חשוון ט' חשוון - יומא דהילולא של רבי שמעון שקופ זצ"ל (2 צופים)

[אחד יחיד]

ראש ישיבת גרודנא בליטא.

נפטר בט' חשוון ת"ש.

הערך עליו במכלול:

רבי שמעון שקופ – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

הרגע המיוחל הגיע. הנער בן הארבע-עשרה ישב מול ראש הישיבה, הגאון רבי שמעון שקופ זצ"ל, והמתין בהתרגשות גדולה למבחן הקבלה לישיבה, שציפה לו כל כך.

זה היה כאשר הוריו החליטו לשלוח אותו ללמוד בישיבת 'שער התורה', בעיר גרודנא (הורודנא) שבבלרוס. הרב שקופ, שכינויו בעולם התורה הוא 'ר' שמעון', נקרא לעמוד בראשה על ידי הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי, ושימש בתפקיד זה עשרים שנה.

לא היה קל להתקבל לישיבה, ורק תלמידים מובחרים התקבלו. הנער הצעיר התכונן היטב לקראת מבחן הקבלה. הוא שינן שוב ושוב את דפי הגמרא שעליהם ביקש להיבחן, וידע לחזור עליהם על-פה, עם פירוש רש"י ותוספות.

משפחתו הייתה ענייה כל כך, שלא יכלה לקנות לו כרטיס נסיעה ברכבת. הוחלט שהנער יצעד ברגל, בדרך שתארך שבוע-שבועיים. הוריו ציידו אותו במעט מזון והדריכו אותו שכאשר יאזל האוכל שברשותו, יבקש עזרה מיהודים שיפגוש בדרך. הם הרעיפו עליו ברכות חמות ונפרדו ממנו בדמעות.

הנער יצא לדרך הארוכה. בשעות היום צעד, ואת הלילות עשה ביישובים שהיו בדרכו. בהעדר פרוטה בכיסו לא חשב על לינה בפונדק. את הלילות העביר על ספסלי בתי כנסת. בלילה שבו לא מצא מקום ללון, ישן על האדמה הקרה בפינה כלשהי.

המזון שברשותו תם כעבור כמה ימים, והוא עשה כעצת הוריו ופנה אל יהודים טובים. הללו סייעו לו כמיטב יכולתם והעניקו לו פרוסת לחם או פרי, שבהם שבר את רעבונו.

בדרך הארוכה עבר הנער תלאות רבות. גם חוויות מסוכנות חווה. ליבו היה מלא חששות: האם לא יתעה בדרך? האם יצליח להשיג אוכל? ואולי בכלל ייכשל במבחן, וייאלץ לעשות שוב את הדרך המייגעת והמפחידה, בבושת פנים?

את חששותיו הרגיע על ידי חזרה של דפי הגמרא שהכין. הנער שינן בראשו שוב ושוב את דפי הגמרא, ואותיות הלימוד שריצדו לנגד עיניו העניקו לו מעט ביטחון ועידוד.

סוף-סוף, אחרי תלאות רבות, נכנס לעיר גרודנא, ועשה את דרכו אל הישיבה. הוא היה עייף, תשוש ומורעב, אבל דפי הגמרא שהכין לקראת המבחן היו מסודרים במוחו להפליא.

תלמידי הישיבה, שראו את הנער הצנום, כיוונו אותו למשרדו של ראש הישיבה. הנער גילה כי ה'משרד' אינו אלא מטבח הבית…

ראש הישיבה קיבל את הנער בחביבות והזמינו לשבת. הוא שאל לשמו והתעניין בעיירת הולדתו, ואז אמר לו: "רצוני לשאול אותך שתי שאלות בלבד".

הנער הריץ בראשו את עיקרי הסוגיות שלמד, כהכנה אחרונה לקראת המבחן הגורלי שיקבע את עתידו ויעצב את חייו.

"שאלה ראשונה", פתח ראש הישיבה – "מתי אכלת בפעם האחרונה ארוחה חמה"?

הנער נדהם. ברגע הראשון התבלבל, ואולם זו אכן הייתה שאלתו של ראש הישיבה. הוא ניסה להשיב תשובה מדויקת, ולצורך זה נדרש לעורר את זיכרונו, שכן זמן רב לא באה ארוחה חמה אל פיו. לאחר הרהור ממושך השיב כי לפני שלושה שבועות אכל בפעם האחרונה ארוחה מבושלת.

ראש הישיבה שמע את תשובתו של הנער, קם ממקומו ואמר לו: "ראה נא, אין כוחי בבישול כזוגתי, אלא שהיא איננה כעת בעיר. תיאלץ להסתפק במה שאני יודע…".

