זכות מכירה - אי מצי מפקר | בית המדרש – דיונים תורניים זכות מכירה - אי מצי מפקר | בית המדרש – דיונים תורניים
לכאו' י"ל דהא זכות מכירה נגזרת מבעלותו על החפץ, דהבעלים מצי מפקר, ולכך בשלמא גבי מכירה העמיד במקומו אחר, ובעלותו מזכה לאחר את זכות המכירה, אך אי יפקיר מה יהני הפקר, סיבת יכולתו למכור תשוב ותזכהו, כנ"ל.
 
הפקר על זכות המכירה אף אם הוא מושג הקיים כדבר בפנ"ע עד שנדון לו היכ"ת השייכות על פניו בשימוש עצמי בגוף החפץ כשלעצמו אבל להפקירו הרי"ז תרתי דסתרי כי כבר אינו נידון בבעלותו , וכיפש"כ הרב היושב בישיבה שיש כאן גלגל החוזר, ופשוט
 
למכור זכות מכירה אפשר כדאי' בנדרים מח,א קני ע''מ להקנות,
להפקיד גוף לפירות כבר נודעו דברי הרעק''א שא''א משום שכל שיש לו עדין שליטה על החפץ אין כאן הפקר ולכאורה ה''ה הכא
 
להפקיד גוף לפירות כבר נודעו דברי הרעק''א שא''א משום שכל שיש לו עדין שליטה על החפץ אין כאן הפקר ולכאורה ה''ה הכא
אבל כאן כשיפקיר כבר לא יישאר לו שום זכות , כי זו זכותו היחידה מעיקרא..!?
 
החסרון בדברי הרעק''א אינו במהות הענין, אלא בצורה המעשית, צורתו של הפקר הוא סילוק מוחלט מתפיסתו באותו חפץ וכל שיש לו עדין תפיסה באותו חפץ ממילא הוא זוכה בכל מה שיש באותו ממון, והאפשרות לחלק את החפץ לבעלויות שונות אינו אלא באופן שכנגד בעלותו יש כאן בעלות נגדית שעומדת נגדו- היינו שזכות המכירה שייכת לאחרים דבזה יש כאן זכות נגד, אבל להפקיר בעלמא בלא שיש זכייה כנגד א''א אלא באופן שנסתלקה כל תפיסתו ואחיזתו בחפץ,
 
@היושב בישיבה @חכם הרזים
איני מבין. כמו שיש לו זכות למכור, כך יועיל להפקיר. ומי שיזכה מהפקר, אז יזכה בזכות זו של ,למכור,..
הגאון @תיבת גמא הסכת,
כש"כ הא דמהני מכירה היא משום דמעמיד אחר במקומו, כלומר, כיוון דבעלותו מזכה לו את המכירה לא יהני הפקירו דשוב תזכהו בעלותו, אך היכא דמעמיד אחר במקומו כמכירה, ואז קבע בקניין דבעלותו תזכה לאיניש אחרינא מהני דשוב ליכא ליה סיבת מכירה דבעלותו לאחר מזכה, ופשוט.
וכש"כ התוס' ריש הספינה עו. דהמפקיר שטרותיו לא מצי הזוכה בהם לגבות ע"י, ומאי דשנא ממכירה, ביאור הדבר כש"כ דאף שט"ח דאינו אלא כח גוביינא, ומאן דחייבים לו זכאי בגביית החוב, ולכך לא יהני הפקירו דשוב יזכה לו החוב זכות גוביינא, אלא, רק היכא דמעמיד אחר במקומו אז מהני דאחר המכירה יזכה חובו זכות הגוביינא לאחר,
 
@תיבת גמא הסכת,
כש"כ הא דמהני מכירה היא משום דמעמיד אחר במקומו, כלומר, כיוון דבעלותו מזכה לו את המכירה לא יהני הפקירו דשוב תזכהו בעלותו, אך היכא דמעמיד אחר במקומו כמכירה, ואז קבע בקניין דבעלותו תזכה לאיניש אחרינא מהני דשוב ליכא ליה סיבת מכירה דבעלותו לאחר מזכה, ופשוט.
וכש"כ התוס' ריש הספינה עו. דהמפקיר שטרותיו לא מצי הזוכה בהם לגבות ע"י, ומאי דשנא ממכירה, ביאור הדבר כש"כ דאף שט"ח דאינו אלא כח גוביינא, ומאן דחייבים לו זכאי בגביית החוב, ולכך לא יהני הפקירו דשוב יזכה לו החוב זכות גוביינא, אלא, רק היכא דמעמיד אחר במקומו אז מהני דאחר המכירה יזכה חובו זכות הגוביינא לאחר,
האם כ"ז יאות אף למ"ד טוה"נ ממון !?
 
שזה כח עצמי שניתן לו , ללא קשר לבעלות נוספת על החפץ. וממילא למה שלא יוכל להפקיר זכות זו
לא מצאתי כלום בריש האשכול
איני יודע. אבל אולי לבדוק גבי טובת הנאה ממון אי מצי לאפקורי..
 
היכן ניתן לו אותו 'כח עצמי' אם לא בקנינו את החפץ
התרומה למשל שייכת לכהן, ללא קשר אליו בכלל, ורק משמיא ניתן לו זכות ממונית חדשה על כח הנתינה , וזה שווה ממון, ללא קשר לבעלות של הכהן ( וכנראה לא הבנתי עומק סברתו, ועימי תלין משוגתי..
 
התרומה למשל שייכת לכהן, ללא קשר אליו בכלל, ורק משמיא ניתן לו זכות ממונית חדשה על כח הנתינה , וזה שווה ממון, ללא קשר לבעלות של הכהן ( וכנראה לא הבנתי עומק סברתו, ועימי תלין משוגתי..
אך כידוע זכות מכירה אינה כן, ולאו משמיא קא זכו ליה לבעל החפץ למכור ממונו בכדי שירבו הקונים ותרבה הדעת ...
 

הודעות מומלצות

כמדו' שכבר הובאו דברי הר"ן בדרשותיו...​

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון
למעלה