ניסן ט"ו ניסן - יום פטירת ה'שבט הלוי' (2 צופים)

[אחד יחיד]

סיפר הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א:

לאחר הסתלקותו למרומים של מרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל, בעל 'שבט הלוי', נכנסתי באחד הימים למעונו הקדוש בשכונת 'זכרון מאיר' בבני ברק, לדרש בשלום רעיתו האלמנה הרבנית עליה השלום, שהיתה בת גדולים ואשת גדולים – אחותו של הגאון הקדוש רבי אברהם יצחק קאהן זצ"ל מתולדות אהרן, ובזווג ראשון אשת הגאון רבי שמריהו דויטש זצ"ל, מרבני פתח תקוה.

בקשתי להחכים ממנה ולשמע מפיה עבדה מענינת, הנהגה או מעשה רב מדמותו רבת ההוד של בעלה הגדול, עטרת תפארת ישראל.

הרבנית, שהיתה אשת חבר משכילה ומיחדת במעלותיה, השיבה לי בתחלה בתשובה אפינית: "מה אני, תלמיד חכם? הרי בשביל להגדיר תלמיד חכם צריכים להיות לבד תלמיד חכם…"

"מה כבר אוכל לספר לך עליו?", הוסיפה, "שהוא אהב ללמד? שהוא אהב את הישיבה ואת תלמידיו? וכי יש מישהו שאינו יודע זאת?"

אך לאחר שתיקה קצרה, נענתה ואמרה לי: "דבר אחד אוכל לספר לך – בתקופה האחרונה, כשכבר היה חלש ותשוש, כשחזר הביתה מלמודו או ממסירת שעור – היה חוזר חי! נעור! רענן!"…

ואכן, בעינינו ראינו זאת, בחדש אדר תשע"ד, שנה וחדש ימים לפני הסתלקותו. נכנסתי בצהרי היום להיכל ישיבת 'חכמי לובלין', ולנגד עיני נגלה מחזה מרהיב, כיצד הרב וואזנר, ראש הישיבה הישיש למעלה מגיל מאה, יושב עם כמה אברכים שלמדו אצלו הוראה, ומסביר להם בטוב טעם ודעת ובבהירות נפלאה כדרכו בקדש, את סגית 'כל קבוע כמחצה על מחצה דמי'. עמדתי והתבוננתי במראה נורא ההוד, כשנכר היה בעליל כיצד הוא שואב את כל ה'חיות' שלו אך ורק מהתורה הקדושה! עבורי היה זה ספר מוסר חי.

(מתוך סדרת הספרים הנפלאה 'אוצרותיהם אמלא')

 

[אחד יחיד]

בפרשיות אלו בהן אנו לומדים על הנהגתו האבהית של משה רבנו את עם ישראל מן הראוי להביא מעשה נורא שהתרחש בישיבת חכמי לובלין שבבני ברק, שעמדה בראשותו של מרן פוסק הדור הגר"ש וואזנר זצוק"ל כפי שסיפר משגיח הישיבה.

בנין הישיבה בנוי בצורה שבקומה העליונה היה בית המדרש 'שבט הלוי' בו התפלל הרב וואזנר עם מאות מחסידיו, בית מדרש גדול בעל קרוב לחמש מאות מקומות, ובקומה התחתונה ממוקם בית המדרש הקטן יותר של הישיבה בו כמאתיים מקומות בלבד.

שבת אחת באמצע קבלת שבת ניגש מאן דהוא למשגיח ואמר לו שהרב וואזנר מחפש אותו בבית המדרש העליון כעת. המשגיח שהתפלא מאד ניסה לברר האם כוונתו של מרן שהוא יגיע כעת – באמצע התפילה מול מאות המתפללים וייגש אליו, או שהרב מתכוון שיפגוש אותו אחרי כן. מחמת הספק לא אבה המשגיח להיכנס לבית המדרש הגדול באמצע התפילה ולגשת עד לכותל המזרח למקומו של מרן. הוא נשאר על מקומו, אבל לאחר כמה דקות שוב ניגש אליו אותו אחד לומר לו שהרב וואזנר מחפש אותו ממש כעת.

הוא עלה במרוצה לבית המדרש ומיד כשהופיע בפתח סימן לו הרב וואזנר שייגש כעת – באמצע קבלת שבת למקומו.

הרב וואזנר שאל את המשגיח מיד האם הוא בדק שכל בחורי הישיבה נמצאים כעת בבית המדרש ואין אף אחד בחדרי הפנימייה?

המשגיח שנדהם מהשאלה הבלתי צפויה השיב שלמיטב ידיעתו בית המדרש של הישיבה מלא לחלוטין וכולם נמצאים.

הרב וואזנר ביקש ממנו בכל זאת לסור כעת לפנימייה ולבדוק שנית…

המשגיח לא ידע את נפשו, הוא לא הבין מה רוצה ממנו פוסק הדור באמצע קבלת שבת שגרתית. אבל כמובן שהמשגיח לא ההין להפר את בקשת ראש הישיבה וירד מיידית לפנימייה לבדוק.

במרוצה הוא עבר בפנימייה השקטה חדר אחר חדר, בכל החדרים לא הייתה נפש חיה, כולם היו כעת בבית המדרש משתפכים באמירת המזמורים. הוא החל לחשוב שאולי הפעם הייתה גם לרב וואזנר טעות…

עד שהוא הגיע לחדר האחרון בפנימייה, שם ציפתה לו הפתעה בכלל לא נעימה…

בחור צדיק וחשוב שיושב על מיטתו ומצחצח נעליים לכבוד שבת…

הבחור נדהם לראות את המשגיח בפתח החדר, ועוד יותר נדהם כשהמשגיח הרעים עליו בקול ניחר: הן עוד רגעים ספורים ממש שוקעת החמה, ומדין תוספת שבת דאורייתא אין לצחצח זה עתה הנעליים!!!!

הבחור היה בהלם, מה המשגיח רוצה ממנו, הן יש עוד זמן רב עד ששבת תיכנס.

מבט חטוף אל החלון פתר את התעלומה. החלון היה מכוסה בבד יוטה עבה שהסתיר את המצב שבחוץ. הבחור שקם משינה של ערב שבת בשעה מאוחרת התבלבל באמת ובתמים וחשב שיש עוד הרבה זמן עד כניסת השבת ולא שם לב שהחמה תיכף ממש שוקעת. כמובן שהוא עזב מיד את כל ענייני החולין וניגש לבית המדרש.

למחרת ניגשו שניהם – המשגיח והבחור אל מרן פוסק הדור. הבחור כדי לבקש דרך תשובה על השוגג שנגרם לו בטעות, והמשגיח כדי לבדוק מהיכן צצה רוח הקודש בבית המדרש.

התשובה של הרב וואזנר למשגיח הייתה מרעישה. 'אתה משגיח בישיבה ותפקידך לראות ולפקח על מעשי הבחורים, אני לעומת זאת, ראש הישיבה… וככזה אני כמו אבא שלהם ויש לי אחריות על כל אחד ואחד מהם. הרגשתי שמשהו בישיבה לא בסדר, חששתי שיש איזה משהו לא טוב, לכן שלחתי אותך לבדוק'.

זוהי אבהות! זוהי מנהיגות! כך היא דרכו של מנהיג בישראל. עוד לפני השררה או האחריות יש שם את הלב שמרגיש כל אחד, יש שם את המציאות הזו שכל אחד ואחד מונח על ליבו באמת ובתמים. (הרב ישראל היימן)