגחה אם שהוא רחוק מן השכל שמשגיח על כל הענינים והפרטים מ"מ נקבלו כמו שהכת הזה יחשבו בהשגחה ואי"ה לקמן בסמוך נביא ראיות ברורות בס"ד לדבריהם.
והשנית דמה שכתב הגאון ז"ל שזה דעת רחוק הרבה מן השכל אומר אני אסקופה הנדרסת דבזמנו היה זה באמת רחוק מן השכל אבל בזמן הזה שישנם קאמפיוטערס וראדאר וראדיא סטיישאנס ורואים שממש בכהרף עין סוקר הקאמפיוטער מאות מליונים ענינים וגם רואים שאפשר מהתחנה בהיוסטאן טעקסעס להשגיח על "הספעיס שיפ" שעלו עד ללבנה וכיוצא בזה באמת לאו רחוק מן השכל הוא שהבורא ב"ה וב"ש אשר ברא הכל אשר לכל לא יוכל להשגיח על כל עניני העולם ואין זה רחוק מן השכל ואדרבה קרוב אל השכל ודאי כן הוא השכל והחוש מעיד עליו כי פשוט כי הקאמפיוטער שיש לו אלפים חוטין קטנים ועל כל אחד יש השגחה שאם נפסק אחד נעשה פסול בכל הקאמפיוטער ומיד יש שם מין סימן (פלעש בלע"ז) שמשהוא נתקלקל וא"כ כ"ש בקאמפיוטער של הבורא עולם וכבר אמר אבינו הזקן ע"ה לית בירה בלא מנהיג וכיון דיש להבירה מנהיג הוא משגיח על כל הבירה ועל הכל מנהיג הוא ומשגיח ואינו מניח דבר על המקרה ח"ו. וכמו שבקאמפיוטער כשהמהנדס (אונזעניער בלע"ז) מציין כיצד לעשות הענינים הכל נעשה עפ"י חשבון כמה שיסבול וכמה יוכל להמשיך החוט הזה וכשרואה במקום אחד שצריך חזק יותר עושהו חזק יותר והשאר חוטים עושה חלושים ממנו אבל לכל אחד יש לו חשבון כמה ימשיך (דיורעשאן אויף טיים) וא"כ כ"ש כשהקב"ה בורא ברואיו כל הבע"ח ואפילו עשבים הכל אשר לכל לכל אחד יש לו זמן כמה שיהיה גדל וכמה זמן יהיה על האילן הזה ומתי יבא מי שהוא ויקחנו משם וכיוצא בזה עכ"פ על הכל יש חשבון מפורט ולא בא שום דבר במקרה כי גם האדם וגם הבהמה והחיות והצמחים ואילנות כולם הם מאדון אחד שבראם והם כולם חלק מהקאמפיוטער הזה (לבד ממה שיש לו לאדם בחירה שזה ענין אחר שאינו נוגע לזה אבל בלאו הכי הכל מאתו ית' בהשגחה יתירה על הכל).
ודבר זה מפורש בחז"ל במדרש שאמרו חז"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין מזל מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל וכיון דכל עשב יש לו מלאך שמכה אותו ואומר לו גדל ודאי הכונה פשוטה דאית ליה השגחה עליו וא"כ כ"ש שאר בע"ח (ומ"ש ב"ק ב' ב' אדם אית ליה מזלא פי' דעת, כפירש"י ב"ק ולא כפירש"י שבת נ"ג עיין גהש"ס שם). עכ"פ נמצא דההשגחה הוא על כל מה שברא ואפילו על עשבים שיש לכל עשב מלאך מיוחד לגדלו והוא השר ומזל שמשפיע בגידולם וצמיחתם והתמדתם כפי הכח שמשפיע בהם האל יתברך ואם מכה אותו לגדל ודאי שמשגיח עליו ובמד"ר בראשית עוד פי"ג י' ומהיכן הארץ שותה ר"א אומר ממימי אוקינוס וכו' ר' יהושע אומר מן העליונים שנאמר למטר השמים תשתה מים והעננים מתגברין מן הארץ ועד הרקיע ומקבלין אותן מפי הנוד דכתיב (איוב ל"ו) יזוקו מטר לאדו וחושרין אותן כמין כברה ואין טפה נוגעת בחברתה דכתיב חשרת מים עבי שחקים למה הוא קורא אותן שחקים ר"ל אמר שהן שוחקין את המים ופי' המת"כ טוחנים ומחלקין אותן טפות טפות ע"ש. הנה דמשגיח על כל טפה וטפה שלא יגעו זה בזה ואם היה הדבר במקרה א"א שיעשה כן אלא שהוא בהשגחה פרטית על המים ועל השבים ועל כל הבריאה כולה.
ובתהלים ק"ד הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם וגו' כולם אליך ישברון לתת אכלם בעתו וכתב הרד"ק עה"פ מה רבו מעשיך מה גדלו כמו על רב ביתו או פירושו רבו במספר וכן אמר מלאה הארץ קניניך כשהשלים לספר נבראי היבשה שנתגלגלו זכרם עם זכר הצמחים והמאורות והם גלויי החכמה לאדם יותר מנבראי הים וכו' מלאה הארץ קניניך מלא כל הארץ הכל קניניך ומעשיך אין דבר במקרה, והספורנו פירש מה רבו ולא יוכל שום מתעקש לומר שהיה תכלית כולם הנראה נופל במקרה אבל יתחייב כי כולם בחכמה עשית שעשית כולם בחכמה מכוונת אל התכלית המפורסם מהם ומזה יתחייב שמלאה הארץ קניניך שלא היו דברים מסובבים בהכרח טבעי בלתי מכוון לתכלית וכו' עוד ברד"ק כולם אליך ישברון אמר על כל נבראי מטה החיים בראת אותם ובראת מאכלם אעפ"כ בכל יום ויום אליך ישברון לתת אכלם בעתו כמ"ש נותן לחם לכל בשר והוא ע"י השתלשלות הסבות ובידך לתת ולמנוע מהם.
ורבינו הגדול מהר"ם אלשיך עה"פ המשלח מעינים בנחלים כתב אמר הנה עוד ראיה על השגחתך הפרטית על כל יצורי עולם אף גם דלקלי האיכות כי הלא חסת אפילו על בריות קלות התועלת ואין זה רק להיותם מעשה ידיך והשגחתך מקרני ראם עד ביצי כנים כי הלא אצ"ל שתשלח מעינים במקומות נאותים ליישוב עיר כ"א בנחלים הצרים בין הרים שביניהם מקום צר ולא יגורו בם רק חיות השדה ומה בצע אם לא שישקו כל חיתו שדי אשר אין בם מועיל ולמען יתגלה לפראים יושבי מדברות מקום המים שבין ההרים וילכו שמה לשבור צמאם מה אתה עושה מכין להם שעליהם הוא על המעינים עוף השמים ישכון ושיגדלו שם ערבות וסבכי אפעים למען בין אפעים יתנו קול עופות השמים הנז' למען ימשכו הפראים אחר הברת הקול ויגיעו עד מקום המים לבור צמאם וכו' ע"ש. הנה ביאר דההשגחה פרטית הוא על כל יצורי עולם.
ועיין פרק שירה שכל הנבראים אומרים תניא ר' אליעזר אומר כל האומר פרק בעוה"ז ויחס שם שירה לבע"ח בהמות עופות וצמחים ואמרו חז"ל בשעה שסיים דוד המלך ע"ה ספר תהלים זחה דעתו עליו ואמר לפני הקדוש ברוך הוא כלום יש בריה שבראת בעולמך שאומרת שירות ותשבחות יותר ממני באותה שעה נזדמנה לו צפרדע אחת ואמרה לו דוד אל תזוח דעתך עליך ואני אומרת שירות ותשבחות יותר ממך ולא עוד אלא שכל שירה שאני אומרת ממשלת עליה שלשת אלפים משלים וכו' ולא עוד אלא שאני עוסקת במצוה גדולה וזו היא המצוה שאני עוסקת בה יש בשפת הים מין אחד שאין פרנסתו כי אם מן המים ובשעה שהוא רעב נוטלני ואוכלני זו היא המצוה לקיים מה שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמה השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך אל תקרי ישלם אלא ישלימנו לך עכ"ל. הנה דהצפרדע לאו במקרה מזדמנת שם על שפת הים אלא בהשגחה פרטית וה' ישלימנו ועיין ביאור המביט בסוף ספר בית אלקים מה שהאריך בביאור הדברים בדברים נפלאים עין לא ראתה והגם שבקצת מפרשים פי' דהדברים קאי על המין כולו ולא על הפרט אבל הרואה יראה דקאי על הפרט ומדבר בלשון יחיד את אכלם בעתו ובגמרא בעתם לא נאמר אלא בעתו בעתו של כל אחד ואחד לפרט ולא לכלל.
והאמנם היסוד לזה ב"ה יסדתי בקונטרסי הנ"ל דבאמת ההשגחה פרטית נמצאת בכל הנבראים מקרני ראם ועד ביצי כנים וגם בצומח ודומם ולא יתנועע דבר אחד קטן בעוה"ז רק בחפצו ב"ה ובגזרתו ובנפול עלה מן האילן הוא ית"ש גזר עליו שיפול ולא יפול הקש בלי השגחה וא"א שיתאחר או יקדים זמן נפילתו אפילו רגע וכדעת החכמים שבכת הראשונה שהביא החינוך ומה שנראה רחוק מן הדעת והשכל הוא האמת אלא דגם בזה ישנם חלוקים בהשגחה פרטית, דלצדיקים ההשגחה פרטית על כל צעד וצעד כי בי חשק ואפלטהו ואם יפול יבא אליהו ד' מאות פרסה ויפרוש כנפיו ויקחהו שלא יכשל ובסתם בנ"א אפילו ישראל ההשגחה פרטית היא כבר בהסתר קצת ולאו בכל יומא מתרחש ניסא ועל רשעי ישראל ח"ו כתיב ואם תלכו עמי קרי והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי. והנה פירשו הראשונים עיין בעל עקדה ועוד שהוא מלשון מקרה ודרך הטבע והניחו ה' על המקרה והיינו השגחה פרטית אבל נראית טבעית למי שאינו בקי בה ולבהמה בכלל ההנהגה והשגחה פרטית היא באופן נסתר שאין ניכר לבנ"א אלא כדרך הטבע אמנם דרך הטבע הזו נמי ח"ו שאין זה דרך מקרה אלא הוא מאת ה' כד"א אלקים בגימטריא הטבע שכך הוטבע הקדוש ברוך הוא בדברים אלו שיתנהגו עפ"י החוקים שנחקקו להם וכל אחד ואחד לפי טבעו שניתן בו בשעת בריאת העולם אבל הכל בהשגחה פרטית על כל.
ויש להסביר הדברים עוד קצת דהנה ידוע דארץ ישראל היא אשר ה' דורש אותה מראשית השנה ועד אחרית שנה וישראל זרע אברהם יצחק יעקב הם תחת פיקוחו והשגחתו של הבורא ב"ה וב"ש בעצמו וחו"ל ניתן תחת ע' שרים, והאומות ג"כ תחת שר ומלאך והנה פשוט דהאומות ג"כ יש להם השגחה פרטית כיון שגם הם ממין האנושי אבל השגחתם הפרטית באה ע"י השר שלהם וממילא הנהגתם ע"פ השר כפי שקיבל מהאדון צבאו - ת והנהגתם כבר יותר חוקי כי אין בידו לשנות רק מה שקבל מאת המלך קב"ה וב"ש וזה אפילו להסוברים דהשגחה פרטית ליתא אלא במין האנושי מ"מ עכו"ם בכלל ומיהו פשוט דהשגחתם יותר טבעית כיון דבא ע"י השר והשר אין בידו לשנות אלא להחזיק ולהשגיח כמו שהוא והוטבע בו וא"כ הכ"נ בשאר נבראים כיון שכבר כתבנו לעיל דלכל עשב יש לו מלאך ושר שמכהו לגדל א"כ הוא הוא ההשגחה פרטית שנתנה לו והוטבע מאת השם ועל זה יושב השר ומשגיח שלא תשתנה שום דבר ולא יצא מדרך הטבע וזו היא ההשגחה הפרטית אצל שאר הנבראים אבל פשוט דהכל הוא עפ"י חוקי הטבע שהוטבע הקדוש ברוך הוא שאין בהם השתנות והכל עפ"י השגחה פרטית על כל מקרני ראם ועד ביצי כנים ולא במקרה ח"ו ואם יסתלק פעולת השגחתו ב"ה אפילו רגע אחד מכל הנבראים הם בטלין ומבוטלין כלא היו ועיין בחומש היכל הברכה בראשית נהר ד' דף ל"ו מדפי הספר מה שהאריך בזה.
ומרן הגה"ק בעל ד"ח בפרשת מקץ אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו וגו' וא"א לשום נברא לחיות בלתי שהבורא כ"ע מחיה וזן אותו והכל בהשגחה הגם שהרמב"ם ז"ל דעת אחרת לו בזה אבל באמת לפי דעת חז"ל אפילו ציפור לא ניצוד בלתי השגחה מלמעלה וכפי הידוע שכל מעשה בראשית המה בשביל האדם וכו' עיין שם.
ומ"ש דמבואר בחז"ל היפוך דעת הרמב"ם הוא בירושלמי פ"ט דשביעית הובא בתוס' ע"ז ט"ז ע"ב ד"ה דימוס וכו' כי דימוס לשון רחמים הוא כדאמרינן בירושלמי דשביעית פ"ט במעשה דרשב"י אחר דנפק מן מערתא חמא חד צד עופות שמע בת קלא כד הוה אמרה דימוס הוה פסגה פי' היה העוף נמלט מן הפח וכד הוה אמרה ספיקולא הוה מתצדא פי' הוה מתלכדא בפח קולא הוא תרגום של פח אלמא משמע דדימוס הוא לשון רחמים ושמעת מן הדא אפי' ציפורא קלילא מבלעדי שמיא לא מתצדא כל שכן בר איניש ע"כ. הנה מבואר מדברי הירושלמי דבבע"ח נמי איכא השגחה פרטית וכן קבלנו מגדולי תלמידי בע"ש הקדוש בספר דרך החיים להגה"ק בן התניא ז"ל ובספר פאר לישרים להגה"ק מקאריץ שאדם צריך להאמין שאפילו קש המונח בארץ הוא בגזירת השם יתברך ועיין במבוא לשומר אמונים הקדמון.
ובאמת פשוט שאם מונח קש על הארץ ויחלוק האדם וישבור את רגלו ודאי יאמין כי מן השמים הזמינו לו הקש הזה שיחלוק עליו ולא במקרה הוא שנענש בשבירת הרגל. ונחזור עוד לדברי החינוך שכתב דרק באדם איתא השגחה פרטית ומינה דן למצורע שהוא סימן לו לשוב אבל הרי אמרו ז"ל אין הקדוש ברוך הוא פוגע בנפשות תחלה ומתחלה בא הנגע בלבושיו או בביתו או בבהמתו ומעתה אם נחליט שפגעי ונגעי שאר בע"ח ושאר נבראים הכל במקרה א"כ קשה בתרתי חדא אמאי הענישו בהמה זו שמתה או מלבושיו שנגעו וכן ביתו והשנית הרי לא יועיל לו כיון שיתלה את זה במקרה ולא בעונש שהרי אין השגחה פרטית בשאר נבראים לדעתו הקדושה ז"ל. אבל לדידן אתי שפיר דעל הכל איכא השגחה פרטית הגם דיש לישב קצת דנגעים הם שלא כדרך הטבע ולא הוה מקרה לכ"ע אבל א"כ כבר מצינו בשאר ענינים השגחה פרטית ואם תאמר שהוא בשביל האדם הנה ודאי הוא כן שכל הבריאה נמי בשביל האדם הוא שנבראה וא"כ הכל שמשגיחים בשאר הנבראים בהשגחה פרטית הוא נמי בשביל האדם כמובן. ועיין מדרש רבה פרשת קרח (פי"ח כ"ב) ר' יצחק בן אלעזר הוה מטייל בשוניתא בקיסרי מצאי קולית אחת מושלכת בדרך היה מצנע להון הכא הדר משכח לה מן הכא אמר כמדומה אנו שזו מתוקנת לעשות שליחותה בתר יומין עבר בלדר מן מלכותא נכשל בה ונפל בה ומת בדקו אחריו ומצאו בידו כתבין בישין על יהודאין וע"ש עוד כמה ענינין הנה שהזמינו קולי' זו להאי שליח מלכותא שיכשל בה וימות עליה וכיוצא בו כמה עובדות. ועיין עוד ערכין דף ל' עונש מבטלי שבועות לא הרגיש והכל בהשגחה. ובפרדר"א פ"י הדג שבלע יונה אמרה הגיע יומי להאכל בפיו של לויתן אמר לו יונה הוליכנו אצלו וכו' הראהו חותמו של אברהם אבינו וראה לויתן וברח מפני יונה מהלך שני ימים אמר לו הרי הצלתיך מפיו של לויתן הראני כל מה שבים וע"ש ספ"ט וכל התנינים הגדולים שבים מזונו של לויתן וכו' והתנין הגדול שבא יומו להאכל הוא בורח ונכנס לתוך פיו של לויתן וכו' ע"ש הנה מבואר דיש חשבון לכל תנין מתי יכנס לפיו של לויתן וימות ביומו ולא בדרך מקרה.
והנה יש להאריך הרבה בזה אבל אין הז"ג להאריך בהני ענינים אבל פשוט כביעא בכותחא דהקב"ה משגיח על כל העולם כולו מקרני ראם ועד ביצי כנים בהשגחה פרטית ומדויקת ולית אתר דפני מיניה וכמ"ש רבותינו הצדיקים האחרונים ז"ל ומינה לא תזוע ובדברי הרמב"ן לכאורה יש חילוקי דעות דהיע"ד כתב דדעת הרמב"ן ז"ל שלא כדעת הרמב"ם ז"ל והארכתי גם בזה בס"ד בקונטרסי הנ"ל ובפרט כי בעזה"י העלתי בענין השגחה דהכל מושגח וגם הדרך הטבע הוא השגחה פרטית ולכן הוא הלכה פסוקה שאין שום דבר שאין בו השגחה פרטית.
כרגע נפל מילתא בליבאי לפי מה שאמרו ז"ל כשפים למה נקראו כשפים שמכחישים פמליא של מעלה ובאיסור כלאים כתבו איסור לכלאים משום שהמלאך הממונה על זה אינו ממונה על זה ונתערבו שני מינים והצריך ממונה חדש על זה לגדלו ואי בשאר מינים מקרה הוא מאי איכפת לן אבל להנ"ל אתי שפיר שהרי הכל בהשגחה והזורע כלאים מכריח המלאך להשגיח על העירוב שהוא אינו מינו והבן.
עוד רגע אדבר דהנה בפרדר"א הגדול פרק חמישי אמר ר' יהודה פעם אחת בכל חדש וחודש סלונות עולין מן התהומות ומשקין את כל פני האדמה שנאמר ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה העצים משמיעין את קול צנורותיהם לימים והימים משמיעים את קול צנורותיהם לתהומות ותהום קורא אל התהום להעלות מים וליתן לעבים שנאמר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך וכו' ובמקום שיפקוד להם הקדוש ברוך הוא להעלות ולהמטיר שם מגשימים וכו' וכתב בביאורי הרד"ל ובמקום שיפקוד נראה דמכוין לקרא (איוב ל"ז) כל אשר יצום על פני תבל ארצה אם לשבט וכו' דמפרט לכל מקום אשר יצום ויפקוד להם שימטירו שם יריקו וכו' כתיב (ישעי') ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר ונראה רוצה לבאר בזה שמהגשמים מוכרח השגחה פרטית של הקדוש ברוך הוא בעולם תמיד וכמ"ש הגר"א באדרת אליהו ריש פ' ברכה ע"ש שהאריך הגר"א ז"ל דעל כל דבר בעולם אומרים הפילוסופים שהוא עפ"י הטבע ואפילו השמש והירח אבל על הגשמים מודים שאינן עפ"י טבע כלל שאנו רואים פעמים לא ירד כלל ופעמים ירד בכל יום ויום לכן נקרא גבורת גשמים כי בזה מורה גבורות שהקב"ה יש לו השגחה פרטית על כל העולם וממילא אפילו מה שנראה דרך הטבע או מקרה נמי הכל מפי הקדוש ברוך הוא כי הכל אשר לכל מאתו הוא ואפילו המקרה.
