סוכות, שמח"ת ושמ"ע חינוך קטן בארבעת המינים

[מנסה להבין]

האם אפשר לחנך קטן בארבעת המינים פסולים?
הספק שלי מכיון וסוף סוף הוא מתחנך במצווה ומה לי כשר או פסול?

 

[עוזי ומגני]

בחינוך יש ב' דינים
א' להרגילו במצוות
ב' חיוב דרבנן שחייבו אותו לקיים המצוות
ובשניהם אין כשהלולוב פסול דאז הוא לא לולב
וכמו שתיתן לו לימון שדומה לאתרוג כי לא מבין
אמנם כשיש פסול שהוא לא בחפצא כגון ביום הראשון כשהוא שאול איתא להדיא שאפשר לחנכו

 

[נדיב לב]

בפסול בגוף המינים כתב הביאור הלכה סימן תרנז ד"ה כדי וז"ל: כדי לחנכו במצות - ופשוט דצריך שיהיו ד' מינין כשרין כמו בגדול ע"כ.

אמנם בפסול חיצוני באופן שהשאיל לו האתרוג או אף כשלא הקנה לו, פליגי הראשונים ראה במ"ב.
משנה ברורה סימן תרנ"ח ס"ק כח כתב וז"ל: כיון שלא יצא מידו ש"ד - ר"ל דעי"ז אין הקטן קונה כלל ולכן מותר אפילו בלא הגיע לעונת הפעוטות וה"ה אם לא מקנה ליה כלל לקטן או שאומר לו יהא שלך עד שתצא בו ואח"כ יהא שלי כבתחלה דהו"ל כשאול כנ"ל בס"ג (לד) אלא דבכל אלו העצות לא מהני רק לגדול שיהיה יכול אח"כ לצאת בו אבל הקטן לא יצא בנטילה כזה דהא אינו שלו ולא מקרי לכם ולא קיים בו אביו מצות חינוך (לה) ויש מאחרונים שסוברין דמצות חינוך מתקיים גם בשאול דהא גם בזה מתחנך הבן למצות וכן משמע במרדכי (לו) בשם ראב"ן:

וכתב שם בשער הציון אות ל"ו וז"ל: דכתב שם ובקיאי הדעת מחזירין אותו למקומו והתינוקות מעצמן נוטלין אותו ומברכין עליו וכן איתא בא"ז בשם ראב"ן ומדשיבח אותן משמע דס"ל כן להלכה ולדעה הראשונה הלא לא קיים האב מצות חינוך א"ו דס"ל דמצות חינוך הוא רק על עצם המצוה ולא על פרטי המצוה ואח"כ מצאתי בברכי יוסף שגם הוא כתב דמזה משמע דס"ל לראב"ן דיוכל הקטן ליטול לולב בלא הקנאה [וע"ש שרצה לדחות קצת דאפשר דיוכל להניח קטן לברך אף שלא כדין אבל מה יענה דהא עכ"פ האב לא קיים מצות חינוך ואמאי קרא אותן בקיאי הדעת א"ו דיצא בזה ידי חינוך ג"כ] וגם פשטיות הלשון דשו"ע דכתב שפיר דמי משמע ג"כ דיוכל אביו לעשות כן לכתחלה ולברך עמו ויוצא בזה מה שמוטל עליו ומה דהביאו ראיה מרא"ש [עיין בפמ"ג] כבר דחה אותו בברכי יוסף ע"ש:

ובטעם השיטות שיצא יד"ח בשאול. עיין בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' רכד ד"ה והנה איכא), דנחלקו בעצם מצות חינוך, האם עיקר המצוה הוא, בשביל להרגילו במצוות כדי שיקיימם כשיגדל, ולכן די בלולב שאול, שעכ"פ מתרגל בזה לעשות מצוה אף שבעצם אין בזה קיום מצוה או שהחינוך להתרגל במצוות הוא רק טעם החיוב אבל עצם החיוב הוא שחייבו את האב שיראה שגם הקטן יקיים מצוה כתקונה. והאגו"מ שם מסיק מד' השעה"צ שקטן יוצא בזה, וכך המנהג רווח עיי"ש. ומד' הסטייפלער באורחות רבינו ח"ב עמ' מבואר שמועיל עם ברכה, וכ"כ בשבט הלוי ח"ח סי' קנב.

 

[הצעיר שבחבורה]

האם אפשר לחנך קטן בארבעת המינים פסולים?

לחץ כדי לכווץ...

ולהקל על הקורא, אביא את עיקר תשובת השאלה

בפסול בגוף המינים כתב הביאור הלכה סימן תרנז ד"ה כדי וז"ל: כדי לחנכו במצות - ופשוט דצריך שיהיו ד' מינין כשרין כמו בגדול ע"כ.

לחץ כדי לכווץ...

