אדר טו' באדר יום הסתלקותו של רבי חיים קניבסקי זיע"א

[איש האשכולות]

מפתח האוצרות - רבי חיים קנייבסקי | פורום אוצר התורה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[התורה]

בלת"ק
מרן הגר"ח קנייבסקי יצא לפני כמה שנים מביתו ברחוב רשב"ם בבני ברק, ונסע - בצעד נדיר - לקברה של השונמית בכפר הערבי שונם הסמוך לעפולה.

הגר"ח, הממעט לצאת מבני ברק, לא ביקר בקבר השונמית מזה כ-25 שנה לפני ביקורו המדובר.

קבר האשה השונמית, אשר אלישע הנביא החייה את בנה, ידוע כמקום סגולה לאנשים הזקוקים לזרע של קיימא, ואף הגר"ח קנייבסקי עצמו נוהג לשלוח לשם לעיתים, מכיון שבמקום זה נעשה נס של פקידת עקרה ותחיית המתים.

מדובר בסגולה עליה המליץ אביו בעל ה'קהילות יעקב' הגרי"י קנייבסקי זצ"ל.

עד לפני כמה שנים ניתן היה לראות במקום מערה, כיום נמצא הקבר מתחת לקיר אבנים שראשו עגול ובסמוך לו נמצאת רחבת תפילה. הכפר, המכונה גם 'סולם', אינו נחשב כעויין, ותושביו הערבים מסבירים פנים לבאים בשעריהם.

ואכן, כבר אחרי חודש הגיעה הבשורה הטובה הראשונה - הזוג הראשון נפקד בילדים.

מאז, חודש אחר חודש - הגיעו בשורות נוספות, כאשר הגר"ח מגיב במילה אחת "שונם".

בדיוק כשמלאו שנתיים ימים לתפילתו של הגר"ח - נפקד הזוג האחרון, וכל 21 הזוגות עליהם התפלל - נושעו בפרי בטן.​

 

[התורה]

בשמחת תורה תשנ"ח, באמצע אמירת ה'הלל', בדיוק כשאמרתי "יסור יסרני י-ה", חשתי כאב ברגלי השמאלית. מורגל אני בכגון דא, והכאבים חולפים מעצמם תוך שעה. ניסיתי להסיח מהם דעתי לבל יפרו מצות עשה של שמחת החג, אבל הכאבים הלכו וגברו. לרקוד בהקפות – ודאי שלא יכולתי. ביקשתי, זו הפעם הראשונה, שלא יקראוני לאחוז בספר התורה. הייסורים אחזו בי כצבת, עד שלא יכול הייתי להזיז את הרגל. בקושי רב גררתי עצמי לעלות לתורה, ובמאמצים מרובים עלתה לי העמידה בתפילת מוסף של חג. הייסורים עלו מכף הרגל לקרסוליים, מהם לשוקיים ולברכיים, עד שכל הרגל היתה גוש של כאב נורא.

מפני שמחת החג שמרתי על ארשת פנים מאירה, כלאתי אנחותי ולבי דווי. פניתי לידיד ובקשתיו שישיג עבורי כסא נכים לקחתני הביתה, אבל ארשת הפנים הנינוחה שלי היתה בעוכרי, והלה לא האמין שהמצב כה נורא. הוא ענני שאין זה לכבודי שיובילוני ברחובות עיר בכסא גלגלים, כשהכל מסיימים תפילותיהם ומצויים ברחוב, ורבים כל כך מכירים אותי. עניתי ואמרתי שאיני עושה זאת לכבודי, אלא מתוך הכרח: איני יכול לעמוד על רגלי מעוצמת הכאבים!

סוף דבר, נאלצתי לפנות לידיד אחר שלא חשש כל כך לכבודי, אלא דאג יותר למצבי, הלך וטרח למצוא כסא גלגלים, ובקשיים בל ייאמנו ירדתי מבית הכנסת, כשאיני יכול לדרוך על רגלי השמאלית ותומכים בי מזה ומזה. התיישבתי בכסא הגלגלים, והרחוב אכן היה מלא מכרים ואוהבים ודואגים לשלומי. ברגע של היסח דעת מצדם, כיסיתי פני בטלית וביקשתיו שימהר להסיעני לביתי, כי ייסורי בלתי נסבלים. כשהגענו ידעתי שעליו עוד להחזיר את הכסא, ולבטח ממתינים לו בביתו לסעודת החג, לכן הודעתיו שאעלה בעצמי לדירתי והודיתי לו מקרב לבי. הוא הלך להחזיר את כסא הגלגלים, ואני דידיתי על רגל אחת לחדר המדרגות. איני צריך לתאר איך עולים מדרגה אחר מדרגה, בקפיצות על רגל אחת, על כל שונאי ישראל.

בקושי נורא הגעתי לדירתי, ונאלצתי לוותר על סעודת החג ליד השולחן. פניתי הישר למיטתי, וייחלתי שהכאב יתפוגג ולו במעט, אך הכאב התעצם ולא הרפה. נטלתי ידי במיטה ואכלתי כזית וכביצה בקושי רב. גם תפילת מנחה התפללתי במיטתי. היתה זו הפעם הראשונה בחיי בה חיכיתי למוצאי החג!

 

[התורה]

עם צאת החג חיפשתי רופא שיבוא לביקור בית ולא מצאתי, לא השגתי אלא רופא אחד שהסכים לקבלני בביתו בשעה זו. הכאבים שלא שככו בינתיים התעצמו שבעתיים, כשקמתי והצבתי רגלי על הארץ. כל צעד עלה לי בייסורים נוראים, ואין לתאר את הקושי בירידת המדרגות, את הכניסה למונית, את היציאה ממנה, וההליכה לרופא, אך כל זה היה כאין וכאפס לעומת בדיקתו של הרופא. הוא השכיבני על הספה בחדרו, והחל לבדוק את הרגל. כל נגיעה היתה כשפוד מלובן בבשר החי, שלא לדבר על נסיונותיו לסובב את הרגל, שמילטו מפי זעקות כאב נוראות. סוף דבר הרופא עמד חסר אונים. לא זו בלבד שלא היתה בידו תרופה, אף לא ידע מה הבעיה. הזריק זריקה להקלת הכאבים, אך לתחושתי לא עזרה מאומה, התייסרתי כל הדרך חזרה וכל הלילה נאנקתי במכאובי בלא הפוגה.

למחרת, ערב שבת קודש, התקשרתי לרופא המשפחה בקופת חולים. תיארתי לפניו את הייסורים הנוראים, והתנצלתי שאיני יכול לבוא אליו מחמתם. הרופא הואיל לבוא לביקור בית, בדק ובדק ולכלל מסקנה לא הגיע. רשם לי, אפוא, גלולות להקלת הכאבים, ואמר שבאם המצב לא יוטב במהלך השבת, אפנה לבית החולים. וכבר ערך מכתב הפניה עבורם.

ככל שכיוונתי בבקשת: "שלא תהא צרה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו", לא הרפו הכאבים ובקושי התאפקתי מאנחה ויגון. ראיתי שאין מנוס, ובמוצאי שבת קודש מיד לאחר ההבדלה, פנו בני הבית להשיג כסא נכים, ונסענו לבית החולים. אישפזו אותי והחלו לבדקני, ועם כל נגיעה ואין צריך לומר תזוזה וסיבוב של הרגל, זעקתי נוראות מכאב בל יתואר.

