לא כולם אמרו את הקינה הזו ומי שאמר בהחלט יתכן שדילג
משמע אתה מתגורר בבני ברק אבל אני כאן באמריקה ורוב מה שאתה עדיין אומר לא נוגע לי אישית.
גולה למקום תורה אין זה סיבה לתחינה. (אם לא שאינך גולה כדגלו אינשי) עיין פסחים פרק ואילו עוברים.
אכן הבאתי דוגמאות מסליחות אבל תמצא כהנה וכהנה בקינות ועוד לאלפים ולרבבות.
בא נשים הדבר קצת בפרספקטיבה.
מאז חורבן בית שני, בר כוכבא, החל תקופת גלות בעיקר בארץ ישראל, בחוץ לארץ היהודים חיו בעיקר בשלווה ובשקט מבערך מאה שנים אחר החורבן ועד מסעות הצלב. (חורבן אלכסנדריה ורדיפות היהודים בכללות מלכות רומא היה חלק אחד מהחורבן) ורדיפות החברים והסאסאניים לא הגיעו לכלל ניסיון השמדת היהודים.
ולכן אם תראה בפיוטי הגאונים עיקרם השתפכות הנפש על חורבן בית המקדש וארץ ישראל, ונוסף עליהם חורבן הנפש ובקשת תשובה.
משנת תתנ"ו התחיל 850 שנה של "אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד" כנגד 850 שנה של "ונושנתם" צרות יסורים רדיפות, מסעות שמד, השמדת קהילות שלימות על נשיהם וטפיהם, באופן מחריד, ומאז התחילה תקופה חדשה של תפילות, היו אלו תפילות מתוך מציאות השמדה אחת ומתמשכת כאשר עמדה לפני כל יהודי הבחירה "או יהודי או צלוב" והדברים ניכרים מאופן הסליחות והקינות שנתחברו באותה תקופה. לא מבוססות על מדרשי חז"ל כי אם על המציאות היום יומית.
850 השנים האלו שבהם נגזרה גזרה של השמד תשמדון הגיעו לשיאם ולקיצם בימות השואה הארורה שהמיטה כליה גמורה על גלות ישראל באירופה, וצדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שהקדים ב' שנים ל"ונושנתם" שאילו לא כן היה מתמשכת גזרת השמד תשמדון עוד ב' שנים מתתנ"ו ועד תש"ח והיה ח"ו כליה על שונאיהם של ישראל.
משנת תש"ח ואילך נשתנתה המציאות לבלי היכר.
יצאנו מגלות ולכלל גאולה לא הגענו, איננו עוד גולים ומיטלטלים, הרשות בידנו לשוב לארצינו, ואם אנחנו עוד דרים בגולה הרי זה אך ורק בגלל בחירתינו. שעבוד מלכויות גם נעלם ואין אנחנו משועבדים למלכות כי אם המלכות משועבדת לנו (דמוקרטיה) אך ככל שמצבינו הגשמי הוטב הרי שהגאולה האמיתית של "שכינתא בגלותא" עדיין לא באה לנו.
מה שכבודו מצטער על הריגת יהודי זה או אחר. או מלחמות היהודים בארצם ועל זכותם לאדמה כזו או אחרת. הרי זה היה מעולם ועד עולם. גם בימי שהותינו במדבר לא מצאנו שקונן משה על הרוגי מלחמת עמלק (וודאי שלא נקראו המה בשם קדושים כי אם "הנחשלים") והרוגי מלחמת יפתח וזרח הכושי וכהנה רבות המה ואין זה כי אם מציאות חיים שיתכן שמתמשך גם אחר ביאת משיח צדקנו. אבל לקונן ולבכות כאילו זה מציאות יום יומית של השמדה ורדיפות עד אין סוף הרי זה ממש כופר בטובתו של מקום שהוציאנו מעבדות לחירות.
בעניין גזירות המלכות בארץ הרי היה זה עוד בימי בית המקדש ולא קוננו על אחז שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, ובפרט כאן שזה מדינה דמוקרטית והרשות בידכם לבחור כאשר ייטב בעיניכם ואם בחרתם נציגים אשר לא יועילו מה לכם כי תלינו.
ולכן באמת היה נראה לשוב להשתפכות הלב ולבכות על שכינתו יתברך אשר עדיין לא שב לשכון בנו, על הר ציון ששמם, ועל מקום מקדשינו אשר נתון למרמס. גם מדרשי חז"ל כדאי לשננם בפינו בלשון בכי ויגון בדרך קדמונינו אשר כן נהגו. ולקרוא באיוב בקול נהי למען ננחם על עפר ואפר.