ניסן ט"ו ניסן - יום פטירת ה'שבט הלוי' (1 צופה)

[אחד יחיד]

סיפר הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א:

לאחר הסתלקותו למרומים של מרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל, בעל 'שבט הלוי', נכנסתי באחד הימים למעונו הקדוש בשכונת 'זכרון מאיר' בבני ברק, לדרש בשלום רעיתו האלמנה הרבנית עליה השלום, שהיתה בת גדולים ואשת גדולים – אחותו של הגאון הקדוש רבי אברהם יצחק קאהן זצ"ל מתולדות אהרן, ובזווג ראשון אשת הגאון רבי שמריהו דויטש זצ"ל, מרבני פתח תקוה.

בקשתי להחכים ממנה ולשמע מפיה עבדה מענינת, הנהגה או מעשה רב מדמותו רבת ההוד של בעלה הגדול, עטרת תפארת ישראל.

הרבנית, שהיתה אשת חבר משכילה ומיחדת במעלותיה, השיבה לי בתחלה בתשובה אפינית: "מה אני, תלמיד חכם? הרי בשביל להגדיר תלמיד חכם צריכים להיות לבד תלמיד חכם…"

"מה כבר אוכל לספר לך עליו?", הוסיפה, "שהוא אהב ללמד? שהוא אהב את הישיבה ואת תלמידיו? וכי יש מישהו שאינו יודע זאת?"

אך לאחר שתיקה קצרה, נענתה ואמרה לי: "דבר אחד אוכל לספר לך – בתקופה האחרונה, כשכבר היה חלש ותשוש, כשחזר הביתה מלמודו או ממסירת שעור – היה חוזר חי! נעור! רענן!"…

ואכן, בעינינו ראינו זאת, בחדש אדר תשע"ד, שנה וחדש ימים לפני הסתלקותו. נכנסתי בצהרי היום להיכל ישיבת 'חכמי לובלין', ולנגד עיני נגלה מחזה מרהיב, כיצד הרב וואזנר, ראש הישיבה הישיש למעלה מגיל מאה, יושב עם כמה אברכים שלמדו אצלו הוראה, ומסביר להם בטוב טעם ודעת ובבהירות נפלאה כדרכו בקדש, את סגית 'כל קבוע כמחצה על מחצה דמי'. עמדתי והתבוננתי במראה נורא ההוד, כשנכר היה בעליל כיצד הוא שואב את כל ה'חיות' שלו אך ורק מהתורה הקדושה! עבורי היה זה ספר מוסר חי.

(מתוך סדרת הספרים הנפלאה 'אוצרותיהם אמלא')

 

[אחד יחיד]

בפרשיות אלו בהן אנו לומדים על הנהגתו האבהית של משה רבנו את עם ישראל מן הראוי להביא מעשה נורא שהתרחש בישיבת חכמי לובלין שבבני ברק, שעמדה בראשותו של מרן פוסק הדור הגר"ש וואזנר זצוק"ל כפי שסיפר משגיח הישיבה.

בנין הישיבה בנוי בצורה שבקומה העליונה היה בית המדרש 'שבט הלוי' בו התפלל הרב וואזנר עם מאות מחסידיו, בית מדרש גדול בעל קרוב לחמש מאות מקומות, ובקומה התחתונה ממוקם בית המדרש הקטן יותר של הישיבה בו כמאתיים מקומות בלבד.

שבת אחת באמצע קבלת שבת ניגש מאן דהוא למשגיח ואמר לו שהרב וואזנר מחפש אותו בבית המדרש העליון כעת. המשגיח שהתפלא מאד ניסה לברר האם כוונתו של מרן שהוא יגיע כעת – באמצע התפילה מול מאות המתפללים וייגש אליו, או שהרב מתכוון שיפגוש אותו אחרי כן. מחמת הספק לא אבה המשגיח להיכנס לבית המדרש הגדול באמצע התפילה ולגשת עד לכותל המזרח למקומו של מרן. הוא נשאר על מקומו, אבל לאחר כמה דקות שוב ניגש אליו אותו אחד לומר לו שהרב וואזנר מחפש אותו ממש כעת.