 

[ירא אלקים]

עריטב"א סוכה ד"ב ב' דבעינן לחינוך סוכה שאינה גבוהה למעלה מכ' אמה
והנה הביאוה"ל הנ"ל כ' לגבי לכם דאי"צ ויש להאריך בגדר העניין מה עיקרי במצווה ומה לא

 

[מנסה להבין]

בפסול בגוף המינים כתב הביאור הלכה סימן תרנז ד"ה כדי וז"ל: כדי לחנכו במצות - ופשוט דצריך שיהיו ד' מינין כשרין כמו בגדול ע"כ.

אמנם בפסול חיצוני באופן שהשאיל לו האתרוג או אף כשלא הקנה לו, פליגי הראשונים ראה במ"ב.

לחץ כדי לכווץ...

מה ההבדל בין פסול בדין לפסול חיצוני?

 

[נדיב לב]

מה ההבדל בין פסול בדין לפסול חיצוני?

לחץ כדי לכווץ...

אתה מתכוין להבדל בין פסול חיצוני לפסול בגוף הד' מינים?
אם כן פסול בחפצא הרי זה כליתא ממש. וכמו שלא יועיל לתת לקטן לנענע על אגוז במקום אתרוג, זו לא צורת המצווה וגם לא יורגל בכך משא"כ בנוגע לפרט בדין שאינו מעכב מכיון וסו"ס מתחנך בכך.

 

[אבא ביתך]

אספר מעשה נאה.
בשיחה עם הגאון רבי זאב ברלין זצ"ל, הזכרתי עובדה ששמעתי:
שכשהיה הגרי"ז בבני ברק בתשרי תש"ט (כשיצא מירושלים עקב המלחמה, והשתכן בבנין ישיבת תפארת ציון), בא לפניו תלמידו וסיפר שבנו הקטן חפץ בארבעה מינים, ובצוק העיתים קשה קצת להשיג. האם הוא מחוייב בדבר?
אמר הרב, מה הוא רוצה לולב? יש כאן לולב מעל הארון, תוכל לתת לו אותו.
אמר הילד, אינני רוצה!
- למה? שאל הרב.
- אם הרב אומר לתת לי את הלולב, סימן שהלולב אינו כשר!...
נהנה הרב ואמר לאביו: ער איז א יודע לנענע (הוא 'יודע לנענע')! קנה לו לולב!
כך סיפרתי לרבי זאב, ורבי זאב ממש קופץ: מאיפה אתה מכיר את הסיפור הזה?
- שמעתי...
-אני הייתי הילד! אומר לי הגר"ז...
לחשבוני, עוד לא מלאו לו שבע שנים בשעת המעשה.

 

[ירא אלקים]

שמעתי מג"א לפרש דאין החילוק בין פסול חיצוני לעיקרי
אלא העניין שבמה שאינו ממשי אין דין חינוך, ולכם חשיב פסול שאינו ממשי

 

[נדיב לב]

שמעתי מג"א לפרש דאין החילוק בין פסול חיצוני לעיקרי
אלא העניין שבמה שאינו ממשי אין דין חינוך, ולכם חשיב פסול שאינו ממשי

לחץ כדי לכווץ...

הגדרה חלקלקה. מה מוגדר אינו ממשי? וכן, ביחס לילד או לגדול?
האם בערלה הוא יד"ח אף שאין הפסול ממשי אלא מטעם שאינו ראוי לאכילה. זה נחשב לפסול ממשי?
הכלל צריך הגדרה יותר ממוקדת.

 

[רב בת״ת]

@נדיב לב

הגדרה חלקלקה. מה מוגדר אינו ממשי? וכן, ביחס לילד או לגדול?
האם בערלה הוא יד"ח אף שאין הפסול ממשי אלא מטעם שאינו ראוי לאכילה. זה נחשב לפסול ממשי?
הכלל צריך הגדרה יותר ממוקדת.

לחץ כדי לכווץ...

בפשטות הדבר פסול חיצוני בכגון לולב היבש (שעליו נפרכים-ע״י מישוש האצבע לכאורה)
שאני רואה את הפסול וכן הילד רואה.
אך אולי באתרוג ״מעורב״ פ-המעורב עם לימון שילד לא יבין את ההבדל יהיה מקום להקל בשעת הצורך.

 

[התורה]

עריטב"א סוכה ד"ב ב' דבעינן לחינוך סוכה שאינה גבוהה למעלה מכ' אמה

לחץ כדי לכווץ...