הזעיקו רופאים מתאימים שונים, ועמדו נבוכים. ערכו סידרת צילומים והחליטו שמקננת בי ל"ע המחלה הנוראה, רחמנא ליצלן. בינתיים לא היתה בידם בשורה מלבד כדורי הרגעת כאבים.

 

[התורה]

אבחון הפרופסור

ניתן לשער את ייסורי הנפש שנוספו לייסורי הגוף, כשומעי את הבשורה הקשה, אבל הלא אמרו שניתנה רשות לרופא לרפא. נועצתי עם איש החסד המופלא רב הידע והתושיה, הרב אלימלך פירר שליט"א. כשומעו את הדברים, הפנה אותי אל הפרופסור דקל מרמת גן. טלפנתי אליו, והסכים לקבלני בעוד… ארבע שבועות! רק אז יש מקום בלוח הזמנים הצפוף שלו…

אמרתי לו: "פרופסור, איני מדבר על הכאבים הנוראים, יומם ולילה בלא הפסק. מבחינה זו כל אחד ובעיותיו, ואיני עדיף מאחרים. אבל רופאי בית החולים קבעו שמקננת מחלה נוראה, והיא מתפשטת מטבעה, וכל יום יקר, כל שעה עלולה להיות קובעת!"

שוכנע הרופא, וקבע לי תור ליום רביעי באותו שבוע, לשעה ארבע. ועד אז לא נותר לי אלא להתפלל מקירות לבי, כפי שאכן עשיתי. מובן ששיגרתי שליח לרבינו שליט"א, שיספר מה עובר עלי ומה אמרו הרופאים, ולבקשו שיתפלל לרפואתי.

יום רביעי הגיע, והיה עלי לעבור שוב את מסלול הייסורים: לרדת במדרגות, לדדות עד המונית, להיכנס אליה ולצאת ממנה. הושיבו אותי בכסא גלגלים, והובילוני אל הפרופסור. הבאתי עמי את הצילומים שנעשו לי בבית החולים כצירוף חוות דעתם של הרופאים.

הפרופסור בדק אותי, ולרווחתי הרבה דחה בלעג את מסקנות רופא בית החולים. הוא קבע חד משמעית שהבעיה נובעת מחוט השידרה, וצייד אותי במכתב בו העלה את מסקנת הביניים: "יתכן ויהיה מקום לשלחו למרפאות כאב, לשם קבלת זריקות אפידורליות". הורה לי לבוא ביום שני באותה שעה להמשך הבדיקות, ולקביעה סופית אודות חומרת המצב וסוג הטיפול.

לאחר ששמעתי שאין כאן גידול ממאיר חלילה, עניין אותי דבר אחד: "פרופסור! כמה זמן להערכתך יימשכו הכאבים?"

והפרופסור ענה: "בטיפול הולם ישככו הכאבים בעוד כששה שבועות, אבל יהיה צורך בטיפול פיזיותרפי רצוף במשך שנה שלמה".

נזעקתי: "אוי! כל כך הרבה זמן אמשיך לסבול?"

וענה במשיכת כתף: "אין דרך אחרת, זה המצב …".

הביקור שהוחמץ

נראה שהטלטולים והמאמץ נתנו אותותיהם, והייסורים התגברו והתעצמו באותו לילה, ללא נשוא. כאבים רצופים שהאפילו על כל מה שהתייסרתי עד כה. לא עזרו הזריקות שקיבלתי והכדורים שנטלתי. בוקר יום חמישי הפציע, ואני נזכרתי שהיום ימלאו שבוע ימים לתחילת הייסורים. נזכרתי בנקיפת לב בדברי הגמרא (שבת לב ע"א): "לעולם יבקש אדם רחמים עד שלא יחלה, שאם חלה אומרים לו הבא זכויות והיפטר!"

'אילו ידעתי מראש', אמרתי לנפשי, 'היה עובר עלי יום כיפורים אחר, הושענא רבה אחר! אבל, ריבונו של עולם, הן אומרים אנו 'עננו העונה בעת צרה עננו' – הן גם מתוך צרה ממציא אתה פדות ורווחה!'.

בהרגשה זו התעטפתי בטלית והנחתי תפילין. אשתי תחי' הודיעה שהיא יוצאת לקניות לכבוד השבת המתקרבת. הצעתי שתנעל את הדלת מבחוץ ותיטול עמה את המפתחות, שהרי איש אינו עומד לבוא, וגם אם יקישו בדלת אין בכוחי ללכת ולפתוח…

עמדתי להתפלל בשברון לב, וכשסיימתי תפילתי צלצלו בפעמון הכניסה, משלא עניתי נשמעו נקישות רמות בדלת. לא יכולתי להציג כף רגלי על הארץ בלא ייסורים נוראים, על כן צעקתי: "מי שם? הדלת נעולה!".

כנראה שקולי נשמע, ובתשובה שמעתי את קולו של נאמן ביתו הרב אפשטיין שקרא: "הרב נמצא למטה במכונית, ורוצה לעלות לבקר!"

אין לתאר את התרגשותי. למרות הכאבים העזים שממש פילחו את כל גופי, מכף רגלי עד ראשי, מיהרתי לקום וחיפשתי בקדחתנות את מפתח הבית – שהרי שבוע שלם לא היה בידי – תוך שאני קורא לרב אפשטיין, שיואיל להמתין רגע עד שאמצא את המפתח. דילגתי על רגל אחת וחיפשתי בכיסי הבגדים ובמגירות, ולשווא! בצער רב הודעתי שהמפתח אינו מצוי ברשותי…

●●●

"לשון חכמים מרפא" (משלי יב, יח)

הרב אפשטיין ירד, והודיע לרבינו שאין מה לעלות, הבית נעול והמפתח אינו תחת ידו…

שאל רבינו: "מנין לך זאת? איך דיברת עמו?"

וענה: "שוחחתי עמו מעבר לדלת".

אמר רבינו: "אם כן אף אני מבקש לשוחח עמו מעבר לדלת"…

יצא רבינו שליט"א מהמכונית, והחל עולה במדרגות כשהרב אפשטיין אחריו. לאחר מכן סיפר לי ששמע את רבינו אומר בעלותו: "המבקר את החולה נוטל חוליו". ועוד שמע שאמר: "אנו צריכים אותו…".

כשהגיעו, נשא הרב אפשטיין קולו וקרא: "הרב נמצא ליד הדלת!"

לא שיערתי שרבינו שליט"א יטריח עצמו, לא הייתי מוכן לכך, שיעלה ביודעו שהדלת נעולה. כשומעי, התרגשתי וכל גופי הרעיד. זעקתי בבכי: "רבינו, יש לי ייסורים נוראים!", ומיד דילגתי ממיטתי חרף ייסורי האיומים, ודידיתי אל הדלת הנעולה.

שמעתי קולו הקדוש: "ר' נתן, רפואה שלמה, רפואה שלמה!". ועוד פעם: "הקדוש ברוך הוא ישלח לכם רפואה שלמה במהרה", ולאחר מכן בקול רם: "שלום!", ושוב: "רפואה שלמה במהרה". קולו עודנו מהדהד באזניי, וכל תיבה חרוטה בזכרוני כמכוות אש וכעמוד אור. כל תיבה ספורה ומדודה!