הוא עלה במרוצה לבית המדרש ומיד כשהופיע בפתח סימן לו הרב וואזנר שייגש כעת – באמצע קבלת שבת למקומו.

הרב וואזנר שאל את המשגיח מיד האם הוא בדק שכל בחורי הישיבה נמצאים כעת בבית המדרש ואין אף אחד בחדרי הפנימייה?

המשגיח שנדהם מהשאלה הבלתי צפויה השיב שלמיטב ידיעתו בית המדרש של הישיבה מלא לחלוטין וכולם נמצאים.

הרב וואזנר ביקש ממנו בכל זאת לסור כעת לפנימייה ולבדוק שנית…

המשגיח לא ידע את נפשו, הוא לא הבין מה רוצה ממנו פוסק הדור באמצע קבלת שבת שגרתית. אבל כמובן שהמשגיח לא ההין להפר את בקשת ראש הישיבה וירד מיידית לפנימייה לבדוק.

במרוצה הוא עבר בפנימייה השקטה חדר אחר חדר, בכל החדרים לא הייתה נפש חיה, כולם היו כעת בבית המדרש משתפכים באמירת המזמורים. הוא החל לחשוב שאולי הפעם הייתה גם לרב וואזנר טעות…

עד שהוא הגיע לחדר האחרון בפנימייה, שם ציפתה לו הפתעה בכלל לא נעימה…

בחור צדיק וחשוב שיושב על מיטתו ומצחצח נעליים לכבוד שבת…

הבחור נדהם לראות את המשגיח בפתח החדר, ועוד יותר נדהם כשהמשגיח הרעים עליו בקול ניחר: הן עוד רגעים ספורים ממש שוקעת החמה, ומדין תוספת שבת דאורייתא אין לצחצח זה עתה הנעליים!!!!

הבחור היה בהלם, מה המשגיח רוצה ממנו, הן יש עוד זמן רב עד ששבת תיכנס.

מבט חטוף אל החלון פתר את התעלומה. החלון היה מכוסה בבד יוטה עבה שהסתיר את המצב שבחוץ. הבחור שקם משינה של ערב שבת בשעה מאוחרת התבלבל באמת ובתמים וחשב שיש עוד הרבה זמן עד כניסת השבת ולא שם לב שהחמה תיכף ממש שוקעת. כמובן שהוא עזב מיד את כל ענייני החולין וניגש לבית המדרש.

למחרת ניגשו שניהם – המשגיח והבחור אל מרן פוסק הדור. הבחור כדי לבקש דרך תשובה על השוגג שנגרם לו בטעות, והמשגיח כדי לבדוק מהיכן צצה רוח הקודש בבית המדרש.

התשובה של הרב וואזנר למשגיח הייתה מרעישה. 'אתה משגיח בישיבה ותפקידך לראות ולפקח על מעשי הבחורים, אני לעומת זאת, ראש הישיבה… וככזה אני כמו אבא שלהם ויש לי אחריות על כל אחד ואחד מהם. הרגשתי שמשהו בישיבה לא בסדר, חששתי שיש איזה משהו לא טוב, לכן שלחתי אותך לבדוק'.

זוהי אבהות! זוהי מנהיגות! כך היא דרכו של מנהיג בישראל. עוד לפני השררה או האחריות יש שם את הלב שמרגיש כל אחד, יש שם את המציאות הזו שכל אחד ואחד מונח על ליבו באמת ובתמים. (הרב ישראל היימן)

 

[התורה]

