- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,455
- נקודות
- 1,280
"וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ" (במדבר י"ט, י"ט)
כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (פרה ג,ג) וז"ל: "הנה אין הבדל בין איש שלא נטמא לעולם במת, ובין איש אשר נטמא כל ימיו ואח"כ טבל והזה עליו ג' וז', אלא שזה אשר היזה עליו יותר גדול המדרגה בטהרה לפי שהפסוק כבר שפט עליו שהוא טהור".
בספר 'עולמות שחרבו' (פ"י עמ' סג) מביא על דברי הרמב"ם האלו מעשה, שהאדמו"ר רבי יואל מסאטמר נפגש בקנדה עם הגאון הרב פנחס הירשפרונג זצ"ל, ואמר הרב הירשפרונג, שהיינו חושבים שאם יש לפנינו ב' אנשים, אחד טהור לגמרי, והשני טמא כל ימיו, וכעת החליט לטבול, כעת אין חילוק ביניהם.
אולם הרמב"ם אומר חידוש, שזה שהיה טמא ונטהר, הוא יותר גדול במדרגתו מזה שמימיו לא נטמא, כי יש לו עדות מן התורה שהוא טהור ולא רק טהור במציאות.
ואמר לו האדמו"ר שדברי הרמב"ם מאירים, אבל החסרתם מילה אחת, ויש לה הרבה משמעות, שהרמב"ם כותב "אין הבדל בין איש שלא נטמא לעולם במת ובין איש אשר נטמא כל ימיו". הרמב"ם כתב זאת רק על טומאת מת, אבל בטומאה היוצאת מן הגוף – גם הרמב"ם מודה שיותר גדול זה האיש אשר מעולם לא נטמא[1].
ובקובץ 'קול התורה' (חוברת מ"ז תשרי תש"ס עמ' כב) מובא מעשה מהרב גרשון שטמר שליט"א, כיום מזכיר העדה החרדית בירושלים, שסיפר: "זכיתי ללמוד מדי ערב עם הגאב"ד דטשעבין ז"ל בביתו, בשכונת שערי חסד פה ירושלים ת"ו.
ופעם אחת כשגמרנו הלימוד, שאל אותי הגאב"ד דטשעבין ז"ל, מה אעשה אם אני אורח אצל אחד, והביאו לפני קערה של פירות חו"ל, שאין עליהם שום חשש איסור של טבל, שביעית וערלה וכדו', שהרי הם פירות חו"ל, וגם הביאו לפני קערה של בשר, שיש לה הכשר טוב, הכשר שממנו אני רגיל לאכול, איזה מהם אקח לאכול. ואמרתי שאקח הקערה של הפירות, משום דאף על פי שיש בשר כשר שאני אוכל, אבל מ"מ על הפירות אין שום חשש כלל, ואינם צריכין להכשר כלל.
"והגאב"ד מטשעבין ז"ל לא הסכים לזה, ואמר לי שיותר טוב ליקח הבשר, והביא ראי לזה ממש"כ הרמב"ם הנ"ל, ואמר: 'אם כן הוא הדין בנידון דידן יותר טוב לאכול הבשר שיש עליו הכשר, שטעמפיל מוסמך, שהוא כשר, מלאכול הפירות אף שאינם צריכין הכשר כלל'".
ובזה מיישבים את קושייתו של רבי יוסף ענגיל על הרמב"ם מגמ' ברכות (כב:) במעשה שאמוראים אכלו יחד, והיה שם נידון ביניהם מי יזמן, ורב פפא אמר שיתנו לו לברך משום שנפל עליו ט' קבין של מים, וא"כ הוא טהור מכולם, ואמר רב הונא, שהוא עדיף משום שלא היה צריך טהרה כלל, לא של ט' קבין ולא של מ' סאה. ולכאו' רואים שעדיף מי שלא נטמא כלל, אלא שיש לומר שבטומאה היוצאה מן הגוף בוודאי שעדיף מי שלא נטמא כלל.