מיהרתי לחלון, שממנו ניתן להשקיף לעבר חדר המדרגות. ראיתי את רבינו שליט"א יורד, וזעקתי "רבי יש לי כאבים נוראים!", נשא אלי עיני קודשו, ואמר: "רפואה שלמה במהרה!".

המשיך לרדת, ואני דידיתי למרפסת הנשקפת אל הרחוב. ראיתיו יוצא מן הבית וניגש אל המכונית. לפתע, לפני שנכנס למכונית, נשא עיניו כלפי מעלה וראני. חייך לעברי ואמר בקול שנשמע עד למרפסת: "רפואה שלמה!"…

נשארתי נטוע על עומדי עד שהמכונית נעלמה מעיני. רק אז פניתי לשוב לחדר. חזרתי לחדרי, ולפתע עצרתי בתימהון: רק עתה שמתי לב, שפסעתי מן המרפסת עד לשולחן שבמרכז החדר, בלא לחוש כאב! ועם שתי הרגליים – מבלי לדדות על רגל אחת…

היתכן?!

לא! אין זה אלא דמיון!

הרמתי את רגלי הימנית, והשענתי כל משקל גופי על רגלי השמאלית – אין כאב! הרמתי רגלי השמאלית, הנחתיה על הכסא, מיששתי אותה בידי, זכרתי איך זעקתי מרה אך אמש, כשהרופא נגע ברגל נגיעה קלה. ועתה, כלום… אין שום כאבים! בשניה חלף ועבר הכל! וללא כל זריקות ותרופות!!!

●●●

"מוציא אסירים בבכי ושירות" (סנהדרין כב ע"א)

נס נעשה לי! ברוך שעשה לי נס! התחלתי לרקוד משמחה, 'תודה לך, ה' אלוקינו מלך העולם! תודה לך, המכין מצעדי גבר!'. רקדתי בבכיות נוראות, רקדתי ושוררתי: "מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי", רקדתי ושוררתי: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו", כך רקדתי ורקדתי, למעלה מעשר דקות תמימות. כך מצאתני אשתי כשחזרה מן הקניות לשבת. כשיצאה נעלה את הדלת על חולה שאינו יכול להציג כף רגלו על הארץ, נאנק מכאביו וזועק בייסוריו, וכשחזרה מצאתו מפזז ומכרכר ומשורר: "מן המיצר קראתי ק-ה ענני במרחב ק-ה!". נדהמה כל כך שהחלה לבכות מהתרגשות, ואף אני בכיתי כנגדה.

"מה הריקוד הזה?", שאלה בדמעות.

ואני השבתי: "תשלומין להקפות של שמחת תורה, בהן לא יכולתי לרקוד"…

"אבל מה ארע? איך קרה הנס?", שאלה.

השבתי: "הלא תדעי, בהעדרך היה כאן 'פרופסור' והביא מזור!"…

סיפרתי על ביקורו של שר התורה והיראה, שהביא עמו את הרפואה מאחורי הפרגוד, מעבר לדלת… כמה הצטערה שלא היתה בבית באותה שעה, אילו היתה, לא היתה הדלת נעולה, והיינו זוכים לקבל פני שכינה!

מיד התקשרתי לרב אפשטיין, שאך לפני שעה קלה היה עד לזעקה שבאה מנהמת לבי: "רבינו, יש לי ייסורים נוראים", וביקשתיו שימהר אל רבינו לבשרו שברכתו הועילה לאלתר, ומיד כשברכני ברפואה שלמה חלפו עברו כל הכאבים!

התרגש הרב אפשטיין, ורץ לבית רבינו שליט"א לבשרו. ופוק חזי ענוותנותו, כשומעו, אמר בפשטות כדרכו: "ומה הפלא, הרי זו גמרא מפורשת: 'אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך' (מגילה טו ע"א) …".

"חוליים רעים ונאמנים"

מובן שהסיפור היכה גלים, והרעיש את מכריי וידידיי הרבים, שראו בייסורי ומכאובי, והצטערו עמי בצערי, ועתה שמחו בשמחתי, והשתאו לדרך המופלאה בה חלפו הכאבים. גם שמחתו של רבינו שליט"א רבתה למאוד. וסיפר ידיד נפשי, בן אחותו, הגה"צ רבי משה ברזם שליט"א, שכאשר ביקר רבינו שליט"א בבית אחותו הרבנית ברזם, סיפר כמה הצטער בצערי ואיך הגיע לבקרני ביקור חולים, ומצא הדלת נעולה וברכני מאוחרי הדלת, ואיך נרפאתי בס"ד מיד לאחר מכן, והפטיר בחיוך: "הנה יהיה עוד סיפור עלי…".

משראיתי שהכאבים אכן חלפו עברו, וגם הריקוד הממושך, ריקוד ההודיה, לא השפיע עלי במאומה, מיהרתי והלכתי בעצמי לבית רבינו שליט"א, ונתתי תודה להשי"ת על כל פסיעה ופסיעה, מי כמוני ידע להוקירה! באתי ועמדתי לפני הדרת קדשו, ולפתע פרצתי בבכי נרגש. סיפרתי בפרצי התייפחויות על הכאבים והייסורים הנוראים, על הפחדות הרופאים ותחזית הפרופסור, ולא עזרו לא זריקות מורפיום ולא כדורים חזקים, והנה "תיכף לתלמיד חכם ברכה" (ברכות מב ע"א) רבינו הבריח את הכאבים מיד! וכל המחלה נעלמה כלא הי' כלל…

קם רבינו שליט"א, ניגש לארון הספרים, נטל מסכת 'עבודה זרה' ופתחה בדף נ"ה. החל לקרוא בהתעוררות: "אף כך ייסורים בשעה שמשגרים אותם על האדם, משביעים אותם שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני. כיון שהגיע זמנם לצאת הלך זה לבית עבודת כוכבים. אמרו הייסורים דין הוא, שלא נצא. וחוזרים ואומרים וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן, אנו נאבד שבועתנו?… והיינו דאמר רבי יוחנן: מאי דכתיב ו'חוליים רעים ונאמנים' (דברים כח,נט) 'רעים' בשליחותם 'ונאמנים' בשבועתם".

נשא אלי רבינו שליט"א עיניים אוהבות ואמר: "הרי זו גמרא מפורשת, שנגזר על הייסורים באיזה יום יבואו ובאיזה רגע יסורו. הגעתי רגע לפני כן וזכיתי לקיים מצוות ביקור חולים, וברגע שלאחר מכן קיימו שבועתם בנאמנות ויצאו"…

"מעשה לסתור" (סוכה כו ע"ב)

המשיך רבינו וסיפר לי מה ששמע מפי אביו, הגה"ק מרן בעל 'קהילות יעקב' זצ"ל, שפעם בזמן הפשרת השלגים נפרצו כל הסכרים, ומי הנהר העובר בדווינסק גאו על גדותיהם ואיימו להציף את העיר. קם הגאון האדיר רבינו מאיר שמחה הכהן זצ"ל, בעל 'האור שמח', ויצא לשפת הנהר, ובעמדו שם החלו המים יורדים הלוך וחסור והעיר ניצלה משיטפון. היה קידוש השם לעיני כל, נס גלוי וקיום "רצון יראיו יעשה".