בלי שהיות החל ראש הישיבה לבשל לנער בן הארבע-עשרה ארוחה חמה…

הנער נדהם. אפילו את אביו לא ראה מעולם מבשל ארוחה, וכאן עומד ראש הישיבה בכבודו ובעצמו ומבשל עבורו! כשסיים ראש הישיבה את ההכנות הגיש לנער צלחת מלאה. הנער המורעב אכל בזריזות, וראש הישיבה מילא את הצלחת שוב, עד שהנער שבע.

כשסיים לברך ברכת המזון פנה אליו ראש הישיבה ואמר: "כעת אשאל אותך את שאלתי השנייה – מתי ישנת בפעם האחרונה במיטה"?

הנער נדהם שוב למשמע השאלה ולא ידע את נפשו לנוכח היחס האבהי שקיבל מראש הישיבה. גם את התשובה לשאלה הזאת לא ידע להשיב בדיוק, אבל מלמל משהו, שממנו היה אפשר להבין כי כבר שבועות רבים לא הניח את ראשו על כר.

ראש הישיבה פנה לאחד החדרים, סידר את המיטה שעמדה שם, וביקש מהנער לשכב לנוח. הוא כיסה את הנער בשמיכה ויצא מהחדר. הנער התשוש נרדם מייד והתעורר רק בבוקר. כשהביט ימינה ושמאלה גילה כי ישן על מיטתו של ראש הישיבה בעצמו.

הוא לא נקרא למבחן נוסף. זה היה מבחן הקבלה שלו לישיבה!

הנער הצליח בישיבה, עבר את אימי השואה והגיע לארה"ב. לימים סיפר: "כל משפחתי נכחדה בשואה האיומה. חוויתי תלאות רבות בהמשך חיי. מה ששמר את יהדותי במשך כל אותן שנים קשות היו שתי השאלות ששאל אותי ר' שמעון באותו 'מבחן קבלה' שהכניס אותי לישיבה".

 

[אחד יחיד]

מרן הגאון רבי שמעון שקופ זצוק"ל, מגדולי ראשי הישיבות ומרביצי התורה בדור הדעה שלפני השואה האיומה, אשר כילתה את יהדות אירופה, ושאין בית מדרש שאין דבריו ויסודותיו מתבדרין דבר יום ביומו, נשא לאשה את בתו של יהודי עשיר גדול מאד שהיו לו משקי חלב גדולים שסיפקו חלב לכל המחוזות במדינה. עשיר גדול זה, שרצה לבתו חתן תלמיד חכם, הבטיח לו שהוא יהיה סמוך על שולחנו שנים רבות ויוכל להגות בתורה...

לא ארכו הימים, ויום אחד פרצה דליקה גדולה במשק החלב של חותנו. הלהבות שבערו ללא רחם- כילו את כל משק החלב של החותן. כל ביתו ורכושו עלו בלהבות האש, והשווער האומלל יצא נקי מכל נכסיו הרבים.

ימים קשים הגיעו גם לחתן הצעיר רבי שמעון, שהרי חותנו, לא רק שלא יכול מעתה לפרנסו כפי שהבטיח, אלא גם לו עצמו ולמשפחתו לא היה במה להאכילם ולפרנסם... מיודעיו וחבריו של רבי שמעון נדו לו ברחמים על גורלו העלוב...

אבל, כפי שאמר רבי שמעון עצמו בערוב ימיו: "אלוקים חשבה לטובה!" בישיבת טלז כיהן כראש ישיבה באותם ימים, מרן הגאון רבי אליעזר בלוך זצ"ל, ובשומעו שמועה קשה זו על מה שקרה לחותןאחיינו, רבי שמעון, עלה בדעתו שזוהי עת רצון לשכנע את האחיין הגאון, ר' שמעון, לבוא וללמד בישיבת טלז המעטירה, ושלח שליח לעשות כן.

רבי שמעון שחשש מאד מהצעה זו, הסתפק האם ראוי הוא לאיצטלא כזו חשובה והאם יוכל לעמוד בה. מכל מקום, לאחר הפצרות רבות של דודו, ואחר שראה שיש כאן אות משמים, נעתר ונסע עם זוגתו לעיר טלז והתחיל ללמד בישיבה, ולא ארך זמן עד שאמר רבי שמעון: "כעת, אפילו יגרשוני במקלות- לא אחדל מאמירת שיעורים".

לא ארכו השנים ובכל עם ישראל התפרסם שמו של הגאון המופלא, בעל ה'שערי יושר', רבי שמעון שקופ זצ"ל, וזכה שתורתו ממשיכה להילמד במלוא העוז, בכל בתי המדרשות עד ימינו אנו.

