א. יש שו''ע. אפילו כמה. את אחד מהם כתב בעל ה''חובות הלבבות'' בגלל שהוא שמע בדיוק את הטענה הזו, שיש הבדל בין חובות האיברים לחובות הלבבות. וכפי שהוא כותב בהקדמה לספרו הנ''ל:
''וראיתי החכמה הזאת שהיא חכמת חובות הלבבות, שהניחוה ולא חברוה בספר שיהיה כולל שורשיה (ופרקיה), [ושהיא כארץ עזובה ולא סדרוה בחבור שיקיף את כל פרקיה], ותמהתי על זה תימה גדולה. עד שאמרתי בלבי, שמא המין הזה מן המצוות, אין אנחנו חייבין בו מן התורה אלא שחיובו מדרך המוסר להורות הדרך הנכונה והישרה, וכמוהו כמו התוספות שהם רשות, שאין אנחנו נתבעין בהם, ולא נענשים אם נתעלם מהם, ועל כן הניחו הקדמונים לחברו בספר, עד שחפשתי על חובות הלבבות מן השכל ומן הכתוב ומן הקבלה, אם אנחנו חייבים בהם אם לאו, ומצאתים שהם יסודי כל המצוות, ואם יארע בהם שום הפסד, לא תיתכן לנו מצוה ממצוות האברים...
ואמרתי,
שמא המין הזה מן המצוות אינו מתילד למצוות רבות, ועל כן הניחו אותם ולא חברו בהם ספד מיוחד, וכאשר חקרתי על מספרם ופרקיהם, מצאתים לרוב מאד בהתילדם, עד שחשבתי, כי מה שאמר דוד עליו השלום "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד", אמרוֹ על מצוות הלבבות, כי מצוות האיברים יש להם מספר ידוע, כמו תרי״ג מצוות, אך מצוות הלבבות רבות מאד, עד כי אין לתולדותיהן מספר.''
אחריו כותב גם, הרמח''ל דברים דומים בהקדמה ל'מסילת ישרים':
''ותראה, אם תתבונן בהוה ברוב העולם, כי רוב אנשי השכל המהיר והפקחים החריפים ישימו רוב התבוננם והסתכלותם בדקות החכמות ועומק העיונים, איש איש כפי נטית שכלו וחשקו הטבעי. כי יש שיטרחו מאד במחקר הבריאה והטבע, ואחרים יתנו כל עיונם לתכונה ולהנדסה, ואחרים למלאכות, ואחרים יכנסו יותר אל הקדש, דהיינו, למוד התורה הקדושה: מהם בפלפולי ההלכות, מהם במדרשים, מהם בפסקי הדינים. אך מעטים יהיו מן המין הזה אשר יקבעו עיון ולמוד על עניני שלמות העבודה, על האהבה, על היראה, על הדבקות, ועל כל שאר חלקי החסידות.''
''וכיון שכבר התאמת אצל כל חכם צורך תמימות העבודה וחובת טהרתה ונקיונה, שזולת אלה אינה נרצית ודאי כלל, אלא נמאסת ומתועבת, כי (
דברי הימים א כח ט): "כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות הוא מבין", מה נענה ביום תוכחה אם התרשלנו מן העיון הזה, והנחנו דבר שהוא כל כך מוטל עלינו, שהוא עיקר מה ה' אלהינו שואל מעמנו?! היתכן שייגע ויעמול שכלנו בחקירות אשר לא נתחייבנו בם, בפלפולים אשר לא יצא לנו שום פרי מהם, ודינים אשר אינם שייכים לנו, ומה שחייבים אנו לבוראנו חובה רבה נעזבהו להרגל ונניחהו למצות אנשים מלומדה?!
אם לא נסתכלנו ולא עייננו מה היא היראה האמיתית ומה ענפיה, איך נקנה אותה? ואיך נמלט מן ההבל העולמי המשכח אותה מלבנו?! הלא תשכח ותלך, אע"פ שידענו חובתה! האהבה, כמו כן, אם לא נשתדל לקבוע אותה בלבבנו בכח כל האמצעים המגיעים אותנו לזה, איך נמצאה בנו? מאין יבוא הדבקות וההתלהטות בנפשותינו עמו יתברך ועם תורתו, אם לא נשעה אל גדולתו ואל רוממותו אשר יוליד בלבנו הדביקות הזה?! איך תטהר מחשבותינו, אם לא נשתדל לנקותה מן המומין שמטיל בה הטבע הגופני?!..
אך האמת היא, כי עיון גדול צריך על כל הדברים האלה לדעת אותם באמת, ולא על צד הדמיון והסברה הכוזבת, כל שכן לקנות אותם ולהשיגם...