משראה רבי מאיר שמחה שמייחסים לו מופת ופלא, אמר בענוותנותו: "אין כאן כל נס אלא פסוק מפורש הוא: 'ואומר לים עד פה תבוא ולא תוסיף, ופה ישית בגאון גליך' (איוב לח י"א). גבול שם הקדוש ברוך הוא לגאות הנהר, ובמקרה הגעתי ברגע בו הגיע לשיאו והתחילו המים לסגת"…

"אף כאן" – סיים רבינו שליט"א, "נגזר על ייסוריך שיסורו ממך ביום חמישי בשעה אחת עשרה וחצי, ובמקרה הגעתי באותו רגע!"…

העזתי פני ואמרתי: "ומה סבור רבינו אודות המעשה אצל ה'אור שמח', האמנם רק ב'מקרה' הגיע? אם כך הוא, מדוע היה עליו לצאת אל הנהר?!"

חייך רבינו שליט"א כי הבין לכוונתי. ואמר: "מכל מקום, תהיו בריאים, כי צריכים אתכם!", והוסיף ברכות מקרב לב.

עניתי "אמן" מקרב לבי, ולוואי יתקיימו בי כל ברכותיו.

●●●

"אילולא ראיתי לא האמנתי"

כזכור נקבע לי תור לפרופסור דקל ליום שני בשעה ארבע, להמשך הבדיקות ולקביעת איבחון סופי. בעזר ה' יתברך וברוב חסדיו עברה עלינו שבת מרוממת, בבריאות נפלאה ובסיפור חסדי ה' וטובותיו עלינו. נפלא היה לראות כמה שמחו כל יודעי ומכרי בהחלמתי הפלאית, השבח להשי"ת.

ביום שני בשעה היעודה, הגעתי למרפאתו של הפרופסור לבדי בלא ליווי, על שתי רגלי. איזה הבדל תהומי היה בין התייצבות זו לבין הגעתי לפני חמישה ימים, מובל בכסא גלגלים נאנק ומתייסר…

עודני רואה לנגד עיני את הבעת פניו הנדהמת של הפרופסור דקל, כאשר פתחתי את הדלת והתייצבתי לפניו בצעד קל: "האתה הוא, הרב איינפלד?", קרא בתמהון, אולי חשב שיש לי אח תאום… "מה קרה לך, הרב איינפלד? הלא רק ביום רביעי היית כאן על כסא גלגלים, צעקת נוראות כשנגעתי ברגלך! איך הבראת לפתע פתאום?!"

"מישהו הגיע אלי לביקור בית, והביא לי רפואה!", עניתי לו.

הוא נדרך: מי רופא הפלא שהצליח להביא מזור מיידי?

אמרתי: "צדיק הדור בא, איחל לי 'רפואה שלמה', והכאבים עברו מיד!"

כשראני נכנס, קם מכסאו בתדהמה, ועכשיו כשומעו, צנח המום. ישב נרעש בעליל, הדיבור ניטל מפיו. לבסוף אמר: "אילו היו מספרים לי, לא הייתי מאמין! אבל אין לי ברירה, הלא ראיתי במו עיני!" התעשת, ואמר: "ובכל זאת, עלה למיטה. אני רוצה לבדוק את רגלך". בדקני, והשתאה: "אכן, הכל כשורה. אין צורך בשום טיפול!"

ישב למכתבה, וכתב מכתב שסתר את מכתבו הקודם, מלפני חמישה ימים. "אין כל הצדקה לבצע זריקות אפידורליות, היות וכאמור כאביו חלפו לחלוטין!" (המדובר בזריקות בחוט השידרה שאינו פשוט כ"כ…)

בתמימות שאלני הפרופסור אולי אפשר לשלוח אל הצדיק כמה חולים קשים?…

●●●

סוף דבר

"קרה כאן נס", קבע הפרופסור במעמד של קידוש שם שמים. "אבל עם כל זאת עליך להיזהר, אל לך לסחוב משאות כבדים". כששמע שאני נוסע רבות לחו"ל, הזהירני שלא אסחוב את המזוודה בעצמי.

חובת שמירת הבריאות היא מדאורייתא, ואני שאלתי: "בעוד כמה שבועות עומד אני להשיא את בני בעזה"י, האם אוכל לרקוד בחתונה?"

התחלחל ואמר: "חלילה וחס! אל תקל ראש במצבך! עליך להודות על כל יום של חסד, זה עלול לחזור ללא התראה מוקדמת!"

אילו היה דתי היה אומר: "לא בכל שעתא מתרחש ניסא" (מגילה ז ע"ב)

כשבאתי להזמין את רבינו שליט"א לחתונה, סיפרתי על אזהרת הרופא שלא ארקוד, מכיוון שהכאבים האיומים עלולים לחזור. מיד כשומעו ביטל את הדברים במחי-יד, ואמר: "חס ושלום, זה לא יחזור! אני אבוא לחתונה וארקוד אתכם!"

וכך הוה, רבינו שליט"א הגיע לחתונה, ורקד עמי ריקוד מצוה והודיה במשך כחמש עשרה דקות!

עד כאן הסיפור כהווייתו, מגילת הנס וקריאתה, זו הילולא. השיר והשבח לחי עולמים, רופא כל בשר ומפליא לעשות, שהפליא חסדיו עמדי בזכות ברכות רבינו הגדול שר התורה והיראה שליט"א.

 

[מאן דהו]

היום 4 שנים לפטירת שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל

 

[חדושא]

בבית משפחה מוכרת ומוערכת מרחוב חפץ חיים במודיעין עילית נרשמה השבוע שמחה שאין לה אח ורע. הולדת הבן, הילד ה 21 במספר, הפכה לשיחת היום בעולם היהודי כולו, לא רק בשל המספר המרשים אלא גם בשל העובדה הנדירה כי מדובר ב 21 לידות נפרדות ללא זוג תאומים אחד.

בראיון מיוחד ומטלטל שהעניק אבי המשפחה נחשף הקשר הפלאי שבין המשפחה לבין מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל. האב סיפר כי עוד כשהיו בביתם ארבעה או חמישה ילדים בלבד, הוא זכה לשמוע מפי מרן ברכה ששינתה את חייו. "זו ברכה, אגב, של רב חיים קנייבסקי, הייתי מאוד קשור אליו" פתח האב את דבריו והוסיף: "אני לא יכול לפרט, אבל הוא אמר לי בזה הלשון: יהיה לך עשרים ילדים. אני ידעתי שמשהו אומר זה כך".

האב תיאר כיצד מרן זצוקל המשיך ועקב אחר קיום הברכה לאורך השנים. "כשהיו שמונה, אז הוא אמר לי, באתי לספר לו שהיה סנדק לפני כמה פעמים, אז הוא אמר לי: נו, יהיה עוד שמונה וחייך. הוא המשיך עם הברכה, כל הזמן הוא היה עקבי".

אמונת החכמים של המשפחה עמדה למבחן גם בימים אלו של המלחמה, כאשר האזעקות והמתח הביטחוני לא מנעו מהם לבחור שוב במרכז הרפואי מעייני הישועה. "אני עדיין חושב שהברכה שלו קיימת, ולכן גם עם כל האי נעימות שיש בגלל תנאי המלחמה, נפלנו דווקא לשם. אמר לי כמה וכמה פעמים: אמרתי לכם מעייני הישועה".