(קב ונקי)
כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (פרה ג,ג) וז"ל: "הנה אין הבדל בין איש שלא נטמא לעולם במת, ובין איש אשר נטמא כל ימיו ואח"כ טבל והזה עליו ג' וז', אלא שזה אשר היזה עליו יותר גדול המדרגה בטהרה לפי שהפסוק כבר שפט עליו שהוא טהור".
בספר 'עולמות שחרבו' (פ"י עמ' סג) מביא על דברי הרמב"ם האלו מעשה, שהאדמו"ר רבי יואל מסאטמר נפגש בקנדה עם הגאון הרב פנחס הירשפרונג זצ"ל, ואמר הרב הירשפרונג, שהיינו חושבים שאם יש לפנינו ב' אנשים, אחד טהור לגמרי, והשני טמא כל ימיו, וכעת החליט לטבול, כעת אין חילוק ביניהם.
אולם הרמב"ם אומר חידוש, שזה שהיה טמא ונטהר, הוא יותר גדול במדרגתו מזה שמימיו לא נטמא, כי יש לו עדות מן התורה שהוא טהור ולא רק טהור במציאות.
ואמר לו האדמו"ר שדברי הרמב"ם מאירים, אבל החסרתם מילה אחת, ויש לה הרבה משמעות, שהרמב"ם כותב "אין הבדל בין איש שלא נטמא לעולם במת ובין איש אשר נטמא כל ימיו". הרמב"ם כתב זאת רק על טומאת מת, אבל בטומאה היוצאת מן הגוף – גם הרמב"ם מודה שיותר גדול זה האיש אשר מעולם לא נטמא[1].
ובקובץ 'קול התורה' (חוברת מ"ז תשרי תש"ס עמ' כב) מובא מעשה מהרב גרשון שטמר שליט"א, כיום מזכיר העדה החרדית בירושלים, שסיפר: "זכיתי ללמוד מדי ערב עם הגאב"ד דטשעבין ז"ל בביתו, בשכונת שערי חסד פה ירושלים ת"ו.
ופעם אחת כשגמרנו הלימוד, שאל אותי הגאב"ד דטשעבין ז"ל, מה אעשה אם אני אורח אצל אחד, והביאו לפני קערה של פירות חו"ל, שאין עליהם שום חשש איסור של טבל, שביעית וערלה וכדו', שהרי הם פירות חו"ל, וגם הביאו לפני קערה של בשר, שיש לה הכשר טוב, הכשר שממנו אני רגיל לאכול, איזה מהם אקח לאכול. ואמרתי שאקח הקערה של הפירות, משום דאף על פי שיש בשר כשר שאני אוכל, אבל מ"מ על הפירות אין שום חשש כלל, ואינם צריכין להכשר כלל.
"והגאב"ד מטשעבין ז"ל לא הסכים לזה, ואמר לי שיותר טוב ליקח הבשר, והביא ראי לזה ממש"כ הרמב"ם הנ"ל, ואמר: 'אם כן הוא הדין בנידון דידן יותר טוב לאכול הבשר שיש עליו הכשר, שטעמפיל מוסמך, שהוא כשר, מלאכול הפירות אף שאינם צריכין הכשר כלל'".
ובזה מיישבים את קושייתו של רבי יוסף ענגיל על הרמב"ם מגמ' ברכות (כב:) במעשה שאמוראים אכלו יחד, והיה שם נידון ביניהם מי יזמן, ורב פפא אמר שיתנו לו לברך משום שנפל עליו ט' קבין של מים, וא"כ הוא טהור מכולם, ואמר רב הונא, שהוא עדיף משום שלא היה צריך טהרה כלל, לא של ט' קבין ולא של מ' סאה. ולכאו' רואים שעדיף מי שלא נטמא כלל, אלא שיש לומר שבטומאה היוצאה מן הגוף בוודאי שעדיף מי שלא נטמא כלל.
(קב ונקי)