התבטא על כך רבי שמעון עצמו, באחרית ימיו: "אלמלא נשרף רכושו של חותני, הלא בוודאי הייתי נשאר עמו במשק, ואולי הייתי נהפך ביום מן הימים לבעל משק בעצמי, נאמר אפילו בעל משק מכובד", אבל הקב"ה סיבב אחרת, באופן שלא הובן בתחילה...... (הרב בנימין בירנצוויג)

 

[אחד יחיד]

סיפר הרה"ג רבי משה אליעזר שוורצבורד:

"זכיתי פעם ביום הפורים להיות במעונו של רבינו. היה זה בעיצומו של יום, רבינו ישב בביתו מוקף בבחירי תלמידיו ושוחח עמם בלימוד, מענינא דיומא. אמנם ניכר היה שרבינו מודאג, משום שבחוץ ירדו גשמים, ודאג אולי לא יבואו עניים שיוכל לארחם על שולחנו לסעודת פורים ולתת להם מתת יד הגונה "מתנות לאביונים". לפתע אורו עיניו, הוא ראה בחלון את אשר'קה העני, קם רבינו וקרא לו שיכנס לביתו באמרו: "היכנס פנימה הלא קר בחוץ". אחר שנכנס והתיישב, פנה רבינו למטבח והכין לו בעצמו כוס תה, כששב עם התה הבחין שבגדיו של אשר'קה ספוגים במים, קרא לו לחדר השני, כששב ראינוהו לבוש מחצלות של שבת שרבינו נתן לו".

 

[אחד יחיד]

סיפר הרה"ג רבי יוסף לב:

פעם נלויתי לרבינו בטיולו היומי, נטפל אליו צלם אחד והחל מצלמו מזוית זו ומזוית זו. כנראה שהלה עבר את המידה ואז אמר לי רבינו "ואס ויל אר דא" (מה רצונו כאן), אמרתי לו שהוא מצלם. ואגב הערתי שאולי זו פרנסתו. תיכף כששמע רבינו כן, עמד, סידר עצמו, והכין עצמו למען הצלחת התמונה, בכדי לא לקלקל פרנסתו.

(מתוך 'תורה יבקשו מפיהו)

 

[אחד יחיד]

פעם אמר באסיפה של ועד הישיבות: כשליבו של אדם טהור מכל חשבונות אנוכיות, אז הוא מחפש אצל הזולת רק את הטוב והטוהר. ואינו מוצא מרגוע לעצמו עד שהוא מוצא איזו שהיא נקודת טוב החבויה בלבו ובנפשו.

מסגולותיו האישיות – להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד, נער כזקן, חכם כסכל, איש כפי מדתו. לפעמים בלכתו ממעונו אל בית המדרש פגש בדרכו בעלי בתים ישישים, ומכיון שנכנס עמהם בדברים, היו מספרים לו חדשות ששמעו איש מפי איש, בנוגע למזג האויר, ולמטאטא זרדים במרחץ הזיעה, על נדודי שינה ועל מיחושים שונים שפקדו את פלוני בברכיו ואת עמיתו בכתפיו – כדרך שיחת זקנים פשוטי עם בינם לבין עצמם – ובמשך כל אותה שיחה היה רבינו נראה כמי שמקדיש לדברים תשומת לב יתרה וכמי שמעורה בשיחם ובשיגם. (מתוך 'תורה יבקשו מפיהו)

 

[אחד יחיד]

פעם אחת חילקו קופסאות צדקה בעיר גרודנא בבתי התושבים לצורך הישיבה והדפיסו עליהם בין היתר שיש כשלוש מאות תלמידים בישיבה. כשנודע הדבר לראש הישיבה הגאון רבי שמעון שקופ נבהל מאד ואמר: הרי זהו שקר, שכן אין בישיבה אלא 250 או 260 בחורים.

שאלו אותו: הרי לא כתבו 'שלוש מאות' אלא כתבו 'כשלוש מאות', ואכן יש בישיבה כמעט שלש מאות. והשיב להם רבי שמעון זצ"ל, שלשון 'כשלש מאות' משמע שיש שלוש מאות בחורים בישיבה, וזהו שקר. התורה היא תורת אמת, ומשקר לא יכול לצמוח אמת. ולא הניחם להשתמש בקופסאות הנ"ל. (קובץ גליונות)

 

[אחד יחיד]

המשגיח דקמניץ הגה"צ רבי משה אהרן שטרן זצ"ל סבל מאד על כאבים ברגלים, והעמידה היתה קשה לו במאד, כשהגיע האדמו״ר מקלויזנבורג זצ״ל לארץ ישראל, הלך ועמד שם שעות מספר על רגליו לשמוע ממנו דברי תורה, שאלו אחד מחבריו – שהיה ידיד נעוריו וממש כאח לו – רבי משה אהרן, הרי הנך סובל על רגליך ואיך אתה עומד זמן רב?