במהלך הראיון עלה נושא כואב ומרגש כאחד: הבן הבכור במשפחה הסובל מנכות. האב חשף כי גם כאן היה זה מרן שר התורה שהפיח בהם תקווה מול תחזיות הרופאים. "צריך באמת לדעת שמי שעומד מאחורי זה חיים קניבסקי. גם עם הבן הנכה, כשרופאים ככה מאוד דיברו, כל מיני אמירות שהיו, ורב חיים ככה ביטל את זה בהינף יד, אמר לי: אל תדאג, אל תדאג. הוא הבכור, הוא הגדול".

לשאלה כיצד מצליחים להעניק יחס אישי לכל ילד בבית כה ברוך, השיב האב בטיפ חינוכי שריגש את המאזינים: "אם אתה מחשיב כל ילד כעולם בפני עצמו, זה אפשרי. אם כל ילד עוד איזה מספר, עוד איזה קופסה, זה לא ייתכן. אבל אם אתה מאמין שכל ילד יש לו את הכוחות שלו ואת הייחודיות שלו, את הצרכים שלו ואת הטוב שלו, אז מה זה שייך אחד לשני? אתה רואה כל אחד כאחד".

על הצד הטכני של ניהול הבית סיפר האב: "לפני כמה שנים הרחבנו את הבית כי יש לנו בן נכה. הולכים קצת לעשות שינויים והרחבנו את הבית. אפשר להשתדל גם אם פחות חדרים, יתפלא לשמוע". הוא ציין כי בסעודות השבת "יש שולחן גדול, והם מוסיפים עוד שולחן קטן" וכי הבית מתנהל מתוך שמחה ואמונה גדולה.

 

[התורה]

חגב בביתו של מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א- והרבה חגבים בביתו של מי שלא האמין
בְּאֶחָד מִן הַיָּמִים יָשַׁב רַבִּי חַיִּים כְּהֶרְגֵּלוֹ וְלָמַד. בְּאוֹתָהּ הָעֵת הָיָה עָסוּק בְּלִמּוּד הִלְכָתִי שֶׁל סִימָנֵי טָהֳרָה בְּעוֹפוֹת וּבִשְׁרָצִים, וְהוּא הִתְיַגַּע רַבּוֹת בַּסּוּגְיָה הַנִּלְמֶדֶת. בְּכָל חַיָּה, שֶׁרֶץ וְעוֹף הָיָה צוֹלֵל לְעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה, דָּן בְּכָל הַפְּרָטִים הַמַּרְכִּיבִים אוֹתָהּ, וּמוֹצֵא סִמּוּכִין לְכָל פְּרָט בַּהֲלָכָה. וְאָז, בְּמַהֲלַךְ לִמּוּדוֹ, הִגִּיעַ לְבֵרוּר וּלְלִבּוּן סֻגְיַת הָאַרְבֶּה, שֶׁכַּיָּדוּעַ הִנּוֹ שֶׁרֶץ טָהוֹר, אוּלָם מִשּׁוּם שֶׁאֵין מָסֹרֶת בְּיָדֵינוּ, אֵין אָנוּ אוֹכְלִים אוֹתוֹ כַּיּוֹם. רַבִּי חַיִּים קַנְיֶבְסְקִי הָיָה חָפֵץ מְאוֹד לָדַעַת כֵּיצַד נִרְאִים סִימָנֵי הַטָּהֳרָה שֶׁל הָאַרְבֶּה, לְשֵׁם כָּךְ בִּקֵּשׁ מִנֶּכְדָּתוֹ שֶׁתָּבִיא לוֹ אֶת סֵפֶר הַלִּמּוּד בְּטֶבַע, שֶׁבּוֹ הִיא לוֹמֶדֶת בְּכִתָּתָהּ עַל בַּעֲלֵי הַחַיִּים וְהָעוֹפוֹת הַשּׁוֹנִים. שָׁם - חָשַׁב רַבִּי חַיִּים - יוּכַל לִרְאוֹת כֵּיצַד נִרְאֶה הָאַרְבֶּה, אֵיזוֹ צוּרָה יֵשׁ לִכְנָפָיו וּלְרַגְלָיו, וְעַל פִּי זֶה לִלְמֹד וּלְהָבִין אֶת סִימָנֵי טָהֳרָתוֹ.
אוּלָם גַּם לְאַחַר שֶׁעִיֵּן בַּסֵּפֶר שׁוּב וָשׁוּב, וּבָדַק הֵיטֵב אֶת הַתְּמוּנוֹת שֶׁמּוֹפִיעוֹת בּוֹ, לֹא הִצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לְבֵרוּר מַקִּיף שֶׁל צוּרָתוֹ וְסִימָנֵי הַטָּהֳרָה שֶׁלּוֹ, חִפֵּשׂ וּבָדַק בִּסְפָרִים אֲחֵרִים, וְאַף נֶעֱזַר בְּנֶכְדּוֹ שֶׁהִשִּׂיג לוֹ תְּמוּנָה מִתּוֹךְ אֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה שֶׁל הָאַרְבֶּה לְסוּגָיו. אַךְ לַמְרוֹת הַכֹּל, לֹא מָצָא רַבִּי חַיִּים אֶת מְבֻקָּשׁוֹ, וְהֵצֵר עַל כָּךְ בְּיוֹתֵר, הוּא פָּנָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּתְחִנָּה שֶׁיָּאִיר אֶת עֵינָיו בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לְהָבִין אֶת כָּל צְדָדֵי הַהֲלָכָה וּפְרָטֶיהָ.
לְפֶתַע, כְּמוֹ בְּהַזְמָנָה, נָחַת לְפֶתַע חָגָב יְרַקְרַק וְנָח עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן בְּסָמוּךְ לַמָּקוֹם בּוֹ יָשַׁב רַבִּי חַיִּים וְלָמַד. רַבִּי חַיִּים, שֶׁהִבִּיט לְרֶגַע לַחַלּוֹן, הִבְחִין בַּחֶרֶק הַמְּעוֹפֵף שֶׁכְּאִלּוּ חִכָּה לָרֶגַע שֶׁרַבִּי חַיִּים יִפְנֶה אֵלָיו, שֶׁכֵּן חָגָב שֶׁל יָמֵינוּ, לְפִי דֵּעוֹת מְסֻיָּמוֹת, הוּא הוּא הָאַרְבֶּה שֶׁעָלָיו מְדַבֶּרֶת הַתּוֹרָה. רַבִּי חַיִּים חָשׁ כְּאִלּוּ מִשָּׁמַיִם שָׁלְחוּ לוֹ דֻּגְמָה מוּחָשִׁית לַסּוּגְיָה בָּהּ הוּא עוֹסֵק כָּעֵת. הוּא הִתְקָרֵב לַחַלּוֹן וְהִבִּיט בָּאַרְבֶּה מִכָּל צְדָדָיו, הִבְחִין בְּדִיּוּק בְּאֹפֶן הִלּוּכוֹ, בְּצוּרַת הַכְּנָפַיִם וּבְמַרְאֵה הָרַגְלַיִם שֶׁלּוֹ, וְכָךְ יָכוֹל הָיָה לְהָבִין סוֹף סוֹף אֶת סִימָנֵי הַטָּהֳרָה וּלְמָה הִתְכַּוְּנָה הַתּוֹרָה. רַק כַּאֲשֶׁר סִיֵּם רַבִּי חַיִּים לְהִתְעַמֵּק בְּצוּרָתוֹ שֶׁל הָאַרְבֶּה, נִפְרַד מִמֶּנּוּ הֶחָגָב וּפָרַח בַּחֲזָרָה אֶל מֶרְחֲבֵי הָאֹפֶק.

