חידוש בדין "המוציא מחבירו עליו הראיה" (1 צופה)

[חכמה לחכימין]

ביורה דעה הלכות ריבית (סימן קס"ב סעי' ד) נפסק, שמי שיש לו שטר חוב על חבירו על סאה, ואין ידוע אם היה בהיתר שיצא השער או יש לו, או שמא היה ההלוואה באיסור. ומזה נוצר שאלה אם חייב להחזיר לו הסאה לפי דמיו עכשיו שאינו אסור משום ריבית, או רק כשוויו של זמן ההלוואה משום איסור ריבית.
ההלכה היא שעל המלוה להביא ראיה שהיה בהיתר, והטעם כתב הש"ך דהמוציא מחבירו עליו הראיה.
ולכאורה הוא תימה, שהרי ברור שהלוה חייב לו הסאה חטין כשויו עכשיו, ורק השאלה היא אם מותר לו להחזיר או לא (כמבואר מכמה דוכתי שבחוב ריבית החוב קיים בדיני חו"מ אף אחר איסור התורה). וא"כ מדוע נחשב למוציא, ולמה לא יביא הלוה ראיה שאסור לו להחזיר החוב, שהוא המחדש.

והוא כ"ש ממה שמצינו בשטר שיש עליו תנאי, והנתבע טוען שלא קיים הלה תנאו, נפסק בשו"ע שאם הוא תנאי של שב ואל תעשה על ההנתבע להביא ראיה,
וביארו האחרונים שהוא משום שהמצויא מחבירו נאמר על המחדש, וא"כ כ"ש בנידו"ד המחדש הוא הלוה שטוען שאסור להחזיר לו החוב.

 

[בחקתיך אשתעשע]

ביורה דעה הלכות ריבית (סימן קס"ב סעי' ד) נפסק, שמי שיש לו שטר חוב על חבירו על סאה, ואין ידוע אם היה בהיתר שיצא השער או יש לו, או שמא היה ההלוואה באיסור. ומזה נוצר שאלה אם חייב להחזיר לו הסאה לפי דמיו עכשיו שאינו אסור משום ריבית, או רק כשוויו של זמן ההלוואה משום איסור ריבית.
ההלכה היא שעל המלוה להביא ראיה שהיה בהיתר, והטעם כתב הש"ך דהמוציא מחבירו עליו הראיה.
ולכאורה הוא תימה, שהרי ברור שהלוה חייב לו הסאה חטין כשויו עכשיו, ורק השאלה היא אם מותר לו להחזיר או לא (כמבואר מכמה דוכתי שבחוב ריבית החוב קיים בדיני חו"מ אף אחר איסור התורה). וא"כ מדוע נחשב למוציא, ולמה לא יביא הלוה ראיה שאסור לו להחזיר החוב, שהוא המחדש.

והוא כ"ש ממה שמצינו בשטר שיש עליו תנאי, והנתבע טוען שלא קיים הלה תנאו, נפסק בשו"ע שאם הוא תנאי של שב ואל תעשה על ההנתבע להביא ראיה,
וביארו האחרונים שהוא משום שהמצויא מחבירו נאמר על המחדש, וא"כ כ"ש בנידו"ד המחדש הוא הלוה שטוען שאסור להחזיר לו החוב.

לחץ כדי לכווץ...

עיין כאן: ובמשא ומתן שלאחריו:

בדרכי משה בסימן קס"ב, לגבי איסור הלוואת 'סאה בסאה' אא"כ יש לו ללוה אותו מוצר בשעת הלואה, כ' וז"ל

(ב) וכתב הרא"ש בתשובה ...אם הלוה טוען שלא היו לו חטים, [בשעת ההלואה, והמלוה טוען שהיה לו, הלוה נאמן בשבועה. עכ"ל

דהיינו שלוה סאה חיטים ע"מ להחזיר סאה חיטים, ונתייקרו החיטים אחרי ההלואה, והמלוה טוען שהיו לו ללוה חיטים בשעת ההלואה, ולכן מותר וחייב הלווה לשלם לו סאה חיטים למרות שנתייקרו, כיון שזה הלוואת סאה בסאה ב'יש לו', והלווה טוען שלא היו לו חיטים בשעת הלואה, ולכן אסור לו לשלם למלוה סאה בשער היורק, וצריך לשלם כשווי הסאה בשעת ההלואה, וע"ז כ' הרא"ש שהלווה נאמן בשבועת מודה במקצת, ואינו משלם לו אלא כשווי הסאה בשעת ההלואה.