מרן נזר הדור ופלאו הגאון רבי אשר וייס שליט"א:

כשרות החפצא בחינוך למצוות

הנה יסוד גדול כתב הריטב"א (סוכה ב' ע"ב ד"ה א"ר יהודה):

"מהא שמעינן דקטן שמחנכין אותו במצות צריך לעשות לו מצוה בהכשר גמור כגדול, דהא מייתינן ראיה בשמעתין מסוכה של הילני משום דלא סגיא דליכא בבניה חד שהגיע לחינוך דבעי סוכה מעלייתא, מקרא מלא דבר הכתוב חנוך לנער על פי דרכו, וגדולה מזו אמרו במסכת עירובין (מ' ע"ב) גבי זמן ביום הכפורים, ליטעמיה לינוקא דלמא אתי למיסרך, והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי חכמים טועים בזה".

וכוונתו ברורה, דרבי יהודה הביא ראיה מהילני המלכה שישבה עם שבעת בניה בסוכה גבוהה למעלה מעשרים אמה דסוכה זו כשרה, שהרי ישבה בסוכה זו עם בניה שחלקם הגיעו לחינוך, וע"כ דאין מצות חינוך בסוכה פסולה, ומזה למד דהוא הדין והוא הטעם בכל חינוך מצוה דצריך שהקטן יקיים את המצוה באופן שיוצאים בה ידי חובה.

והנה הריטב"א כתב שהיו חכמים שטעו בזה, ולא ידענו מי המה חכמים אלה שלא נקטו כדברי הריטב"א וכיצד יפרשו הם את דברי הגמ' בסוכה.

ולכאורה מצינו בזה מקור מפורש בסוכה (מ"ו ע"ב):

"אמר רבי זירא לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא. מאי טעמא, דינוקא מקנא קני, אקנויי לא מקני, ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו".

והבית יוסף (סימן תרנ"ח) כתב:

"וכתוב במרדכי (סי' תשנ"ט) ובהגהות אשירי (פ"ד סי' ו') בשם אור זרוע (הל' סוכה ולולב סי' שי"ח) שאם תופס עם התינוק, כיון שלא יצא מידו לגמרי שפיר דמי, ובקיאי הדעת מחזירין אותו למקומו והתינוקות מעצמם נוטלין אותו ומברכין עליו".

וכך הוא בשו"ע (סי' תרנ"ח ס"ו):

"לא יתננו ביום ראשון לקטן קודם שיצא בו, מפני שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה, ונמצא שאם החזירו לו אינו מוחזר, ויש מי שאומר שאם הגיע לעונת הפעוטות, מותר. ואם תופס עם התינוק, כיון שלא יצא מידו שפיר דמי".

וכוונתם ברורה לתת עצות שונות שהתינוקות לא יקנו את האתרוג כדי שאביהם יוכל לצאת יד"ח אח"כ. אך צ"ע לפי"ז כיצד אביו מקיים מצות חינוך אם אין בנו קונה את הלולב ואין זה לכם, ואילו גדול היה לא היה יוצא יד"ח.

ובמשנ"ב (שם ס"ק כ"ח) כתב, דמלבד העצה לתפסו עם הקטן, ה"ה אם אינו מקנה לו לקטן כלל או שנותן לו מתנה לזמן שדינו כשאלה בעלמא, "אלא דבכל אלו העצות לא מהני רק לגדול שיהיה יכול אח"כ לצאת בו, אבל הקטן לא יצא בנטילה כזה דהא אינו שלו ולא מקרי לכם ולא קיים בו אביו מצות חינוך, ויש מאחרונים שסוברין דמצות חינוך מתקיים גם בשאול דהא גם בזה מתחנך הבן למצות וכן משמע במרדכי בשם ראב"ן".

ובשעה"צ (ס"ק ל"ו) כתב כן בשם בגדי ישע וברכי יוסף, וכתב לבאר שיטתם דמצות חינוך הוא "רק על עצם המצוה ולא על פרטי המצוה".

ולכאורה שיטה זו סותרת את דברי הריטב"א, אא"כ נחלק בין זל"ז, ולא ברורה כונת השעה"צ דמצות חינוך הוא על עצם המצוה ולא על פרטיה.

והנראה בזה, דעצם החפצא צריך להיות כשר לצאת בו יד"ח, וכאשר מחנכים את הקטן במצות סוכה צריך להושיבו בסוכה שיש בה ז' על ז' ודפנותיה עשרה טפחים, וכך הלולב צריך שיעור ושלא יהיה נקטם ואינו יוצא בלולב היבש וכדומה, דכל אלה הם בגוף החפצא, אך אין קפידא בקנין ואף דלא הוי לכם יוצא יד"ח חינוך כיון שאין החסרון בגוף הלולב.

ולפי"ז אין כל קושיא מדברי הגמ' בהילני המלכה לדברי המרדכי והראב"ן, ואין כל סתירה בין דברי הריטב"א לדבריהם, ולא המה החכמים שהריטב"א בא להוציא מדבריהם.

ויש לעיין לפי"ז אם קטן יוצא יד"ח בציצית שלא נעשו לשמה ובמצה שלא נשתמר לשמה, וי"ל בזה, ועוד חזון למועד.

מנחת אשר