ובאמת כי בזה מבואר מקרא (בראשית כ"ז כ') ויאמר יצחק אל בנו מה זה מיהרת למצא בני ויאמר כי הקרה ה' אלקיך לפני ובתרגום ארום זמין, הנה אמר הקרה לשון מקרה ואפי"ה ה' אלקיך, שהמקרה נמי מה' הוא והגם כי יצחק אמר שאין ש"ש שגור בפיו היינו שלא היה מדרכו של עשו להזכיר ש"ש אבל לא היה מתפלא על עצם הענין שמה שהקרה הוא מפני ה' אלקים עושה גם המקרה והוא הטבע וזה פשוט מאד ומתאים זה עם הירושלמי הנ"ל דאפילו עוף אינו נצוד אם לא בהשגחה פרטית ובאמת כי במדרש מצינו שלא מצא עשו שום ציד רק כלב אחד שצד והביא ליצחק והכי נמי מפני ההשגחה הפרטית על כל דבר בע"ח והשגיחו על כל הבעלי חיים בפרטות שלא יוכל אותו רשע לצודן ואם היה אצלם מקרה למה לא ימצא עשו במקרה משאר חיות.
גם מה שאמרו בתורה ואם תלכו עמי קרי והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי הנה הכוונה שאם יתלו הדברים במקרה ובדרך הטבע הנה אז יתנהג ה' בעולם ע"פ דרך הטבע אלא שזה הטבע ישתנה דהנה ענין הטבע והנהגה פרטית כבר רמזתי לעיל שהוא במקום שיש השגחה אישית ופרטית הוא מה שבא מפי עליון עילות כל העילות וסיבת כל הסיבות וכאשר אמרו ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה והשגחה פרטית הנקרא טבעית הוא ע"י מלאך וע"ז מיאן משה רבינו בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא הנה אנכי שולח מלאך וא"ל משה רבינו אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה והנה פשוט דגם כשרצה הקדוש ברוך הוא לשלוח מלאך אכתי ההשגחה פרטית נשארה על כל ישראל דבבני אדם כ"ע מודי דאיכא השגחה פרטית אלא החילוק דהשגחה ישתנה מפי עליון ותבא ע"י מלאך אבל לעולם תהיה השגחה פרטית ולא יעשה מלאך דבר קטן או גדול מעצמה אלא עפ"י החוקים והמשפטים אשר צוה לו מפי עליון וגם מה שיעשה הוא רק בכח אלקי ממעל.
ולמשל מלך אחד גדול במדינה שמסר מחוז אחד לשר שלו להיותו הוא יתנהג במחוז הזה עפ"י חוקי המלך ויתן להם סיפוקם וכל צרכם הכל כפי המצוה מהמלך והנה פשוטי המון עם יאמינו כי השר הנ"ל הוא הנותן להם כל צרכיהם ויודו לו על כל מה שעושה להם אבל אנשי השכל ידעו ויבינו כי אין השר הזה הוא הנותן כלום אלא המלך הגדול שלו שייך ההודאה והתהלה אלא שאכתי אין הנמשל דומה למשל לגמרי דגבי מלך עכ"פ המלך הוא שנתן רשות להשר להנהיג ולפעמים השר משנה מציווי המלך כי השר הוא בשר ודם ודעתו משונה מדעת המלך ולפעמים לא הבין בכוונת המלך ולכן בא שינוי עכ"פ מהשר אבל המלאך כשהקב"ה מוסר לו שליטה בעניני עולם הנה המלאך עצמו אין לו כח ויכולת להנהיג ולהיות משגיח על שום דבר ולא לשנות דבר כי הכל מאתו ית' עצם פעולתו וחיותו הוא מגזירת עירין פתגמין וזהו שאמר כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו כלו' כי הנהגה שלו קשה משלי כי הנהגה שלי ברחמים אבל המלאך הוא מה שהוטבע לו מהשם ואין בידו לשנות כי שמי בקרבו וכל ששם הקדוש ברוך הוא בו וגזרתו לעולם קיימת וא"כ לפי האמת הוא המנהיג והוא המשגיח כי הוא ית"ש שמו הוא סיבת חיותם והנהגותם וע"כ לפי האמת מה שהמלאך מנהיג הוא ית"ש הוא המנהיג כמ"ש המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשי בראשית כיון שהקב"ה ית"ש לא מסר ההנהגה ביד מי שיש לו בחירה אלא ביד המלאכים אשר המה מוטבעים על הנהגה הזו לא יוכלו לשנות טבע המוטבע אצלם ולשנות סדורם כי זה עיקר חיותם וא"כ אין דבר נעשה שלא כרצונו אלא ברצונו ע"י מלאכיו עושי רצונו בטבע ולא בחירה וזה כי שמי בקרבו כי זה חיותם.
ולפי"ז מובן ואם תלכו עמי קרי שירצו בהנהגת המקרה שהוא הטבע והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי שהמקרה שהוא הטבע אינו מקרה אלא הנהגה ע"י מלאך שהוא ג"כ השגחה פרטית אלא דאז ויסרתי אתכם שבע כחטאתיכם וכמ"ש השמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו דאז יותר קשה להנצל מעונש החטא. וזה הכוונה והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי כלומר בקרי ומקרה אני עמכם הולך. ובזה נראה לפרש מקרא (קהלת ג' י"ט) כי מקרה בני אדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין ודחקו המפרשים אמנם בתרגום תירגם ארום ארעון אנשא חייבא וארעון בעירא מסאבא ארעון חד לכולהון וכו' והכוונה לפמ"ש דבצדיקים השגחה היא פרטית ועליונה אבל ברשעים שהם נשגחים בהשגחת הטבע מקרה להם כבהמה דהשגחה אחת הוא לאדם הרשע והבהמה. וכל שאר ענינים וז"ש ארום ארעון אנשא חייבא וארעון בעירא מסאבא אירעון חד לכולהון דמקרה אחד להם שהוא הנהגת המלאך אבל פשוט