ולכאורה קשה, הרי הלווה מודה שלווה סאה חיטים, ונתחייב לשלם סאה, רק שרבנן אסרו לו לשלם סאה אם נתייקרו, דמחזי כריבית, וכי זה נקרא 'מודה במקצת'??

למה זה דומה, למלוה שתובע מאה שקל מהלווה, והלווה אומר אני מודה שלויתי ממך, אבל חצי מהכסף אינני יכול לשלם לך כיון שכדי להביאו אליך אני צריך לעבור דרך איזה קבר במקום פלוני ופלוני, ואני כהן. והמלוה טוען שאין באותו מקום קבר, (נא לא להתווכח על פרטי המקרה הספיציפי, העיקר זה הרעיון, שהוא טוען שאינו יכול לשלם אא"כ יעבור על איסור], וכי לזה ייקרא מודה במקצת??!! אתמהה. הרי הוא מודה שמצד דיני ממונות הוא התחייב לשלם את הכל, ואין כאן אלא איזשהו מניעה לשלם לו מצד איזה הלכה אחרת, ועל זה מתווכחים המלוה והלוה,

ולמה יהא הלווה פטור כשנשבע, לכאורה אין כאן לא דין של המוציא מחברו עליו הראיה, ולא דין של מודה במקצת.

 

[מתקרב]

ביורה דעה הלכות ריבית (סימן קס"ב סעי' ד) נפסק, שמי שיש לו שטר חוב על חבירו על סאה, ואין ידוע אם היה בהיתר שיצא השער או יש לו, או שמא היה ההלוואה באיסור. ומזה נוצר שאלה אם חייב להחזיר לו הסאה לפי דמיו עכשיו שאינו אסור משום ריבית, או רק כשוויו של זמן ההלוואה משום איסור ריבית.
ההלכה היא שעל המלוה להביא ראיה שהיה בהיתר, והטעם כתב הש"ך דהמוציא מחבירו עליו הראיה.
ולכאורה הוא תימה, שהרי ברור שהלוה חייב לו הסאה חטין כשויו עכשיו, ורק השאלה היא אם מותר לו להחזיר או לא (כמבואר מכמה דוכתי שבחוב ריבית החוב קיים בדיני חו"מ אף אחר איסור התורה). וא"כ מדוע נחשב למוציא, ולמה לא יביא הלוה ראיה שאסור לו להחזיר החוב, שהוא המחדש.

והוא כ"ש ממה שמצינו בשטר שיש עליו תנאי, והנתבע טוען שלא קיים הלה תנאו, נפסק בשו"ע שאם הוא תנאי של שב ואל תעשה על ההנתבע להביא ראיה,
וביארו האחרונים שהוא משום שהמצויא מחבירו נאמר על המחדש, וא"כ כ"ש בנידו"ד המחדש הוא הלוה שטוען שאסור להחזיר לו החוב.

לחץ כדי לכווץ...

הספק בהלוואה עצמה אם היא הלואה מותרת או אסורה

 

[חכמה לחכימין]

הספק בהלוואה עצמה אם היא הלואה מותרת או אסורה

לחץ כדי לכווץ...

אבל מהכ"ת לומר שהמלוה הוא המחדש שהיה בהיתר, אדרבה יותר מובן להגיד שהלוה הוא המחדש שהיה באיסור.
- זה כתבתי לדעת האחרונים (חזו"א) שהמוציא הוא מי שמחדש.
אבל אם נאמר שמוציא הוא כפשוטו שמוציא ממון מחבירו, יותר קשה, שהרי בדיני חו"מ ברור שהלוה הוא המוציא, שהרי יש כאן הלוואה וחיוב לפנינו, ורק יש ספק שמא הלוה אסור להחזירו, א"כ שיברר הלוה אם מותר לו אבל חיוב ודאי איכא, ואיך מקירי מוציא.