ענה לו רבי משה אהרן ששמע בשם הגאון רבי אליהו מישקובסקי זצ״ל ראש ישיבת כפר חסידים שסבל ממיחוש רגליים בעקבות לימוד התורה בצעירותו, וכך היה המעשה: תלמיד מובהק היה למורו ורבו הגדול מגרודנא, הגאון רבי שמעון יהודה הכהן שקופ זצ״ל, בעל ה״שערי יושר״. כשלהבת בפתילה היה קשור לרבו ולתורתו, ועד סוף ימיו הגה והעמיק ב״שערי יושר״. אף בצעירותו שתה בצמא את דבריו, וכל הזדמנות ניצל כדי לשמוע תורה מפיו.

פעם אחת התכבד בעל ה״שערי יושר״ לתת שיעור מחוץ לגבולות גרודנא, וכנראה במקום רחוק ממנה. בהכירו את נפש תלמידיו, את אהבתם אליו, ואת גודל צימאונם לתורה, ציווה עליהם בכל תוקף לבל יבואו אחריו לאותו מקום. לרבי אליהו הצעיר, היתה זו גזירה שאי אפשר לעמוד בה. למרות ה״איסור״, התגנב אחרי רבו ובא לשמוע את דברי תורתו. אך מאחר שרבו הקפיד כל כך אותה פעם שלא יבואו עמו, נענש התלמיד ה״לא ממושמע״, ומאז שעבר ברגליו על ציווי רבו — כך סח במרוצת השנים — החלו רגליו לכאוב. והוסיף: ״הרגליים כואבות, אבל זה היה כדאי…״.

(המשגיח דקמניץ עמ' 321)

 

[אחד יחיד]

הקשר של מרן רבי שמעון זצוק״ל עם התלמידים היה מופלא. פעם סיפר הגאון הגדול רבי מיכל פיינשטיין זצוק״ל שבשעה שמרן רבי שמעון זצוק״ל היה בערוב ימיו בבית חולים בוורשא, נכנס אליו, ואמר לו מרן רבי שמעון ש״אילו הרופאים היו דואגים לחולים כשם שאנו דואגים לתלמידים, היו התוצאות הרבה יותר טובות״.

נכדו הגאון רבי אברהם שקופ זצוק״ל סיפר, שבעת שהתחילו הבולשביקים להסתובב בעיירות נכנסה קבוצה אחת עם ראש הקבוצה שלהם למרן רבי שמעון זצוק״ל ואמר ראש הקבוצה למרן רבי שמעון זצוק״ל, ״הריני מוכן למלא כל רצונכם וצרכיכם״. כששאל אותו רבי שמעון פשר הדבר, השיב, ״בבחרותי באתי ללמוד אצל הרבי בישיבת טעלז, וכשנבחנתי הרגיש בי הרבי שאין כפתורים על המלבוש העליון שלי ושיהיה לי קר, אמר הרב להרבנית שתתפור כפתורים על בגדי וכן עשתה״. וסיים ״אינני לומד מאז כי התהפכתי לקומוניסט, אבל דבר זה לא אשכח לעולם״׳! כשהיו מדברים במשפחה ממעשה זה – סיים רבי אברהם שקופ את הסיפור – היו אומרים ״די מעשה מיט די קנעפלאך״ – ״המאורע עם הכפתורים״….

(מוסף שבת קודש נח תשפ)

 

[אחד יחיד]

מסופר על הגאון רבי שמעון שקופ, שבתקופת לימודיו בישיבת וולאז'ין, היה לומד במקומו הקבוע ח"י שעות רצופות ביממה. לא פעם קרה שמרוב עמלו ועומק עיונו היה ראשו מתחיל להלום מכאב. המאמצים המחשבתיים העצומים שהיה משקיע היו מתנקמים בראשו והיה נתקף כאבי ראש איומים. אך זה כמובן לא הצליח להפסיק את הרציפות. סיפרו שהיה כורך סביב ראשו סדינים רטובים להקל עליו הכאבים ותכף ממשיך בעיונו…

 

[אחד יחיד]

ט' חשוון - יום ההילולא של רבי שמעון שקופ זצ"ל

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il