דמקרה אחד להם ולא שהבהמה מתה במקרה והאדם בהשגחה אלא תרוייהו בהשגחה פרטית ולא מת בלי עתו וזה שאמר כמות זה כן מות זה היינו שהבע"ח נמי לא ימותו במקרה בלי גזירת עירין פתגמין והכל בעתו ובזמנו דוקא. וזה נמי מה שאמר החכם עוד שם (ג' א"ב) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע וגו' כלומר שאין שום דבר במקרה והזדמן בזמן אלא הכל בזמנו בא ועת לטעת ועת לעקור נטוע ולא במקרה הוא בא לעקור או לנטוע אלא הכל בעתו מאתו ית"ש עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים ולא נמצא מושלך אבן בלי עתו במקרה אלא שהעת הוא להשליך עת לקרוע שלא יקרע הבגד במקרה אלא עת הוא לקרוע ועת לתפור את הכל עשה יפה בעתו והנה שאין דבר שיהיה בדרך מקרה.
ואבני אלגביש במורד בית חורון לא פעלו המכה במקרה שנפלו אבנים אלא השי"ת הוא שלחם והם היו כגרזן ביד החוצב ובמצרים כתיב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו ולא במקרה היה אלא בהשגחה עליונה אפילו על הכלבים ונטלו שכר על שתיקתם ואם אצלם הכל במקרה מה שכר שייך להם ומה זה שאמרה תורה לא יחרץ בפועל אלא הכל בהשגחה וכן מצאתי בשם הראב"ד שענין השליח הוא שר העולם הנראה לנביאים מובל במרכבה נאצל מן הסיבה העליונה וכח העליון בו וזהו הענין ויברך את ה' ויאמר דוד ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחווים ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל כלומר דאפילו מה שנראה כעין טבע העולם האמת כי אתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל ולא השרים שלהם נמסרה ההשגחה מ"מ אין בידם לשנות לבנות ולא לסתור אלא אתה מושל בכל כי הנהגתם הוא רק מאתך שאתה מושל בכל והבן זה.
והנה ודאי ידידי היקר לא נעלמו ממנו דעות אחרות בזה לבד דעת הרמב"ם במורה נבוכים ועיין מ"נ עוד ח"א פנ"א ופי"ג שם וח"ו שהרמב"ם ז"ל נושא פנים בזה לדעת אפלטון וכמ"ש שם הררש"ט המפרש ועי' בעל העיקרים במ"ב ודעת בן סיני בענין הריבוי הנמשך ודעת בן רש"ד שכל הדברים סידרו מאתו ית"ש והוא שהביא במ"נ ח"ב פכ"א ועי' עיקרים מ"ב פי"ג ובעל דרך אמונה בעשרה מאמרים הביא בזה ג' דיעות האחד דעת הראב"ע וסייעתו שהוא כתי' בן סיני שע"י האמצעים נעשה ההנהגה והוא ע"י הנביא ודעת הרלב"ג וההבדל בינו לא"ע כי לדעתו הנביא הוא הפועל זאת מצד הדבקו בשכל הפשוט הנה ישאב שם ממעיני הישועה ולדעת הרלב"ג עיקר השופע הוא המלאך והנביא הוא כלי מוכן לקיבול השפע ודעה שלישית שהכח השמיימי היא ממוצעת לפי שכל עניני זה המציאות נכנעין אליו והבעל דרך אמונה דעתו שהפליאות אינם מתייחסים אלא להשי"ת ב"ה בלי אמצעי כמ"ש אני ה' אני ולא מלאך ואמר כמו שחק הטבע הוא מידו ית"ש כן השינוי הטבע לא יהיה אלא מידו ית"ש.
והבעל עקידה שער נ"ד הביא שלש חלוקות בעניני ההנהגה האחד הנהגה הכללית לכל עם ועם מא"ה עפ"י המערכת אך הבורא ב"ה משגיח ע"ז בדרך ראיה בעלמא כמ"ש משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם וענין השני אשר הוא לעם ישראל הוא ית"ש משגיח אליהם בדרך פנוי כמ"ש ופניתי אליכם אמנם לא זהו עיקר הנהגתו והנהגה המעולה אשר היא על ידו הוא לחסידי עליון קדושי ה' כי הוא ית"ש מקושר ומתאחד עמהם בהתקשרות בתשוקה וחפיצה דביקה בבחינת ואתם הדבקים בה' אלקיכם ועיין גם בספר שבולי אמונה מה שכתב בזה ועיין עוד בעל העקדה פ' ט"ו שאם יהיה האדם ניזוק ע"י החיות הטורפות יהיה ענין ניסיי שלפי הטבע השני יחויב שיהיה מורא האדם מוטל על כל הנמצאים השפלים ומראכם וחתכם והאריך שם. והנה פשוט כיון דמן הטבע שלא יזיקו א"כ כשמזיק נמצא דגם בחיות יש השגחה פרטית מתי להזיק ואני אומר דגם מה שבטבע שלא יזיק אינו מטבע ואדרבה הוא מהשגחה פרטית שהרי מטבע לחיות הטורפות לטרוף כל מה שימצאו לאכול והאמנם מה שלא יטרפו בנ"א משום דמוראכם וחתכם יהיה וגו' שיש על החיות אימת הגבור על החלש שהוא בן אדם ומהיכן להם המורא על הבנ"א וע"כ משום ההשגחה הפרטית דמוראכם וחתכם.
עכ"פ ראה ראינו כל השיטות בזה בס"ד ובררנו הסולת שמצאנו בזה וכפי קבלתינו האמיתית מפי רבותינו הק' וזרקנו הפסולת כי ההשגחה הפרטית על כל העולם הן האדם והן בע"ח והדומם והצומח כולם נסקרים בסקירה אחת בהשגחה פרטית בכל רגע ורגע ואין קש בארץ ולא עלה באילן שנופל בלי השגחה עליו מצד המשגיח העליון רק שהחילוק על פעולות היוצא שבצדיקים גמורים השגחה הפרטית הוא בכל רגע משתנה לפי רצון הצדיק ולפי צרכו בעולם ובשאר ענינים השגחה הפרטית לא תשתנה בכל עת ולכן מתנהגת ע"י מלאכיו עושי רצונו וזה ברור וי"ר שנזכה להיות תחת השגחתו לבד ועיין ספר חינוך בית יהודה (מהגה"ק ר' יעקב צבי יאליש זצ"ל) דברים נפלאים בל"ו פרקים ואמיתיים ודבריו לא ראיתי עד לאחר שכתבתי קונטרוסי ומ"מ בס"ד זכיתי לכוון האמת.