 

[חד מבתראי]

(כמבואר מכמה דוכתי שבחוב ריבית החוב קיים בדיני חו"מ אף אחר איסור התורה)

לחץ כדי לכווץ...

אינו תלוי ב'אי עביד מהני'?
עכ"פ לגוש"ע - להחזיר יותר מהסכום המדויק שניתן בהלוואה - הדבר אסור משום ריבית, ועל כן אל לו לשלם.
אם ברצונך לחדש שבמלוה זו אין דין ריבית, הבא ראיה לדבריך.

 

[חפץ בחיים]

ביורה דעה הלכות ריבית (סימן קס"ב סעי' ד) נפסק, שמי שיש לו שטר חוב על חבירו על סאה, ואין ידוע אם היה בהיתר שיצא השער או יש לו, או שמא היה ההלוואה באיסור. ומזה נוצר שאלה אם חייב להחזיר לו הסאה לפי דמיו עכשיו שאינו אסור משום ריבית, או רק כשוויו של זמן ההלוואה משום איסור ריבית.
ההלכה היא שעל המלוה להביא ראיה שהיה בהיתר, והטעם כתב הש"ך דהמוציא מחבירו עליו הראיה.
ולכאורה הוא תימה, שהרי ברור שהלוה חייב לו הסאה חטין כשויו עכשיו, ורק השאלה היא אם מותר לו להחזיר או לא (כמבואר מכמה דוכתי שבחוב ריבית החוב קיים בדיני חו"מ אף אחר איסור התורה). וא"כ מדוע נחשב למוציא, ולמה לא יביא הלוה ראיה שאסור לו להחזיר החוב, שהוא המחדש.

והוא כ"ש ממה שמצינו בשטר שיש עליו תנאי, והנתבע טוען שלא קיים הלה תנאו, נפסק בשו"ע שאם הוא תנאי של שב ואל תעשה על ההנתבע להביא ראיה,
וביארו האחרונים שהוא משום שהמצויא מחבירו נאמר על המחדש, וא"כ כ"ש בנידו"ד המחדש הוא הלוה שטוען שאסור להחזיר לו החוב.

לחץ כדי לכווץ...

שאלה יפה! יש"כ. אכתוב הנלענ"ד.
ההיתר ביצא השער וביש לו הוא מחמת שבאופנים כאלו יש משמעות של תחילת פירעון כמבו' בכ"מ בפ' איזהו נשך ולכן אע"פ שמדובר בהיתר רווח אי אפשר לומר שהפשטות של ההלוואה הוא באופן של יש לו ויצא השער כיון שעיקרה של הלוואה הוא נתינה גמורה בלי תחילת פירעון. וממילא כל מי שירצה לטעון שהיה כאן תחילת פירעון והיינו לחדש שהיה כאן שינוי מצורת ההלואה הפשוטה הרי שעליו ליתן ראיה.

 

[חכמה לחכימין]

אי אפשר לומר שהפשטות של ההלוואה הוא באופן של יש לו ויצא השער

לחץ כדי לכווץ...

הפשטות של ההלוואה אכן אינה ביש לו ויצא השער,
אבל כוונתי שהפשטות של ההלוואה הוא שהוא חייב לו סאה כשווי של עכשיו,
שהרי זהו מה שחייב לו מצד הממונות בדיני חו"מ,
והחידוש הוא שיש כאן איסור דרמי על החיוב שהוא ריבית, וזה בא הלוה לחדש.
(חוץ אם תאמר שיש חילוק בין יש לו לאין לו גם בדיני חו"מ, שבזה מתחייב כשער של ההלוואה ובזה כשער הפירעון, אלב אינו נראה לי)