באדיבות רבי אברהם אוחיון

סיפור מופלא שסיפרה לי הרבנית בת שבע קנייבסקי ז"ל. לבית של גיסי הרב חיים קנייבסקי, הגיע אדם צעיר שהיה נתון בסערת-נפש גדולה, ואמר שברצונו לבקש מחילה מהרב. כששאלו אותו מה קרה? סיפר את הסיפור הבא:
"בישיבה לבעלי תשובה בה אני לומד, הזדמן לנו ללמוד על כשרות החגבים, אלו זנים כשרים באכילה ואלו לא. מגיד השיעור סיפר שכאשר הרב קנייבסקי עסק בלימוד הלכות אלו, הגיע לפתע חגב אל החלון שלצידו ישב ולמד.
"הרב קנייבסקי צפה בסימני החגב, ועל פי מה שראה, כתב את ההלכות בספרו". זה היה סיפור פלאי איך שבתזמון מושלם, בורא עולם שולח חגב במיוחד לחלונו של הרב קנייבסקי וממחיש לו את לימודו.
הבחור המשיך לספר שכאשר שמע את הדברים יוצאים מפי המלמד שלו שמסר את השיעור, הגיב ואמר 'אני לא מאמין לסיפור זה'… "והנה, כאשר חזרתי לביתי, הזדעזעתי לגלות שהחדר שלי התמלא בחגבים! לא היה לכך שום הסבר טבעי, כי בחדרי הבית האחרים לא היה ולו חגב אחד, וגם בכל האזור לא הסתובבו חגבים.
"הבנתי מיד שהדבר בא אלי כעונש מן השמים, על שזלזלתי בכבודו של הרב קנייבסקי, ולכן באתי עתה לבקש ממנו סליחה", אמר הבחור בקול מלא חרדה.
הרבנית קנייבסקי סיפרה לי שבעלה שמע את הדברים, חייך בענווה מרובה, ואמר שכמובן הוא מוחל. הנוכחים בחדר התרשמו שענוותנותו היא כה גדולה, עד שאין הוא מתייחס לכך כלל.
לאחר מכן חזר הצעיר לביתו, ואז אירע הפלא השני, כל החגבים נעלמו כלא היו!

(מתוך הספר 'מצוות בשמחה' בעריכת הרב משה מיכאל צורן)​

 

[התורה]

אל מרן שר התורה, ר' חיים קנייבסקי שליט"א, נכנסו אב ובנו, בחור צעיר שלקה בשיתוק פתאומי בחצי פנים, מדובר בתופעה מאוד לא נעימה ומביישת. לאחר שבועיים שבהם נוכחו לראות ששום טיפול לא עוזר, החליטו לפנות לגדול ישראל. ר' חיים הביט בבחור ושאלו: "אתה מוכן לגדל זקן?". הבחור לא ענה מיד, היה לו קשה לקבל זאת על עצמו, אך לבסוף ענה בחיוב. הרב בירכו ברפואה שלימה, וכבר במדרגות ביציאה מביתו של הרב, הבחור התחיל להרגיש תחושה בחלק הפנים המשותק. לאחר כ-20 דקות פניו של הבחור חזרו להיות כבתחילה! לאחר זמן סופר הסיפור לנכדו של ר' חיים, ר' מרדכי צביון. הוא פנה אל סבו ושאל אותו: "סבא, מה הקשר בין הזקן לרפואה משיתוק בפנים? למה אמרת לו לגדל זקן? ענה לו ר' חיים: "אתה לא יודע שזקן הוא הדרת פנים?! הדרת הפנים של הבחור נפגמה על ידי השיתוק. יגדל הבחור זקן, ותהיה לו הדרת פנים אמתית".​

 

[התורה]

הרב קנייבסקי הורה: "תלמד עם ילדים יתומים" – האברך ואשתו נושעו בילד
לאחר 13 שנות המתנה, זכו האברך ורעייתו לחבוק ילד, וזאת לאחר שהרב קנייבסקי בירך ואמר לאברך ללמוד עם ילדים יתומים. "כעת אני רואה בחוש את מה שכתוב: 'אם אתה משמח את שלי – אני משמח את שלך'", אמר האברך המאושר.
סיפור המופת הבא מגיע ממודיעין עילית. בסוף השבוע שעבר נולד למשפחת ט., המתגוררת בעיר, בן ראשון לאחר 13 שנים של ציפיה לילדים ותפילות מעומק הלב. אב המשפחה א. הינו אברך, הלומד עם ילדים יתומים במסגרת פרויקט "בני מלכים" של ארגון "זה לזה", המנוהל על ידי הרבנית רייזי רוטנברג.

מנהל הפרויקט, הרב יהודה פריזנד, דואג 'לשדך' בין אברכים לבין ילדים שאחד מהוריהם נפטר. לכל יתום 'מוצמד' אברך, הלומד אתו לפחות שלוש פעמים בשבוע, ולעיתים אף מלווה אותו לתפילות בבית הכנסת. החונכות המסורה של האברכים מסייעת להקל במעט על הקשיים של היתומים הרכים, שזקוקים ליד תומכת ומכוונת, שתעזור להם בין היתר בשינון חומר הלימודים.

בעקבות האירוע המשמח במשפחתו, חשף האברך א. את סודו האישי בפני הרב פריזנד ואת החוט המקשר בין לידת הילד לפעילותו בפרויקט "בני מלכים". שנים ארוכות חיכו הוא ורעייתו להיפקד ולחבוק ילד: "כמובן התפללנו, ביקשנו וידענו שתפילות לא שבות ריקם". האברך המשיך וסיפר כי לפני כשנתיים הוא הגיע למעונו של הרב חיים קנייבסקי בבני ברק, על מנת לקבל ממנו ברכה להיפקד בזרע של קיימא. תשובתו הקצרה של הרב לא. הייתה: "תלמד עם ילדים יתומים".

א. לא היסס לרגע, ופנה לארגון "זה לזה" המסייע ליתומים ולאלמנות. הוא אמר לאנשי הארגון שברצונו ללמוד עם ילד יתום בעירו, והם קישרו אותו עם מנהל הפרויקט "בני מלכים". בתוך מספר ימים החל א. לחנוך ילד יתום. לפעמים הוא אף לומד עם שני ילדים, אך לדבריו את הסיבה להצטרפותו לפרויקט לא גילה לאיש: "סוד ששמרנו עליו, אני ואשתי".

"כעת אני רואה בחוש את מה שכתוב: 'אם אתה משמח את שלי – אני משמח את שלך'", אמר האברך המאושר לרב פריזנד. "אנו מודים לקב"ה על המתנה הגדולה שנתן לנו, ולא פחות מכך אני מודה על הזכות שניתנה לי ללמוד עם יתומים ולראות מקרוב את פעילות הארגון היקר והחשוב".
[מתוך - הידברות]​

 

[התורה]

במהלך קבלת הקהל אצל מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי, נכנסו אל הגר"י שני יהודים מארצות הברית. הם הציגו את עצמם כמקורבים לממשל האמריקני. השניים הוסיפו כי הם ידידים אישית של נשיא ארצות הברית, וכי הנשיא שלח איתם מסר.
לדבריהם, הוא ביקש למסור למרן שליט"א כי "הוא שמע הרבה על השפעתו של הרב בקרב יהודי העולם, וכי הוא מוסר לו דרישת שלום".