 

[מראה מקום]

שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן רצ
עוד להנ"ל, בענין הנ"ל
בדבר אשר ציין עוד בענין השגחה ובענין אי דורות אחרונים יכולין לחלוק על הראשונים ובפרט בעיקרי האמונה של השגחה פרטית הנה כבר הארכתי בזה למע"כ מ"מ כנראה לא תפס כוונתינו בזה. והנה כאן אין האחרונים חולקים על הראשונים אלא או שהם מסבירים דגם הראשונים כוונתם היתה באופן זה ולדעת קצתם הם אינם חולקים אלא תפסו בשיטת שארי גדולי הראשונים שס"ל דהשגחה פרטית בכל דבר והביאו ראיות לשיטות אלו וכמ"ש במכתבי הנ"ל וכה"ג ודאי לאחרונים שמעינן דהכי קיי"ל הלכה כבתראי ועיין פרדר"א פ"ט וכל התנינים הגדולים שבים מזונו של לויתן והתנין הגדול שבא יומו להאכל הוא בורח ונס ונכנס לתוך פיו של לויתן ומי הגיד לו להתנין הגדול שבא יומו ומי יש לו יום והלא הכל מקרה הוא אצלם ולא בהשגחה ובפ"י שם הדג שבלע ליונה הנביא א"ל ליונה אין אתה יודע שבא יומי להאכל בפיו של לויתן אמר לו יונה הוליכני אצלו אמר יונה ללויתן בשבילך ירדתי לראות מקום מדורך שאני עתיד ליתן חבל בלשונך ולהעלותך ולזבוח אותך לסעודה הגדולה של צדיקים הראהו חותמן של אברהם אמר הבט לברית וראה לויתן וברח מפני יונה מהלך שני ימים אמר לו הרי הצלתיך מפיו של לויתן הראני כל מה שבים ותהומות והראהו וכו' עיין שם.
ואי אין השגחה פרטית בבעלי חי ודגים בכלל והכל אצלם במקרה מה זה הענין שדבר יונה עם הדג והצילו ועיין פסחים קי"ח ע"ב באותה שעה פתחו דגים של ים ואמת ה' לעולם ועיין רש"י שם ואטו אם הרמב"ם לפי דרכו בקודש היה לו שיטה בענין של שדים וכיוצא בהם אמנם כיון דמפורש אצלנו לא כן לא נוכל לקבל בזה דרכו בקודש ועיין רש"י עה"פ מיד כל חי' אדרשנו לפי שחטאו וכו' הוצרך להזהיר עליהן את החיות משמע דמפרש כפשוטו דהזהיר את החיות ויענשו אם יהרגו בנ"א שלא מן הדין ועיין א"ע שם שפירש דחי' חייבת מיתה ביד"ש ומיתתה ע"י חיה אחרת ואינו ענין של מקרה אלא בהשגחה והרמב"ן כנסתפק והספורנו פי' פירוש אחר עיין שם.
ובשו"ת רמ"ע מפאנו סימן ל"ז בשם ספר הקנה וז"ל, עוד הוסיף לשבח עור השליל לתפילין יותר מכולם למצוה מן המובחר כי אחר שאין בריה יוצאת לאויר העולם שאינה מקבלת דין שהעוה"ז נברא בדין והשליל פטור מהדין שלא יצא לאויר העולם כ"ל. מבואר דיש ענין דין גם על בע"ח ובספר חמדת ישראל קונטרס נר מצוה דיני ב"נ כתב דהוא מחלוקת ר"מ ור"י אי יש עונש בבע"ח והלכה כר"מ מרבינא חולין קל"ח עוף טהור שהרג את הנפש חייב מיתה משום וביערת הרע מקרבך ובב"ד דוקא הרי עונש דאל"כ ימיתנו מי שהוא ובב"ר פכ"ו גם בדומם שייך עונש אפילו מקל או רצועה וכ"ה במ"ר קהלת עה"פ עת אשר שלט האדם ועיין פרד"י ובחידושי הארכתי הרבה בזה ובתורה הנני משחיתם את הארץ עם הארץ והדגים שבים לא מתו שלא חטאו הרי דהעונש גם על דומם ובע"ח וז"פ מאד.
ובגמרא תענית ח' כמה גדולים בעלי אמנה מנין מחולדה ובור וכו' ופי' התוס' פי' מאמין בחולדה ובור מעשה הי' בנערה א' שהיתה רוצה לילך לבית אבי' והי' בור בדרך ונפלה ובא בחור אחד ואמר אם אני אעלך תנשאי לי אמרה לו הן ונשבעו ביניהן שהוא לא ישא אחרת והיא לא תנשא לאיש אחר ואמרו מי מעיד בינינו והיתה חולדה אחת הולכת לפני הבור ואמרו אלו שנים בור וחולדה יהיו עדים בינינו והלכו לדרכם והיא עמדה בשבועתה והוא נשא אשה אחרת וילדה בן באת חולדה ונשכתו ומת וילדה לו בן שני ונפל לבור ומת אמרה לו אשתו מה זה המעשה שהגיע לנו שלא כשאר בני אדם נזכר השבועה וסיפר לאשתו כל המעשה אמרה לו א"כ חזור וקחנה וכתב לה גט והלך ונשא הבתולה והיינו דאמרי המאמין בבור וחולדה שהעמידו עדותן ע"כ. והנה שחולדה באת ונשכה להבן להעמיד עדותה ולא היה במקרה ונפל לבור ולא היה במקרה וי"ל קצת דכאן בשביל בנ"א הוא.
