בבא בתרא יסוד פרק המוכר את הבית והמוכר את הספינה. (1 צופה)

[לולא דמסתפינא]

האם מה שאנו אומדים את כוונתו זהו מה שמחייב, או שמחויב לזה מצד עצם מכירתו להבית.

לחץ כדי לכווץ...

מה שייך שמתחייב מצד עצם מכירתו אם לא התכוון למכור
אלא בהכרח כי מה שאומר מתקיים דאזלי' בתר דיבוריה וכמבואר בסוגיא דדבשב"ל
וא"כ ודאי תליא בהגדרה של בית
ופשוט.

 

[דבר היושר]

מה שייך שמתחייב מצד עצם מכירתו אם לא התכוון למכור

לחץ כדי לכווץ...

אני יכול להביא לך המון מקרים מעין אלו, אבל המפורסם ביותר שבהם (והמחודש ביותר) זה ההוא גברא דזבין אדעתא למיסק לא"י שהגם שלא התכוון למכור אם לא ייעלה - מ"מ כיון ששזה המשתקף בדברים שאמר בפיו - אזי אך להם הוא מחוייב משום שדברים שבלב כנגד דברים שבפה לה"ד.

 

[לולא דמסתפינא]

אלא בהכרח כי מה שאומר מתקיים דאזלי' בתר דיבוריה וכמבואר בסוגיא דדבשב"ל

לחץ כדי לכווץ...

אני יכול להביא לך המון מקרים מעין אלו, אבל המפורסם ביותר שבהם (והמחודש ביותר) זה ההוא גברא דזבין אדעתא למיסק לא"י שהגם שלא התכוון למכור אם לא ייעלה - מ"מ כיון ששזה המשתקף בדברים שאמר בפיו - אזי אך להם הוא מחוייב משום שדברים שבלב כנגד דברים שבפה לה"ד.

לחץ כדי לכווץ...

 

[דבר היושר]

כמבואר בסוגיא דדבשב"ל

לחץ כדי לכווץ...

שם חסר גם בדיבורו, שלדיבורו אין על מה לחול (גם לטעמים שהחיסרון הוא משום גמירו"ד*, סו"ס במציאות אי"כ חפץ שעליו תאמר האמירה).

* אגב, יש מחלוקת גדולה בפשר 'העדר גמירות הדעת' בדבשב"ל, עכ"פ אני אישית הגעתי למסק' שניתן להבין זאת רק בהנחה שיש תוקף לטיעון ש"משטה אני בך", ואם כן זה יכול להיאמר רק בדשלב"ל, שאכן יש טעם ועילה לומר שאכן שיטה ברעהו כשאמר לו שמקנה לו חפץ שעדיין לא מתקיים בעולם, אבל במקרה דידן אין שום סיבה להניח כך.