חשוון י' חשוון - יומא דהילולא של הרב מטשעבין זצ"ל

[אחד יחיד]

עם הפלגת גדולתו בתורה היה נח עם הבריות, ואף היה מתבדח עמהם. וכן שמעתי מהג”מ רבי אברהם יוסף לייזרזון זכרונו לברכה, [כדרכו להסתופף בצל יהודים טובים] שאחד מאנשי החזון איש שהיה מרבה לבקר אצל הגאון מטשעבין, שם לבו שהכוס לקידוש שיש לו אין בו שיעור גדול כדעת מורו החזון איש, ונצטער על כך. הדבר היה בערב פסח, קם ועשה מעשה, קנה גביע חדש ושלח לו מתנה לכבוד פסח. והיה בטוח שמהיום והלאה יקדש הגאון מטשעבין על הכוס החדש עם שיעור חזו”א.

רבי אברהם יוסף שהה בביתו בשעה שהגיע הכוס לביתו, ואמר לו הגאון מטשעבין, ‘אותו תלמיד של החזון איש שלחו אלי, הרי אתה מסכים שזה טוב לכוס של אליהו...’ (רבי מנשה ישראל רייזמן)

 

[אחד יחיד]

יהודי חשוב שהיה שייך לנטורי קרתא דירושלים, היה רגיל לבקר בבית הגאון מטשעבין, פעם אחת בא ושפך את טענותיו לפני הגאון מטשעבין שיש לו טענות על החינוך העצמאי, הגאון מטשעבין שתק ושמע את דבריו והנהן בראשו, אותו יהודי שמח מאד בכך שקיבל הסכמה מהגאון מטשעבין שהוא צודק בטענותיו ע”י שתיקתו.

לפני צאתו אמר לו הגאון מטשעבין, לפי מה שאני מבין ממכם, אתם יוצאים כעת לבנות מערכת חדשה של חינוך בכל ערי ארץ ישראל מצפון ועד דרום, ושם לא יהיו כל החסרונות הללו שיש בחינוך העצמאי...

היהודי פקח עיניו בתמהון ואמר לו ‘האם אני יכול לבנות עכשיו מוסדות בכל ארץ ישראל?’. השיב לו הגאון: ‘אהה אם אינך חושב לבנות מוסדות חדשים מתוקנים בלי כל אלו החסרונות, א”כ כל מה שדברת עד עכשיו לא היה כדי לפעול פעולה טובה, רק לדבר לשון הרע, לכן אבקש ממך שמהיום והלאה אל תדבר עוד עמדי מענין חינוך העצמאי. רק אם אתה חושב לבנות כל המוסדות מחדש באופן הטוב והכשר.

לעומת זאת ידוע שהרה”ק מסאטמר זצוק”ל, אף שהיו לו הרבה טענות על החינוך העצמאי, שלח להם ממון רב לתמוך בהם. שכל זמן שאינו בונה מוסדות אחרים תחתיהם יש לתמוך בהם. (רבי מנשה ישראל רייזמן)

 

[אחד יחיד]

במעמד הנחת אבן הפינה לישיבת טשעבין בירושלים, אמר הגאון מטשעבין תוך כדי דבריו ע”פ מש”כ ‘ויתיצבו בתחתית ההר, מלמד שכפה עליהם הר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם’, וקשה מהו הלשון ‘שם תהא’ היה צ”ל ‘פה תהא’. וביאר שלא היתה הכונה על אותה שעה במעמד הר סיני, אלא על כל דור וכל זמן, בכל פעם שלא תקבלו עול תורה, שם תהא קבורתכם, כי כל מציאות חיי יהודי בעולם הוא רק כשיש בו תורה, יום בלי תורה הוא יום קבור. כך שמעתי מהג”מ רבי אלחנן הלפרין זצ”ל שהיה נוכח שם. (רבי מנשה ישראל רייזמן)

 

[אחד יחיד]

הרבנית של הג”מ רבי ברוך שמעון בתו של הגאון מטשעבין ספרה שפעם אחת בא לפניו בחור צעיר שהיה לו מחלה רצינית בלבו וביקש שיברכנו, לאחר זמן בא יהודי אחד לשאול אותו על דבר הבחור הזה כי מציעים אותו כשידוך לבתו, מכיון שידע את המצב עם הבחור לא היה יכול לסייע לשידוך כזה, וגם לא רצה לספר על המום שיש בלבו, ולכן התחמק ודיבר מסביב ואמר לו כמה סיבות שלא לעשות שידוך זה.