שוב מצאתי לרבינו הרדב"ז אלף ס"ו (תרמ"א) במעשה דאליהו בהר הכרמל שדרשו רז"ל על הפסוק ויקחו את הפר אשר נתן להם אליהו אמר לו הפר לאליהו אני וחבירי יצאנו מבטן אחד הוא עולה לחלק הקל ושם הקל יתקדש עליו ואני עליתי לחלק ע"ז להכעיס את בוראי אמר לו אליהו לך עמהם כשם ששמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש ע"י זה שעמי כך יתקדש על ידך א"ל וכך אתה יועציני איני זז ממקומי עד שתמסרני בידיך הה"ד ויקחו את אשר נתן להם אליהו וכו' ואחר שהביא דברי הרד"ק ודחה אותם כתב הרדב"ז וז"ב, כי כבר ידוע כי כל האדם וכל בעלי חי וכל אילן וכל עשב יש לו כח ושר למעלה וכן אמרו על פסוק אם תשים משטרו בארץ הילכך שרו וכחו של פר נזדמן לאליהו ואמר לו בשלמא שני השעירים שהיו שוין בקומה שוין בדמים שוין במראה הגורל מטיל שלום ביניהם גורל א' לה' וגורל א' לעזאזל אבל שני פרים השוין בבטן ובאבוס למה תתן להם הבחירה שזה ילך לעבוד בוראו וזה להכעיס את בוראו והם דברי שרו של פר או כחו וזה אינו דרך נס כלל ולא הוצרך הכתוב לפרש דבר זה לפי שלא היה דרך נס וכיוצא בזה יש לרז"ל הרבה אמרו שרו של ים למשה וכו' ועל דרך זה תוכל לתרץ כמה מאמרים בדברי רז"ל ואפילו בכתובים כגון וכל עצי השדה ימחאו כף אז ירננו עצי היער וכיוצא בהם וכי פה ולשון יש לעצים וכו' ובזה מתיישב שהעומדים שם לא הרגישו ולא ידעו בדברי הפר וכו' ולא ראו אלא שהפר אחר שמסרו אליהו בידים הלך ברצון כמי שהולך לעשות מצות בוראו ע"כ.
הנה מבואר דבבע"ח נמי השר והכח שלו משגיח עליו והגם דנגד בעלי בחירה אם לוקחין אותו בע"כ אינו מכריח הבחירה מ"מ השגחתו עליו תמידה ועל כל הבריאה וכנ"ל והכא הרי לא היה הענין נוגע לכל המין ולא היה אלא מקרה ומה לו להשר להתערב ולפלפל עם אליהו עבור איל אחד שקרהו מקרה שיקרב לע"ז וע"כ דהשגחה פקוחה על כל פרט וז"פ מדברי הרדב"ז.
ובמדרש איתא כן במחנה יעקב ששלח מנחה לעשו שלא רצו הבע"ח ללכת עד שמסרם יעקב אבינו ועוד כמה וכמה מקומות המבוארים שגם בשאר בע"ח וחלקי הבריאה ליכא מקרה אלא הכל בהשגחה. ובגמרא תענית כ"ה רבי חייא בר לוליינתא שמעינהו להנך ענני דקאמרי ניתו וניתבו מיא בעמון ומואב אמר לפניו רבש"ע כשנתת תורה לעמך ישראל חזרת על כל או"ה ולא קיבלוה ועכשיו אתה נותן להם מטר שדו הכא שדיוה אדוכתיהו.
[ובחולין דף ס"ג ע"א ר' יוחנן כי הוה חזי שלך אמר משפטיך תהום רבה, כי הוה חזי נמלה אמר צדקתך כהררי אל, ופרש"י ומשפטיך אף בתהום רבה שזמנתה שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות לשון מורי, ל"א לנמלה הוא אומר צדקתך כהררי אל שמזונותיה מזומנים לה בלא טורח ועם מי שאתה נשפט אתה דנו עד תהום רבה כגון שלך שטורח לבקש שם מזונותיו ע"כ. ומבואר דגם על בעלי חיים יש השגחה פרטית דהרי הקדוש ברוך הוא נשפט עם דגת הים ועושה בהם נקמה להמית המזומנים למות, א"כ אף בהם יש השגחה ואינם מתים במקרה אלא הכל במשפט ובמדה ובמשקל והשגחה אלקות על הכל וז"ב ודו"ק.
ועיין אורחות חיים על הרא"ש יום א' אות כ"ו לבטוח בה' בכל לבבך ולהאמין בהשגחתו הפרטית, וכ' כי עיניו משוטטות בכל הארץ וכו' ע"ש, ושם הארכתי דברים כוונתו דהשגחתו פרטית על כל הארץ ודו"ק].
ושומר ישראל המשגיח על כל "פרט" ופרט, הוא ישמרנו לעולמי עד, ויצילנו מכל נגע ופגע, בכל עת ובכל רגע, ויתן חיים ובריאות הנפש והגוף - לתולעת הקטן בן האלוף - ויזכני עוד ללמוד תורה לשמה, וללמדה לתלמידים העמלים והחפצים בה, עדי יבא דארח ודן, ויגאלנו מגלות המר במהרה דידן. הטרוד והעמוס בעבודת הקודש החותם ברעדה ובלב ונפש, מנשה הקטן

