ילקו"ש (א' י"ח):
כתיב נחמו נחמו, למה שני פעמים, רבי אומר לפי שכל מכות הללו שלקו כפולות היו, שכן ירמיה אומר שבר על שבר נקרא, בכה תבכה, עיני עיני יורדה מים, חטא חטאה ירושלים, וכל כך למה, לפי שחטאה בכפלים שנאמר כי שתים רעות עשה עמי, וכיון שחטאה בכפלים לקו בכפלים שנאמר כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה,
ולפי שמצותיה כפולות נחמותיה כפולות שנאמר נחמו נחמו עמי, עורי עורי, התעוררי התעוררי, קומי אורי כי בא אורך, אנכי אנכי הוא מנחמכם, אנכי אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני, שוש אשיש בה' תגל נפשי, ואמר סלו סלו, וכן לכן בארצם משנה יירשו.
ולכאו' צריך באור מהו חטאו בכפליים? הרי אין שיעור לחטא.
וכן מהו לקו בכפליים הרי ממ"נ, יותר ממה שמגיע בוודאי לא נענשו ועונש במידה אינו בכפליים.
ומהו מצוות כפולות ונחמות כפולות?
ולכאורה נראה לבאר בזה עפי"ד ר"א וסרמן זצוק"ל הי"ד (בקובה"ע בדוגמאות לבאורי אגדות) בבאור פעולת התשובה שכתב שבכל עבירה יש שתי רעות: א. המרי נגד ציווי השם שציווה להשמר מעבירה או לקיים מצווה. ב. הנזק הרוחני הנעשה מעצם מעשה העבירה כפי שטבע הקב"ה בבריאה. ולפעמים ייתכן שאדם עבר עבירה חמורה כי לא עמד בנסיון גדול כגון שהיה עלול לאבד את כל רכושו ובכזה אופן המרי נגד ציווי הקב"ה אינו כ"כ חמור אך טבע העבירה מזיק כמות שהוא. ולפעמים ייתכן שאדם עבר עבירה קלה (יחסית) מדרבנן אך עשה זאת בשאט נפש ובכזה אופן המרי נגד ציווי הקב"ה חמור מאוד אך הנזק מהעבירה אינו כ"כ קשה כמו בעבירות חמורות.
ואולי זוהי כוונת המדרש במ"ש חטאה בכפלים דהיינו שהחטאים היו חמורים הן מחמת עצמם והן מחמת גודל המרד. וזהו ממש המשך הפסוק שהביא -
כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא יכלו המים.
ועל כן היה העונש כפול כלומר עונש חמור על כל אחד מחלקי העבירה.
ונחמה כפולה ג"כ יש לבאר עד"ז כמ"ש בשערי תשובה (שער א' העיקר הט"ז אות מ"ב):
כי יתכן להיות העון נסלח ונפדה מכל היסורין ומכל גזירה. ואין לשם חפץ בו. ומנחה לא ירצה מידו. והתאות הצדיקים מן ההצלחות להפק רצון מהשם ושיחפוץ בהם. ורצונו החיים הקיימים והאמיתיים והאור הגדול הכולל כל הנעימות. כענין שנאמר (תהילים ל) חיים ברצונו. ונאמר (שם פ) ה' אלהים צבאות האר פניך ונושעה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אין לנו אלא הארת פניך. והוא ענין הרצון וכבר הקדמנו ובארנו זה.
דהיינו שכפרת העוון יש בה הצלה מעונש שהוא ההרס הרוחני שנעשה ע"י העבירה (וגם מעונש על המרי) ובדרגה גבוהה יותר יש בה רצון הקב"ה וקירבתו.
ונחמה בכפלים היא גם ביטול העונש וגם קירבת השם בגאולה השלימה בב"א.
ונראה לפרש כך גם מש"כ במדרש מצוות כפולות דהיינו א. המצוה עצמה ב. ההידור והכוונה לשם שמים בקיומה.