והנה, כל אלה כללים צריכים פירוש גדול. ומצאתי לחכמינו ז"ל שכללו החלקים האלה בסדר וחילוק אחר, יותר פרטי ומסודר לפי ההדרגה המצטרכת בהם לקנות אותם על נכון.
לברסלבים שהספרים הנ''ל אינם ראיה עבורם אצטט את דברי ר''נ מטשערין בהקדמה לפרפראות לחכמה:
''על כן שמעתי דיבת רבים האומרים שזו היא אצלם המניעה הגדולה מכולם ללמוד ולהגות בדבריו ז”ל מחמת עומק המושג, כי נדמה להם שקשה לעמוד אפילו על פשוטן של דברים והרבה טענות היה לי עמהם בזה עד שהודו לדברי, כי הסברא הזאת הוא רק מפיתוי היצר כי כבר אמרו רבותינו ז”ל (מגילה ו:) יגעתי ולא מצאתי אל תאמין גם בכלל לימוד תורתינו הקדושה, בפרט בענין החידושי תורה של רבינו אור האורות זצ”ל, אשר המשיכם וגילה אותם באופן כזה אשר הם כוללים באמת מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין כי אפילו החכם הגדול שבגדולי ישראל לא יוכל להתפאר בזה שזכה לעמוד על תוכן כוונת דבריו ז”ל בתכלית השלימות וכן להיפך, שאפילו הקטן שבקטנים
אם הוא רק איזה בר אוריין ויש לו איזה ידיעה קצת בלימוד התורה הקדושה באיזה מדרגה שהוא, יוכל לשאוב מים בששון ממעייני הישועה ולרוות צמאונו ולהחיות את נפשו בהם''.
לחבדניקים אני מניח שאין צריך לצטט שום דבר. אפשר פשוט לפתוח כל ספר של אדמור''י חב''ד ולקרוא איפה שנפתח...
ב. וכעת אסתור בחינניות את דברי המנומקים דלעיל, ואומר שעל אף שאלו דברים מפורשים מרבותינו עדיין יש מקום לשאלתם של הניקים הנכבדים דלעיל, כי באמת אין אפשרות
לכאורה לכתוב שו''ע על חובות הלבבות כי א''א להכתיב רגשות . אלא שאת זה אפשר לשאול בכלל על עצם החיוב, איך אפשר בכלל להגיד לי לבטוח בה', הרי א''א להכתיב רגשות? אבל גם על זה אנחנו לא הראשונים שחשבנו כי הספרי שואל את זה בפרשה של ק''ש: ''לפי שנאמר 'ואהבת את ה' אלהיך' איני יודע כיצד אוהב את המקום? תלמוד לומר 'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך". ותמיד שמחתי שהספרי לא למד אצל המשגיח שלי כי אין סיכוי שהוא היה מבין בכלל מה השאלה, ואז היה חסר לנו עד היום קטע בספרי. הרי אם כתוב שצריך לאהוב את ה' אז תאהב, כמו שאתה מניח תפילין. אבל רואים שהתורה עצמה אומרת שחובות הלבבות הם לא כמו תפילין, אין אפשרות לקיים אותם רק כי כתוב.
ג. וכאן ההבדל שבכל זאת יש בין חובות האיברים לחובות הלבבות: שתי המערכות מורכבות מנושאים, סעיפים, הגדרות וחילוקים דקים בדיוק כמו מתעסק בהלכות שבת או גדר מזיק בהלכות נזיקין, והרמח''ל בהמשך דבריו שם בהקדמה אומר שבחובות הלבבות זה אפילו יותר מורכב. ההבדל הוא שבחובות האיברים הנושא הוא המצווה, ובחובות הלבבות הנושא הוא האדם. בחובות האיברים גדר המצווה הוא לעשות מעשה. בחובות הלבבות הגדר הוא לבנות צורת חיים, לגלות תפיסת עולם איך להסתכל על המציאות. אין שום ספר שיכול להסביר איך מקיימים את זה, כי הקטע זה לא
לקיים. יש בהחלט ספרים שמסבירים מהי המציאות, וחייבים להיות ספרים כאלה, אחרת גם אין אפשרות לנחש מהי המציאות. הלכות שבת, סוכה ותפילין יכולות להיכתב כי ההוראות אינן משתנות מאדם לאדם, וגם כאשר יש שינוי כמו בחולה, אפשר להגדיר בדיוק איפה השינוי ולעשות טבלא מה הדין בכל מקרה. בחובות הלבבות א''א לעשות את זה כי הדין שונה בכל אדם בכל רגע, גם אם תכתוב כזה ספר עדיין תישאר השאלה מתי צריך ללמוד אותו וכמה שעות ביום ומה הדין במי שעובד חצי יום... ועל השאלות האלה א''א לענות בספר כי הוא עדיין לא יכול לקרוא אותו בלי לדעת מה הדין... אבל כן אפשר לכתוב בספר מהי תכלית הבריאה, מהי צורת האדם והעולם, ולפי זה אתה יכול להכיר את עצמך ואת העולם ולהבין איך מפעילים את המערכת.