לפי תגובתו של הגר"ח היה נראה, כי נשיאות והממשל בארצות הברית הוא לא בדיוק מה שמטריד אותו.
הוא שאל את האנשים, מה הם רוצים עוד, ואחד מהם אמר, כי "כבוד הנשיא מבקש לדעת מתי כבר יבוא משיח".
הגר"ח התחייך, והשיב ליהודי בשאלה – ובמה אתה מתכונן למשיח? האם כבר עברת לגור בארץ ישראל?
הלה היה נבוך וענה שלא...
הגיב רבינו: "תבוא לגור פה, וכבר בקרוב נראה בבוא הגואל אמן.​

 

[התורה]

מעשה נפלא: שני בחורים חסידים בשנות העשרים, נכנסו לפני חודש למעונו של שר התורה הגר"ח קנייבסקי ברחוב רשב"ם בבני ברק וביקשו להתברך לזיווג הגון במהרה. אחד הבחורים אף ביקש ברכה ואמר שיש לו שלוש אחיות מעליו והוא מבקש ברכה בשבילם.
הגר"ח קנייבסקי בירכם ואמר להם שילמדו מסכת בבא בתרא תוך יום אחד, השניים יצאו מבני ברק לירושלים וישבו ללמוד מסכת בבא בתרא כל הלילה כהוראתו של הגר"ח.
ל'בחדרי חרדים' נודע כי אכן הסגולה של שר התורה התקיימה במהרה למעלה מהמשוער. כאשר במשפחת ה. מירושלים חגגו שרשרת שמחות בזו אחר זו.
אחותו הראשונה התארסה לפני שבועיים, השנייה בשבוע שעבר והשלישית התארסה הערב עם הבחור השני שהגיע עמו להתברך אצל שר התורה.
כעת נותר להמתין לאחר, שהיה תקוע אחרי אחיותיו שיתארס במהרה וזאת לאחר שסיים בבא בתרא בשבילו ובשביל אחיותיו.
אחד מבאי ביתו של שר התורה הגר"ח קנייבסקי מסביר את דבריו של שר התורה ללמוד בבא בתרא ואמר, "יש פעמים שאנשים אומרים עד שאני יגמור בבא בתרא זה יקח מלא זמן. אז ר' חיים עונה להם שאפשר ביום אחד לסיים. והבחורים אכן האמינו בכל ליבם בברכה ולקחו אותה ברצינות וסיימו תוך יום וראו ישועה".
הגר"ח אף כותב בספרו הנודע 'ארחות יושר' בשער 'רוח הקודש', שגם בימינו, כמה שאדם מאמין בברכה של הצדיק היא מתקיימת.​

 

[התורה]

מדהים: שר התורה החל למלמל משניות מתוך שינה
נכדו של שר התורה הגר"ח קנייבסקי מספר השבוע כי בשבת האחרונה שמע את סבו מתוך שינה מתחיל לומר את סדר המשניות: "ברכות, פאה, דמאי, כלאים".. ומה הייתה תשובתו של שר התורה על סדר לימודו מתוך שינה?
הגאון רבי גדליה הוניגסברג מחשובי מרביצי התורה בבני ברק ונכדו חביבו של שר התורה הגר"ח קנייבסקי מספר מה ששמע מסבו הגר"ח בשנתו בשבת האחרונה.
מהסיפור מתברר כי לשר התורה יש סדר לימוד מיוחד השינה, בגליון 'במה' היוצא לאור מידי שבוע מספר הרב הוניגסברג מעשה מבהיל על גודל שקיעותו של שר התורה אך ורק בלימוד התורה בשינה."בשבת האחרונה כאשר הסבא שכב לנוח, שמעתי לפתע, וגם בני שהיה בבית רבינו שליט"א שמע, כיצד מתוך שינה רבינו שליט"א אומר: "ברכות, פאה, דמאי, כלאים, שביעית...", את כל סדר המסכתות.
"קראתי מיד לבנו של רבינו שליט"א, רבי יצחק שאול, שישמע אף הוא את הדברים" מספר הגר"ג הוניגסברג. "אמר לי הבן: "אבא אמר לי עשרות פעמים שגם כשישן הוא לומד". פעם אמר לי רבינו שליט"א, כי מתי שאין לו כוח הוא אומר את השמות של המסכתות. עתה שמענו זאת בתוך שנתו, פלאי פלאים".
"בכל פעם כשרבינו שליט"א שוכב במיטה ומתהפך על משכבו, נים ולא נים, אני שואל את רבינו שליט"א, "מה הרב לומד עכשיו?" פעם אמר לי זבחים ופעם מנחות, כאשר בסדרי לימודו באותם ימים למד מסכתות אחרות.
שאלתי את רבינו שליט"א, "הרי הרב לומד באותו יום מסכת אחרת, האם יש שני מסלולי לימוד, אחד כשהרב ער ואחד כשהרב ישן?" חייך רבינו שליט"א ואמר: "בערך"!​

 

[התורה]

כזכור עם תחילת זמן החורף הורה מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי למנהלי תלמודי התורה לפתוח את מוסדות התורה ולשמור על הבריאות של התלמידים, מקורביו זכו מידי יום לעשרות טלפונים ממנהלי תלמודי תורה, הם שאלו כיצד הם יעמדו בקנסות הכבדים שהוטלו עליהם בעקבות הוראתו, תשובת מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי היתה ברכה והבטחה "לא יהיה להם שום נזק" מקורביו סברו כי נדיבי עם ישלמו את הקנסות, וכך המוסדות לא ינזקו בפועל, אך הישועה באה ממקום אחר לחלוטין, והקנסות בוטלו

לפי הפרסום של עמית סגל הערב במהדורה המרכזית של 'חדשות 12', 68 דו"חות חילקה המשטרה למוסדות חינוך שפתחו את שעריהם שלא כחוק, הדוחות היו הנשק האחרון של המדינה מול המוסדות. סך הדוחו"ת – 340,000 ש"ח.

אלא מה, על פי חוק הקורונה הדוחו"ת האלה מתבססים על תקנות שנדרשות את אישורה הרטרואקטיבי של הכנסת, ביום שישי אחה"צ התקשרו המשפטנים ליו״ר הוועדה רם שפע ובישרו לו: עשינו טעות, לא אישרנו את התקנות.

סופו של דבר כפי שהרב הבטיח, כל הדוחו"ת ללא יוצא מן הכלל התבטלו. אף מוסד שהפר חוק לא ישלם שקל. דבר כזה לא זכור בכנסת מעולם

העיתונאי יאיר שרקי כתב בתגובה וסיכם "מוסדות החינוך נפתחו בניגוד לחוק, התחלואה אצל החרדים נשארת נמוכה, אף קנס לא ישולם, 3-0 לרב קנייבסקי" כתב
יצוין כי מרבית המוסדות שנשמעו לדעת תורה של גדולי ישראל ופתחו את המוסדות על פי כללי הזהירות חששו מפני הקנסות, כעת מתברר שהם כלל לא ניזוקו.

כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל​

 

[התורה]

המופת המופלא: מרן קבע "היין הזה יין נסך"!

