- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,468
- נקודות
- 1,280
הקורונה פרצה מספר לי ר’ אברהם, והרב והרבנית הסתגרו בביתם, חמירא סכנתא, כך כמה חודשים אני הייתי משמשם, הסדר היה שבשעה 7:30 בבוקר אני נכנס לחדרו, מסייע לו בכל הנצרך, ובפרט לעלות אל המפלס הגבוה, שם היינו יוצאים אל המרפסת, כשבמרפסת ממול היה יוצא הגאון רבי יהודה עדס שליט”א, ולמטה ברחוב היו מתאספים מנין מתפללים. כך כל יום, שחרית בשעה 7:45 בבוקר ומנחה בשעה 7:00 בערב.
יום אחד מתקשר אלי הראש ישיבה בשעה 7:05 בבוקר, ואומר לי, ‘אבי, אני מחכה לך, אנחנו כבר מאחרים לתפילה’, אני התפלאתי מאוד, מה פירוש מאחרים לתפילה, הרי יש עוד 40 דקות עד התפילה, אבל לא חישבתי חשבונות, אלא מיהרתי לחדרו.
כשנכנסתי ראיתי את רה”י עומד לבוש עם הפראק וחובש את כובעו, וכשראה אותי אמר לי, נו כבר שבע ושמונה דקות, בא נצא לתפילה, מאוחר מאוד.
אני לא הבנתי מה הוא רוצה, ולמה הוא לא מתכוון להניח תפילין, ואמרתי לו, הר”י, התפילה מתחילה ברבע לשמונה לא עכשיו. אבל הוא לא הבין מה אני רוצה, רבע לשמונה, ממתי?, כך ניהלנו שיח בלתי מבין במשך דקה ארוכה, עד שעיני נחו על השולחן, ומיד הבנתי את אשר ארע.
אמרתי לרה”י, ‘הר”י בטח חושב שהיום יום שני, זה טעות, היום כבר יום שלישי’.
יום שלישי, שאל רה”י, איך יכול להיות?.
אני הסברתי לו: הר”י, אתמול אחרי מעריב, הר”י ביקש שאני יביא לו דפים, הבאתי אותם לרה”י, והנה עכשיו השולחן מלא בדפים כתובים, אין זה כי אם שהר”י ישב כל הלילה וכתב, ואחרי כתיבה ארוכה של 10 שעות ברציפות, הר”י פשוט שכח שכבר היה מנחה ומעריב, ובגלל שהשעון מחוגים מראה שהשעה 7 הר”י חושב שהגיע זמן מנחה, אבל האמת שאנחנו פשוט אוחזים כבר בבוקר של יום שלישי’..
באמת, התפלא הר”י, איך זה יכול להיות?, ולא נחה דעתו, עד שיצאנו אל המרפסת וראינו את השמש עולה ממזרח!.
כך בגיל עשרים, וכך בגיל תשעים, כי מלימוד לא מתעייפים. (הרב צבי גטקר)
יום אחד מתקשר אלי הראש ישיבה בשעה 7:05 בבוקר, ואומר לי, ‘אבי, אני מחכה לך, אנחנו כבר מאחרים לתפילה’, אני התפלאתי מאוד, מה פירוש מאחרים לתפילה, הרי יש עוד 40 דקות עד התפילה, אבל לא חישבתי חשבונות, אלא מיהרתי לחדרו.
כשנכנסתי ראיתי את רה”י עומד לבוש עם הפראק וחובש את כובעו, וכשראה אותי אמר לי, נו כבר שבע ושמונה דקות, בא נצא לתפילה, מאוחר מאוד.
אני לא הבנתי מה הוא רוצה, ולמה הוא לא מתכוון להניח תפילין, ואמרתי לו, הר”י, התפילה מתחילה ברבע לשמונה לא עכשיו. אבל הוא לא הבין מה אני רוצה, רבע לשמונה, ממתי?, כך ניהלנו שיח בלתי מבין במשך דקה ארוכה, עד שעיני נחו על השולחן, ומיד הבנתי את אשר ארע.
אמרתי לרה”י, ‘הר”י בטח חושב שהיום יום שני, זה טעות, היום כבר יום שלישי’.
יום שלישי, שאל רה”י, איך יכול להיות?.
אני הסברתי לו: הר”י, אתמול אחרי מעריב, הר”י ביקש שאני יביא לו דפים, הבאתי אותם לרה”י, והנה עכשיו השולחן מלא בדפים כתובים, אין זה כי אם שהר”י ישב כל הלילה וכתב, ואחרי כתיבה ארוכה של 10 שעות ברציפות, הר”י פשוט שכח שכבר היה מנחה ומעריב, ובגלל שהשעון מחוגים מראה שהשעה 7 הר”י חושב שהגיע זמן מנחה, אבל האמת שאנחנו פשוט אוחזים כבר בבוקר של יום שלישי’..
באמת, התפלא הר”י, איך זה יכול להיות?, ולא נחה דעתו, עד שיצאנו אל המרפסת וראינו את השמש עולה ממזרח!.
כך בגיל עשרים, וכך בגיל תשעים, כי מלימוד לא מתעייפים. (הרב צבי גטקר)