הגה"צ רבי שמואל הלוי וואזנאר זצ"ל
גאב"ד זכרון מאיר ובעל שבט הלוי
ט"ו ניסן תשע"ה​

מרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצוק"ל נולד בווינה בב' אלול תרע"ג, לאביו הרב יוסף צבי ולאימו מרת רחל לבית שיף.
כבר בעודו נער צעיר ניכר בו כי עדיו לגדולות בהיותו מצעירי תלמידי ישיבת חכמי לובלין ומבחירי שקדניה. ראש הישיבה הגאון רבי מאיר שפירא הרעיף עליו מהודו בשיעורים שמסר לבני הישיבה. גם המשגיח הלובלינאי הנודע רבי שמעון ז'ליחובר העמידו בשורה הראשונה בין שומעי לקחיו העמוקים בחסידות ובדרכי עבודת ה'.
בהיותו כבן כ"ב הקים את ביתו עם הרבנית ברכה בת הרב גלבר ראש הקהל דפרשבורג, שם המשיך לשקוד על תלמודו כשהוא סמוך על שולחן חותנו וכל מעייניו נתונים להתמסרות ללימוד התורה הקדושה.
בשנת תרצ"ט, כאשר גברה המתיחות בין צ'כוסלובקיה לגרמניה ההיטלרית, עקר מרן הגאון רבי שמואל את מושבו, כרבים אחרים מיהודי המדינה, ועלה לארץ הקודש. כאן קבע משכנו בירושלים.
שמעו של הגאון הצעיר התפרסם בין בני העיר וחכמיה ובחודש אדר א' ת"ש נכנס הרב וואזנר בשעריו של כולל 'אוהל תורה' המפורסם. הכולל שהיה המבוקש ביותר באותה העת הפעיל סינון קפדני בבחירת האברכים, שרובם היו יוצאי הישיבות שבליטא, עם זאת מיהרו ראשי הכולל לצרף את הרב וואזנר אל חבר החכמים אשר כעדות הרב הרצוג, מראשי הכולל, "עתידים להיות לגאוני ישראל, מאורות גדולים בארץ ובחוץ לארץ".
מרן הרב וואזנר קנה את משנת ההוראה מרבו מרא דארעא דישראל המהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל שהחזיק במסורת ההוראה מה'שבט סופר' מפרשבורג וכרבים מגדולי הדור זצ"ל שימש בהוראה אצל גאב"ד טעפליק זצ"ל משרת רבנותו הראשונה ניתנה לו בסביבות ירושלים, בשכונת גבעת שאול בטרם סופחה אל הפלטרין הגדול.
יסוד קהילתו ובית הוראתו משם יצאה אורה לכל ישראל, הונח בשנת תש"ז ע"י הנגיד העסקן הרב יעקב הלפרין מקים שכונת 'זכרון מאיר' בבבני ברק. הרב הלפרין הזמין את מרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר תלמידו של הגר"מ שפירא מלובלין, על שמו נקראה השכונה, להקים מחדש את ישיבת חכמי לובלין לזכר הגאון רבי מאיר שפירא, על שטח שבבעלותו בתחומי שכונת זיכרון מאיר. הגר"ש וואזנר, שכיהן, כאמור, כרב בירושלים, עלה עם הרב הלפרין להימלך בעצת מרן החזון איש. לאחר שיח תורני מפולפל שארך שעות, התרשם החזו"א עמוקות מהרב הצעיר והציע בפני הרב הלפרין למנותו כרבה של זיכרון מאיר, שם נוסד עמוד ההוראה שהאיר לדורנו בתהפוכות העולם וקידמתו, והחווה את הנתיב ההלכתי הסלול והצרוף לכל רחבי העולם היהודי.
עוד בכהנו כרב השכונה נצפו הסימנים המעידים על תוקפו במלחמת היהדות ובעמידה על עיקרי הדת. כרבה של זכרון מאיר עמד יחד עם מייסד השכונה הרב הלפרין, במאבק בעד סגירת כבישי השכונה בשבת קודש, עד עצם היום סגורים שעריה של העיר כולה בזכות מלחמתו זו שקבעת תקדים בהתעקשות על ביצור החומות בין הקודש ובין החול. לאחר מכן הקים את 'משמרת השבת' בבני ברק יחד עם רב העיר הגר"י לנדא זצ"ל ובשליחותו עמדו פעילי הארגון על משמר בעלי העסקים שיקפידו על סגירת החנויות שעה לפני כניסת השבת.
פסיקותיו של מרן הגאון רבי שמואל וואזנר נשענו על אילנות עבותים ומושרשים היטב במסורת סמיכת הרבנות בקהילות ישראל. רבותיו המובהקים כגון מרא דארעה דישראל המהרי"ץ דושינסקיא וגאב"ד טעפליק זצ"ל הפקידו בידיו האמונות במשעולי תורה, את כוחא דהיתרא וישרות הפסיקה, כלים אשר הדריכוהו בייסדו את משנתו ההלכתית בסדרת השו"ת 'שבט הלוי' ובה התייחסות מכרעת, מקיפה ומפורטת לכל השאלות החדשות שהתעוררו עם התקדמות הטכנולוגיה והיווצרות נושאי הלכה חדשים שאין להם היקש מן הכתובים.
דעתו, דעת התורה, נחשבת בכל מקהלות ישראל כ'הלכה למעשה'. רבים מגדולי הדורות הריצו אליו שאלותיהם והורו לקהליהם לציית למרן 'פוסק הדור' שבראייתו התורתית הבהירה פשט כל עקוב למישור והוביל להכרעות יסודיות הנוגעות לחייו של כל יהודי. סדרת ספריו הידועים והנפוצים הינה אסופת מכתבי השו"ת 'שבט הלוי', המאגדת באחד-עשר כרכיה את עיקרי הפסיקה בד' חלקי שולחן ערוך ואת יסודות ההנהגה ההלכתית שהותוו על ידו עבור כלל ישראל.
תחת שרביט הוראתו הפך בית ההוראה שב'זכרון מאיר' לראש בית אב לכל בתי ההוראה בארץ ישראל ההולכים בדרכי פסיקתו. משם יצאה הוראה ופשטה בכל בתי המדרשות, ושם הוכשרו רוב בניין ומניין המו"צים והרבנים בקהילות הקודש.
שעה קלה אחר התקדש חג הפסח בשנת תשע"ה נתבקש לישיבה של מעלה.
גליון מחוברים​