מופת מעניין פורסם השבוע בביטאון 'במה' מעשה שנשלח על-ידי אברך מירושלים (שפרטיו המלאים שמורים במערכת 'במה')
האברך הגיע למרן הגר"ח קניבסקי וביקש ברכה להיפקד בזרע של קיימא. מרן אמר לו, כפי שמורה לרבים, להבדיל על היין בדווקא ולא על מיץ ענבים
כעבור שנתיים חזר האברך להגר"ח קניבסקי וביקש שוב ברכה להיפקד בילדים.
מרן חזר על דבריו ואמר לו להבדיל על היין.
כאן אמר האברך כי הוא מקפיד על כך כבר שנתיים ועדיין לא זכה להיפקד בזרע של קיימא.
אמר לו מרן שליט"א, "אם כך זה יין נסך!"
האברך היה מופתע ולא הבין את התשובה כלל, אך החליט לבדוק את העניין, בפרט לנוכח חשש האיסור החמור שבכך.
אותו אברך היה מתארח עם רעייתו בקביעות בשבתות אצל חמיו וחמותו במוצאי שבת היה מגיע תמיד להבדלה לפי זמן רבינו תם, לאחר שחמיו כבר הבדיל על הכוס.
בבית שוהה עובדת פיליפינית והתברר כי תמיד לאחר שחמיו סיים להבדיל על היין – העובדת הנכריה מחזירה את היין ומה שנשאר בכוס ההבדלה למקרר כשהיא נוגעת ביין וכך היין הפך להיות בכל פעם יין נסך.
האברך ההמום לא ידע את נפשו כיצד להודות לד' על שמלבד הברכה הגדולה לה ציפה להיפקד בבנים הרי שהוא זוכה כעת להינצל מאיסור חמור מדי שבוע של שתיית יין נסך.

עד כאן מה שקראתי כעת.
וחובה נעימה לי לציין שאני מכיר באופן אישי שתי משפחות שלאחר שהגרח"ק אמר להם להבדיל על יין וכך עשו - נפקדו בזש"ק בס"ד.

וחובה עוד יותר נעימה היא לי להעיד שאחד מהם נפקד באופן פלאי ונדיר שאכמ"ל תיכף ומיד באותו שבוע שבו שתה לראשונה יין בהבדלה.

מוזמנים לשתף כל מופת מוסמך ומדוייק של מרן שליט"א ממה שאתם מכירים באופן אישי ואנא להתחשב ולא לזהם את האשכול בלגלוגים ציניים כפי המקובל בחלק ממחוזות ליטא...​

 

[התורה]

סיפור מהתקופה האחרונה מתלמיד ישיבת קול תורה.
במשך תקופה ארוכה, בעיקר בקיץ, לא התארס אף בחור מבני הישיבה. משלחת מהישיבה פנתה לקבל את ברכתו של הגר"ח והוא השיב להם שילמדו "מכות"...
הישיבה באורח נדיר, שינתה את סדר המסכתות, ובמקום להתחיל "יבמות" באלול התחילו אותה בחורף ובאלול כל הישיבה למדו "מכות".
עובדה היא שמאלול עד עתה התארסו בישיבה מעל 40 בחורים. ויהי לפלא.
מקווה שדייקתי בפרטים, אם מאן דהוא יכול לדייק יותר, אשמח.​

 

[התורה]

אברך שחלה במחלה הנוראה שראה במו עיניו במחלקה ספרדי מבוגר מערי השדה שבעקבות הטיפולים ראשו היה קרח ללא שערות כמו כולם מלבד הזקן והפאות שרק הם נותרו בשלמותם!

לתמיהתו של חברי הנ"ל - הסביר האיש בפשיטות ותמימות שהוא בא לרב קנייבסקי ואמר לו בערך כך:
"הרב, אינני דואג! אני אהיה בריא בעז"ה, אבל מעולם לא נגעתי בזקן ומה זה פתאום יעני עכשיו יהיה לי נשירה? מה זה פה! יהודי בלי זקן? הרב זה לא בא בחשבון!"
תגובת הרב היתה: "לא יפול".​

 

[התורה]

חרדי בארה"ב בניו יורק הרג בשגגה זקן גוי שפרץ לכביש והחרדי לא הצליח לעצור את רכבו לפני הפגיעה הקטלנית. הוא יצא במשפט זכאי מכל אשמה. אותו חרדי חיפש לקנות דירה והוצעה לו דירה עם כל תכולתה, של זקן שנפטר והתברר שהוא אותו זקן שהרג בשגגה. הוא טס לארץ במיוחד להתייעץ עם מרן הגרשי"ח שליט"א שהגיב קצרות: עמלק! הוא הבין שהרב רומז שמדובר בנאצי. הוא קנה את הדירה ובדק בחפציו של הזקן ובמגירות ומצא תמונות של הזקן במדים נאציים והתברר לו שהוא היה מרוצחיו של משפחתו!!!​

 

[התורה]

איש עסקים חרדי שעסק בנדל"ן והיה לו שותף חילוני, בא למרן הגאון הרב קנייבסקי שליט"א להתייעץ עימו לגבי עסקה שנראית מאוד משתלמת על קרקע ברומניה. הרב הורה שלא לקנות והחרדי משך ידו מהעסקה. החילוני שהמשיך את העסקה לבדו הפסיד את כל הכסף שהשקיעו בעסקה.

 

[התורה]

מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי שקוע בלימוד התורה יומם ולילה זה קרוב למאה שנה, בשקידה עצומה ללא הפסק. כפי המובא בספרים הקדושים, כאשר אדם שקוע בתורה, תשובותיו הן "דעת תורה".

באתר 'המחדש' פורסמו שני מעשים מפעימים שאירעו לאחרונה, אותם סיפר נכדו של הגר"ח קנייבסקי, בן ביתו הרבנית לאה קולדצקי. "מרן שר התורה אמר הרבה פעמים שהוא עונה תשובות לשואלים מה שהקב"ה שם לו בפה, ואני בעיני ראיתי כמה פעמים איך עונה לשואלים ומברכם באופן שלא כדרך הטבע".

ממשיך הנכד ומספר כי "לפני שבועיים ניגש למרן אדם שעמד להשיא את בתו ביום ראשון כ"ו בטבת, והוא ביקש את ברכתו של הגר"ח, בציינו שהתייעץ עם חברי כנסת, שאמרו לו שגם אם יהיה סגר – הוא יתחיל רק לקראת השבוע שלאחר מכן, ולכן ביום ראשון המדובר וודאי שלא יהיה סגר.

להפתעתו, השיב לו הגר"ח: "תקדים את החתונה ליום חמישי". כך עשה, והנה הוחלט על סגר מוחלט מחמישי בחצות. ואילו היה קובע את החתונה ביום ראשון, כמה עוגמת נפש היתה צפויה לו.

נכדו של מרן הוסיף וסיפר כל לפני מספר ימים נכנס אדם להתברך מפיו של הגר"ח. בעוד שברך כלל הרב מברך את ברכתו הקבועה "ברכה והצלחה", באותה פעם אמר: "רפואה שלמה". אותו אדם נדהם, ומיהר לעבור בדיקת קורונה, שאכן יצאה חיובית. יצוין כי אותו אדם לא חש בתסמינים, ולא היה כלל בקרבת מקום לחולה קורונה, ולא עלה בדעתו שהוא חיובי לנגיף. ובכל זאת הגר"ח בירך אותו ב"רפואה שלמה". מפעים.