אותו השואל כן רצה מאד את השידוך, ולא קיבל את דחיותיו של הגאון, ובסופו של דבר שמע הגאון מטשעבין שכן עשואת השידוך ונצטער מאד על שמועה זו, וחשש שמא הוא אשם בכך משום שלא מנע אותו דיו שלא יעשה את השידוך זה. ומרוב צערו קיבל על עצמו אחריות שהוא יפעל בשמים לרפואת החתן, ישב ובכה והתפלל עליו הרבה תפילות שיתרפא בלבו, וב”ה היהודי החתן הזה עדיין חי עמנו עד היום הזה, והקים דורות ישרים מבורכים. כך הרגיש הגאון מטשעבין שהוא מוכרח לעשות מופת משום שהוא אשם שלא סיפר שהוא חולה לב... (רבי מנשה ישראל רייזמן)

 

[אחד יחיד]

ידוע שבשנת תשי”ג היה הגאון מטשעבין חולה לב והיה שוכב על ערש דוי, ובסוף ניצל בדרך נס, ולכן לא רצה להשתתף במועצת גדולי התורה כי הוא צריך לחזור על כל התורה משום שנתנו לו עוד י”ג שנות חיים בדרך נס, ולכן הוא צריך לחזור על כל התורה כולה, ואין לו זמן להשתתף באסיפות חשובים.

בשעת חוליו בא חתנו רבי ברוך שמעון לפני הגבאי רבי שלום פויגל שיאמר לכ”ק מהר”א מבעלזא שחתנו של הגאון מטשעבין נמצא כאן. כשאמר לו כך, שאל מהר”א את הגבאי ‘מה שלום הגאון מטשעבין?’ ואמר לו רבי שלום, שהרופאים אומרים שהמצב לא טוב. וביקש לשאול שמו ושם אמו, ונכנס לדבקות עלאית, אחר זמן התעורר מדביקותו ואמר ‘מה מבינים רופאים בלבו של יהודי, וכ”ש בלב יהודי שכזה...’ ואכן פעלו לו התפילות וחיה עד שנת תשכ”ו. עוד י”ג שנים של רחמים. (רבי מנשה ישראל רייזמן)

 

[אחד יחיד]

בהיות הגאון מטשעבין בטשקנט בבוכרה, לא היו לו ספרים רק גמרא אחת ממהדורת חורב, כפי הנראה שלח באותה תקופה מברק למהר”א מבעלזא זי”ע שיכתוב לו דבר חיזוק. ויש כתב יד תשובה שכתב לו מהר”א מבעלזא זי”ע לשם, ‘קול ה’ יחיל מדבר, יחיל ה’ מדבר קדש’, והראה הגאון מטשעבין ליהודים מסביבו את המכתב שקיבל ממהר”א, והסביר להם שהמדבר יש לו תשוקה גדולה לשמוע קול ה’, כי בישוב עושים הרבה מצוות, אבל במדבר אין עושים מצוות והוא מצפה לשמוע קול ה’, כשיהודי בא למדבר ועושה ברכה, הוא משמח את המדבריות לשמוע קול ה’. וזה פירוש הכתוב ‘קול ה’ יחיל מדבר’ לשון המתנה ותוחלת, שהמדבר מצפה לשמוע קול ה’, וזהו פסוק של חיזוק למצב שלנו שהשליכו אותנו כאן למדבר טשקנט, זאת משום שהקב”ה הקשיב לקול תשוקת המדבר לשמוע דבר ה’. (רבי מנשה ישראל רייזמן)