 

[התורה]

בעל השמועה עומד כנגדו​

שח הגה"ח רבי שמעון הירשלער זצ"ל מלונדון הבירה, בדידי הוה עובדא: פעם אחת כששהה רבינו לצורך מנוחה בעיה"ק צפת ת"ו, ירד להתפלל על ציוני הקדמונים הטמונים בבית החיים שם. בעת הילוכנו למקום מנוחת הקדושים, הרהבתי עוז ואמרתי לפניו: "הרי הולכים אנו עכשיו לציוניהם של הני קדושי עליון, והיות שאמרו רז"ל (ברכות ג, א) 'אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת', אולי יואיל רבינו בטובו לומר מדבריו של כל צדיק ליד ציון קבורתו". רבינו נעתר לבקשתי, ואכן כך היה – ליד כל ציון אמר דבר-תורה ממשנתו של אותו צדיק הטמון שם.
וכשהגענו לציונו של התנא רבי פנחס בן יאיר, השוכן למרגלות ההר, שחתי לפניו על מנהגם של ישראל לסובב את הציון שבע פעמים, והערתי בעניי שהרי בש"ס אין הרבה מאמרים של רבי פנחס בן יאיר, אך אולי יש במדרשים. נענה רבינו ואמר: "אכן כך, יש במדרש מאמרים הרבה משמו". וכך, מידי הילוכנו מסביב לציון, חזר על מאמרי התנא. וכשסיימנו את הסיבוב השביעי, הפטיר רבינו: "אף אם נלך ונסובב עוד, עדיין יש לנו מה לומר מאמרים משמו...". כשחזרנו במעלה ההר, שוב הרהבתי עוז ואמרתי: "אולי יאמר רבינו עוד מאמרים משמם של הצדיקים ליד ציוניהם שאנו עוברים שם שוב?". והסכים רבינו, וליד כל ציון שעברנו – אמר מאמר חדש שעדיין לא נאמר באותו היום!
(שם משמעון - פסח תשפ"ו, גליון מחוברים)​