ד. כאן גם מגיע חוסר הנוחות שמעורר בי כל הסגנון המקובל של דיון בנושאים של עבודת ה'. מצד אחד דנים כאן מתחילת האשכול מה זה בדיוק ביטחון ומתי חייבים וכו', ואז פתאום מגיע מישהו ואומר שבעצם א''א בכלל להגיד לי איך להרגיש. אז בשביל מה לטרוח לצטט כאן מקורות וספרים אם ממילא העניין זה להרגיש בלי איזה הגדרה ברורה? הבעיה היא שמלכתחילה הגישה למצוות אלו היא כמו למצוות המעשיות, ואז כל הרעיונות והעצות לא רלוונטיים, זה כמו שמישהו ילמד בעיון רב הלכות תפילין ואפילו יעבור את המבחנים בדרשו, אבל הוא לא קלט בכלל שלהניח הכוונה להניח, הוא חושב בכלל שאמורים לאכול את זה.. כל ההלכות והדינים באים מלכתחילה מתוך גישה לא נכונה, והמציאות העגומה מוכיחה שבאמת בתחומים האלה הרבה אנשים לא מרגישים התקדמות כמו במצוות המעשיות.
אין שום אפשרות לאהוב, לפחד או לבטוח ע''י סידרה של פעולות, זה לא עובד ככה. זה
בדיוק כמו שמסבירים בהדרכות לשלום בית וחינוך ילדים... מערכת יחסים זה לא דבר שאפשר להסתכל בספר, לקרוא הוראות ולקיים. זה מערכת אחרת לגמרי. מצד שני זה לא אומר שאפשר לנחש, יש כללים מאוד ברורים וחייבים לעבוד קשה וללמוד אותם בעיון כדי להבין אותם, מי שלא מבין נכון עובר איסורים דאורייתא כל רגע... אבל אין אלו כללים
מה לעשות, אלא כללים להבנת המערכת. ברגע שהבנת איך המערכת עובדת, זה צריך לנבוע מאליו בצורה טבעית. אם אתה כל הזמן רב עם עצמך ולא ברור לך מה בדיוק אמורים לעשות אתה לא בכיוון בכלל, אתה מנסה להניח מצה ולאכול תפילין... זה לא אומר שאין התמודדות ושלא צריך תמיד ללמוד ולתרגל, אבל זה כמו משימת מחקר: אתה אמור לגלות את המלך, אבל אין לך באמת ציור איך הוא נראה או איפה הוא מתגורר. יש לך הוראות מאוד מדויקות, אבל יבשות וטכניות: נקודות ציון, מרחקים, כלי עבודה... אם תפעיל את הראש ותלמד את ההוראות אתה תמצא את המלך, אין מצב שלא, הוא בעצמו כתב את ההוראות... אבל לפני זה אתה צריך ללמוד לקרוא מפה, להתמודד במצבי לחץ, לקבל החלטות בתנאי חוסר ודאות... את זה אף אחד לא יכול ללמד אותך, אתה חייב להיות מרוכז ולהפעיל את הראש כל הזמן כדי להבין את צרור ההוראות הכתובות באותיות קטנות וצפופות בלי סימני פיסוק... זה לא צרור הוראות שצריך לדון איך מקיימים ויוצאים ידי חובה, אלא צרור הוראות כיצד לשרוד ביערות העד בדרך לארמון המלך... כיצד להכין מזחלת שלג בחורף ולצעוד מרחקים ארוכים בחום יוקד מבלי לקבל מכת חום בקיץ... ללא הבנה מעמיקה של צרור ההוראות לא תדע מימינך ומשמאלך ותהפוך טרף לחיות היער, אולם אם תקיים את ההוראות בדקדוק רב עפ''י כל שיטות המומחים והמבינים אבל את המלך לא מצאת, צריך להיות ברור דבר אחד: אולי עשית הכל בסדר, איש לא יבוא אליך בטענות, אולי גם יכתירוך כמורה ומדריך לכל המבקשים אף הם לצאת לחפש את המלך בתור מי שהקדיש עבור זה את כל חייו, אבל את המלך לא מצאת, תמשיך לחפש...