 

[בד קודש]

הרבנים @עמוסיך @אחת שאלתי
כמו שהזכרתי לפני זה, יש כאן בלבול מסוים שצריך לחדד.

כל איש מישראל חייב להאמין בתורת ההשגחה - לפני שאנו נכנסים לפרטית וכללית.

אין חולק - לא מהראשונים ולא מהאחרונים, על העובדה שכל דבר ודבר שקורה בעולם, כולל מאכל ביצי כינים, הכל נעשה על ידי הבורא בעל הכוחות כולם.
אין עוד מלבדו, וכל הכוחות זה הוא, והוא שולט שליטה מוחלטת על כל דבר ודבר שנעשה בבריאה. אין יכולת לשום כוח לפעול בלי רצונו העכשווי, ובלעדי מציאותו היו מתבטלים כל הכוחות בכל העולמות כולם.
זהו אחד מבסיסי האמונה לכל הדעות הקיימות ביהדות.

כל המחלוקת הקיימת, - והיא כבר קיימת בראשונים וממש לא הבעש"ט חידש אותה - היא האם ההשגחה הקיימת היא פרטית לכל נוצר או פרטית רק לבני האדם ולשאר הבריאה היא באופן כללי, או שהכל רק בהשגחה כללית.

השגחה פרטית - הבורא שעושה הכל בכל מכל כל - עושה זאת בהנהגה אישית על כל פרט ופרט.
לדוגמה כשאדם בריא נחלה יש כאן שני סובלים - גם הוא וגם משפחתו. ההשגחה הפרטית מורה כי אם זה אכן ארע זה מגיע גם לו אישית וגם למשפחתו אישית, ואם לא היה מגיע להם את הסבל הזה - הם לא היו מקבלים אותו.

השגחה כללית - הבורא שעושה את הכל בכל מכל כל - עושה זאת עם סיבות קבועות מראש ללא הנהגה אישית.
לדוגמה, כשעלה נופל מהעץ ומגן על תולעת קטנה, הבורא לא שלח את הרוח שתנשוב כדי שתצל לתולעת, אלא שהבורא הנשיב את הרוח כי זה היה נצרך לבריאה מצד הרוח, ובדרך אגב זה הצל על התועלת.

 

[אחד מארץ]

הרמב"ן בפרשת בא פרק יג פסוק טז כותב: ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות. הנה מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים עג יא), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ.

בפרשת וירא הרמב"ן כותב: והנכון בעיני שהיא ידיעה בו ממש ירמוז כי ידיעת השם שהיא השגחתו בעולם השפל היא לשמור הכללים וגם בני האדם מונחים בו למקרים עד בא עת פקודתם אבל בחסידיו ישום אליו לבו לדעת אותו בפרט להיות שמירתו דבקה בו תמיד לא תפרד הידיעה והזכירה ממנו כלל כטעם לא יגרע מצדיק עיניו (איוב לו ז)".

ובדרשת תורת ה' תמימה כותב הרמב"ן "וחשוב בלבך שהב"ה ברא כל השפלים להנאתו ולתשמישו של אדם, שאין לנו טעם ביצירת בעלי חיים השפלים והצמחים שאינם מכירים את בוראם זולתי זה, וברא את האדם שיכיר את בוראו ית', ואם האדם אינו יודע שבראו כלל, וכל שכן שאינו יודע שיש אצל בוראו מעשה נבחר ונרצה ומעשה אחר מרוחק ונמאס, נמצא האדם כבהמה, וכונת בריאתו בטלה, וזהו מה שאמרו חז"ל תמיד, שאלו לא קבלו ישראל את התורה היה מחזיר העולם לתהו ובהו, כלומר שאם לא היו חפצים לדעת וללמוד ידיעת בוראם, ושיש הפרש לפניו בין טוב לרע, נמצא שכונת בריאת העולם בטלה".
הרי שתכלית הקיום של העולם הוא שידע האדם את בוראו, ולשם זה נברא עולם ומלואו ומה שנצרך לזה התכלית קיים ומה שאינו נצרך אינו קיים. והאדם שבכוח להכיר את בוראו או שלא להכיר נדון כפי ערך מעשיו וחפצו להכיר את בוראו ולעשות מצוותיו, ואילו הבעל חי לא נברא לתכלית עצמו אלא לתכלית האדם ולכך הוא אינו מושגח באופן עצמי אלא כתועלת לדבר אחר.

לחץ כדי לכווץ...

מצרף דברי הרמב"ן בפירושו לאיוב על הפס' לא יגרע מצדיק עיניו

 

[אברך מישיבת מיר]

החכם והמשכיל המעוניין ללמוד את השיטות בעומק ובבהירות באופן מדויק בנושא חמור זה. יראה ללמוד מאמר מאוד מעניין מסודר ברור ומנומק בספר שפתי חיים אמונה והשגחה מאמר ד' שם הוא מפרט מבאר ומבהיר בפרטות את כל השיטות. רמב"ן רמ"ק והגר"א יע"ש

 

[נדיב לב]

נח - שכר ועונש בבעלי חיים | בראשית

בפרשת נח (בראשית ט, ה) נאמר: "ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם". וכתב הרמב"ן על אתר: "מיד כל חיה אדרשנו - תמה אני, אם הדרישה כמשמעה, מיד החיה כמו מיד האדם להיות עונש בדבר, ואין בחיה דעת שתענש או שתקבל שכר, ואולי יהיה כן בענין דם האדם לבדו, שכל...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[אחת שאלתי]

חולין סג, א: רבי יוחנן כי הוי חזי שָׁלָךְ, אמר: "משפטיך תהום רבה".

רש"י: משפטיך אף בתהום רבה - שזמנתה שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים, להמית המזומנים למות.

 

[אחת שאלתי]

ליקוט בעניין הנ"ל.