(ועי' בספר מעדני שמואל על ההפטרות מש"כ בזה) (ועי' שו"ת בנין שלמה ח"ב, עניינים שונים סי' כ"ז ע"ש)
כתיב נחמו נחמו, למה שני פעמים, רבי אומר לפי שכל מכות הללו שלקו כפולות היו, שכן ירמיה אומר שבר על שבר נקרא, בכה תבכה, עיני עיני יורדה מים, חטא חטאה ירושלים, וכל כך למה, לפי שחטאה בכפלים שנאמר כי שתים רעות עשה עמי, וכיון שחטאה בכפלים לקו בכפלים שנאמר כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה,
ולפי שמצותיה כפולות נחמותיה כפולות שנאמר נחמו נחמו עמי, עורי עורי, התעוררי התעוררי, קומי אורי כי בא אורך, אנכי אנכי הוא מנחמכם, אנכי אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני, שוש אשיש בה' תגל נפשי, ואמר סלו סלו, וכן לכן בארצם משנה יירשו.
ולכאו' צריך באור מהו חטאו בכפליים? הרי אין שיעור לחטא.
וכן מהו לקו בכפליים הרי ממ"נ, יותר ממה שמגיע בוודאי לא נענשו ועונש במידה אינו בכפליים.
ומהו מצוות כפולות ונחמות כפולות?
ולכאורה נראה לבאר בזה עפי"ד ר"א וסרמן זצוק"ל הי"ד (בקובה"ע בדוגמאות לבאורי אגדות) בבאור פעולת התשובה שכתב שבכל עבירה יש שתי רעות: א. המרי נגד ציווי השם שציווה להשמר מעבירה או לקיים מצווה. ב. הנזק הרוחני הנעשה מעצם מעשה העבירה כפי שטבע הקב"ה בבריאה. ולפעמים ייתכן שאדם עבר עבירה חמורה כי לא עמד בנסיון גדול כגון שהיה עלול לאבד את כל רכושו ובכזה אופן המרי נגד ציווי הקב"ה אינו כ"כ חמור אך טבע העבירה מזיק כמות שהוא. ולפעמים ייתכן שאדם עבר עבירה קלה (יחסית) מדרבנן אך עשה זאת בשאט נפש ובכזה אופן המרי נגד ציווי הקב"ה חמור מאוד אך הנזק מהעבירה אינו כ"כ קשה כמו בעבירות חמורות.
ואולי זוהי כוונת המדרש במ"ש חטאה בכפלים דהיינו שהחטאים היו חמורים הן מחמת עצמם והן מחמת גודל המרד. וזהו ממש המשך הפסוק שהביא -
כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא יכלו המים.
ועל כן היה העונש כפול כלומר עונש חמור על כל אחד מחלקי העבירה.
ונחמה כפולה ג"כ יש לבאר עד"ז כמ"ש בשערי תשובה (שער א' העיקר הט"ז אות מ"ב):
כי יתכן להיות העון נסלח ונפדה מכל היסורין ומכל גזירה. ואין לשם חפץ בו. ומנחה לא ירצה מידו. והתאות הצדיקים מן ההצלחות להפק רצון מהשם ושיחפוץ בהם. ורצונו החיים הקיימים והאמיתיים והאור הגדול הכולל כל הנעימות. כענין שנאמר (תהילים ל) חיים ברצונו. ונאמר (שם פ) ה' אלהים צבאות האר פניך ונושעה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אין לנו אלא הארת פניך. והוא ענין הרצון וכבר הקדמנו ובארנו זה.
דהיינו שכפרת העוון יש בה הצלה מעונש שהוא ההרס הרוחני שנעשה ע"י העבירה (וגם מעונש על המרי) ובדרגה גבוהה יותר יש בה רצון הקב"ה וקירבתו.
ונחמה בכפלים היא גם ביטול העונש וגם קירבת השם בגאולה השלימה בב"א.
ונראה לפרש כך גם מש"כ במדרש מצוות כפולות דהיינו א. המצוה עצמה ב. ההידור והכוונה לשם שמים בקיומה.
(ועי' בספר מעדני שמואל על ההפטרות מש"כ בזה) (ועי' שו"ת בנין שלמה ח"ב, עניינים שונים סי' כ"ז ע"ש)