• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

קהילת יעקב

משתמש חדש
gem
הודעות
22
תודות
105
נקודות
14

[ט, י] דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי־יִהְיֶֽה־טָמֵ֣א׀ לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜ה לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַיקֹוָֽק:

כת' רש"י: פסח שני מצה וחמץ עמו בבית ואין שם יום טוב. ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו.
ובפשוטו כתוב כאן בדברי רש"י שאסור לאכול חמץ יחד עם בשר הפסח של פסח שני. וזהו מה שכותב רש"י "ואין איסור חמץ" - היינו, אין איסור לאכול חמץ בפסח שני, "אלא עמו באכילתו" - היינו, רק שאסור שיהיה חמץ יחד עמו באכילתו את הפסח.
המנחת חינוך [מצ' שפא, ג] תמה על דברי רש"י וכת':

והוא אצלי דבר חדש מאוד ולא ידעתי מהיכן יצא לרבינו זה דנראה דאין איסור כלל. ולא ראיתי בשום מקום. דנראה פשוט אם יצא בודאי מותר כל הפסח עם החמץ. ואפי' אם נאמר דכוונת רש"י באותו זית שיוצא בו, ג"כ לא ידעתי שום איסור, אם אכל קודם מצה או אח"כ... אבל איסור חמץ עם הפסח לא ראיתי ואיני יודע הטעם, רק דמצוה עליו לאכול כזית פסח וכזית מצה וכזית מרור, ואפילו בלא מצה ומרור יצא, אבל שיהיה אסור בחמץ, דבר זה הוא תמוה אצלי מאד. ולא ראיתי למפרשים שירגישו בזה, וצריך עיון. וזה כמה שנים שכתבתי זה על הגליון בחומש שלי וצע"ג.
וכך למד גם בפנ"י [קידושין דל"ח. בתוד"ה אקרוב], בשי' רש"י (לאסור אכילת חמץ יחד עם הפסח) וז"ל:
דאע"ג דבפרשת בהעלותך כתיב בפסח מדבר על מצות ומרורים יאכלוהו נראה לי דהאי לאו לשון עשה דמצה הוא אלא עשה דפסח שני שיאכלו מצה עמה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל להדיא [הל' קרבן פסח פ"ח ה"ב] דאין מעכבין הפסח אלא למצוה בעלמא דאכילת פסח לאכול מצה עמו ובפרש"י בחומש מפרש להדיא שלא בא אלא לאסור אכילת חמץ עם הפסח בפסח שני.
המשך חכמה (בפרשתנו, במדבר ט, יא) כת':
על מצות ומרורים יאכלוהו. פירוש, שיאכלו אותו רק עם מצה, לא עם חמץ, והוי לאו הבא מכלל עשה. וכן פירש רש"י 'ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו'. וכן במשנה (פסחים צה, א): 'ונאכלים צלי על מצה ודוחים את השבת'. ובתוספתא (פסחים ח, ג): 'פסח ראשון נוהג כל שבעה ופסח שני נוהג יום אחד'. וכמו דכל שבעה על איסור חמץ קאי, כן יום אחד הוא שאינו נאכל עם חמץ, ופשוט.
אמנם באבי עזרי (חמישאה, הלכות קרבן פסח פ"י הט"ו) מפרש את דברי רש"י בזה:
ברור שהכוונה לא שיש איסור בשעת אכילת הפסח שיאכל גם חמץ, אלא להיפך "ואין איסור חמץ" - כלל, "אלא עמו באכילתו" - מותר. דמנא לן לחדש איסור לאכול חמץ ביחד עם בשר הפסח. וראיתי במנ"ח מצוה שפ"א שהבין בדעת רש"י שאסור לאכול חמץ ביחד עם הפסח, ותמה ג"כ מנ"ל איסור זה. ואיני יודע מי הכריחו לפרש כן ברש"י ולהקשות, ובקל אפשר לפרש כמו שכתבתי.
ומבואר בדבריו, דאדרבה, רש"י בא לומר שאין איסור לאכול חמץ בשעה שאוכל מצה.
 

[ט, י] דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי־יִהְיֶֽה־טָמֵ֣א׀ לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜ה לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַיקֹוָֽק:

כת' רש"י: פסח שני מצה וחמץ עמו בבית ואין שם יום טוב. ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו.
ובפשוטו כתוב כאן בדברי רש"י שאסור לאכול חמץ יחד עם בשר הפסח של פסח שני. וזהו מה שכותב רש"י "ואין איסור חמץ" - היינו, אין איסור לאכול חמץ בפסח שני, "אלא עמו באכילתו" - היינו, רק שאסור שיהיה חמץ יחד עמו באכילתו את הפסח.
המנחת חינוך [מצ' שפא, ג] תמה על דברי רש"י וכת':

וכך למד גם בפנ"י [קידושין דל"ח. בתוד"ה אקרוב], בשי' רש"י (לאסור אכילת חמץ יחד עם הפסח) וז"ל:

המשך חכמה (בפרשתנו, במדבר ט, יא) כת':

אמנם באבי עזרי (חמישאה, הלכות קרבן פסח פ"י הט"ו) מפרש את דברי רש"י בזה:

ומבואר בדבריו, דאדרבה, רש"י בא לומר שאין איסור לאכול חמץ בשעה שאוכל מצה.
פירוש האבי עזרי אינו הפשט.
 
וראה את ביאור הרבי מלובאוויטש בזה (לקוטי שיחות לג, בהעלותך על הערה 19):

ע"פ פסחים צה ע"א-ב.

באמבוהא דספרי לספרי זוטא פרשתנו (ט, יא) מפרש לשון רש"י "אלא עמו באכילתו" — שגם באכילתו רשאי לאכול חמץ, ומציין לרש"י סוכה מז, ב (ד"ה ופנית) "ואוכל חמץ מיד".

אבל פשטות לשון רש"י "ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו" היא, שעמו באכילתו אסור (וכ"ה בפנ"י לקדושין לח, ב. מנ"ח (מצוה שפא) ועוד). וכן מוכח מלשון רש"י סוכה שם "מיד" ולא "עמו". ועוד, לפ"ז עדיפא הול"ל במשנה (וכן ברש"י עה"ת) — "(עמו) באכילתו", לא "(עמו) בבית".
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון