חשוון - י"א חשוון - יומא דהילולא של רבי ברוך מרדכי אזרחי זצוק"ל | יומא דהילולא| דף 2 חשוון - י"א חשוון - יומא דהילולא של רבי ברוך מרדכי אזרחי זצוק"ל | יומא דהילולא| דף 2
הקורונה פרצה מספר לי ר’ אברהם, והרב והרבנית הסתגרו בביתם, חמירא סכנתא, כך כמה חודשים אני הייתי משמשם, הסדר היה שבשעה 7:30 בבוקר אני נכנס לחדרו, מסייע לו בכל הנצרך, ובפרט לעלות אל המפלס הגבוה, שם היינו יוצאים אל המרפסת, כשבמרפסת ממול היה יוצא הגאון רבי יהודה עדס שליט”א, ולמטה ברחוב היו מתאספים מנין מתפללים. כך כל יום, שחרית בשעה 7:45 בבוקר ומנחה בשעה 7:00 בערב.

יום אחד מתקשר אלי הראש ישיבה בשעה 7:05 בבוקר, ואומר לי, ‘אבי, אני מחכה לך, אנחנו כבר מאחרים לתפילה’, אני התפלאתי מאוד, מה פירוש מאחרים לתפילה, הרי יש עוד 40 דקות עד התפילה, אבל לא חישבתי חשבונות, אלא מיהרתי לחדרו.

כשנכנסתי ראיתי את רה”י עומד לבוש עם הפראק וחובש את כובעו, וכשראה אותי אמר לי, נו כבר שבע ושמונה דקות, בא נצא לתפילה, מאוחר מאוד.

אני לא הבנתי מה הוא רוצה, ולמה הוא לא מתכוון להניח תפילין, ואמרתי לו, הר”י, התפילה מתחילה ברבע לשמונה לא עכשיו. אבל הוא לא הבין מה אני רוצה, רבע לשמונה, ממתי?, כך ניהלנו שיח בלתי מבין במשך דקה ארוכה, עד שעיני נחו על השולחן, ומיד הבנתי את אשר ארע.

אמרתי לרה”י, ‘הר”י בטח חושב שהיום יום שני, זה טעות, היום כבר יום שלישי’.

יום שלישי, שאל רה”י, איך יכול להיות?.

אני הסברתי לו: הר”י, אתמול אחרי מעריב, הר”י ביקש שאני יביא לו דפים, הבאתי אותם לרה”י, והנה עכשיו השולחן מלא בדפים כתובים, אין זה כי אם שהר”י ישב כל הלילה וכתב, ואחרי כתיבה ארוכה של 10 שעות ברציפות, הר”י פשוט שכח שכבר היה מנחה ומעריב, ובגלל שהשעון מחוגים מראה שהשעה 7 הר”י חושב שהגיע זמן מנחה, אבל האמת שאנחנו פשוט אוחזים כבר בבוקר של יום שלישי’..

באמת, התפלא הר”י, איך זה יכול להיות?, ולא נחה דעתו, עד שיצאנו אל המרפסת וראינו את השמש עולה ממזרח!.

כך בגיל עשרים, וכך בגיל תשעים, כי מלימוד לא מתעייפים. (הרב צבי גטקר)
 
כשמתכוננים לאלול אי אפשר שלא להיזכר במורנו ורבינו, בעל ה'ברכת מרדכי' הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל. אלול אצלו היה אטמוספירה אחרת לגמרי, בכל יום לכל הפחות פעם אחת היה דופק בהיכל הישיבה וקורא בקול רם, רבותי – 'אלול'!!.

מתוך הגעגועים אל אלול במחיצת רבי ברוך מרדכי זיע"א, ננסה להביא כאן סקירה קטנה על ההסתכלות המרוממת על אלול, על פלצות מסוג מרומם ומעצים. וגם מה הביא את רבי ברוך מרדכי, ל'אלול' שכזה.

באלול כל האוירה אצלו הייתה משתנית, הוא זעק אלול, ודפק אלול, ולא גמר להזכיר את אלול, וכה היו דבריו: 'אלול זו הזדמנות', הזדמנות שלא תחזור על עצמה, גם לא בעשרת ימי תשובה, אין ספק שעשרת ימי תשובה מרוממים מהכל, אבל אלול זה לא!.

כי אלול, היה מבאר ר' ברוך מרדכי, בכל דרך שהיא, אלול זו שיא הקירבה בין 'כנסת ישראל להקב"ה'.

אלו"ל זה לא רק ראשי תיבות, אני לדודי ודודי לי, אלול מהותו 'אני לדודי ודודי לי'. והמשיל: כמו שהינך מבין כי כאשר נכנסת אצל מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי, ולבקשתך ברכה, נענית מפיו ב – בו"ה, כפי שהינך סבור שאין הכוונה כי ר' חיים אמר לך ראשי תיבות של ברכה והצלחה, אלא הוא ממש בירך אותך בברכה והצלחה, כך אלו"ל אין ראשי התיבות שלו רמז וכדומה, אלא זה מהותו של אלול. אני לדודי ודודי לי!.

כל צורב יודע לצטט את אגרתו של הגאון רבי ישראל ליפקין מסלאנט, כי בדורות הקדמונים כל איש ישראל אחזו פלצות, מקול הקורא קדוש אלול.

כשהגיעה שבת מברכים אלול אחז בכולם, פלצות. מהי אותה 'פלצות'.

אמר רב"מ, אינני חלוק על אלו שמבארים כי ה'פלצות' נובעת מיראת הדין הקרב, אך אני סבור כי הפלצות מקורה ביראת הרוממות.

תארו לעצמכם שמציעים לכם להשתדך עם המלך, קוראים לאדם לפגישה עם המלך בארבע עיניים.

הלא תאחזנו רעד ופלצות מגודל ההתרגשות. זוהי הפלצות של אלול, ה'אני לדודי'. הקרבת אלוקים, שכאמור ישנה רק באלול.

בכל חודש אלול היה מסיים רבי ברוך מרדכי את דבריו בשבת, אגוטע'ן שבת ואגוט'ן אלול. הוא התייחס לזה כזמן משמעותי שיש לברך עליו איש את רעהו, שיהיה לך אגוט'ן אלול.

בשבת בלילה בחבורה הנודעת שהתקיימה בביתו, היה מוסיף בכל חודש אלול דברי מוסר, וניגוני התעוררות, כך שלא פעם הסתיימה החבורה, כשכמעט הפציע השחר. אלול.

לא ישכח אותו היום בו סימן כדרכו מידי פעם לקראת סיום תפילת ערבית, כי הוא רוצה לומר דבר מה לבחורים, כך היה עושה לפני שהיה יוצא למשא ארוך, או כשהיה צריך לחזק איזשהו עניין מסדרי ותקנות הישיבה, אותו יום, עיצומו של חודש אלול היה, ורב"מ סימן כי הוא חפץ לומר דבר מה, בני הישיבה הצטופפו במעגל סביב מקומו, והוא החל ואמר: רבותי, יש לי שתי בשורות לומר לכם, האחת פחות טובה, והשניה בשורה טובה, ולאחר שתיקה משמעותית אמר, הבשורה הפחות טובה היא, וכאן הרעים בקולו – כבר חלפו עברו עלינו שבועיים של אלול!!, והבשורה היותר טובה היא- עדיין נשארו לנו שבועיים של אלול, תנצלו אותם..

(רבי צבי גטקר)
 
סיפור שכל מי שהוא מתלמידיו של רבי ברוך מרדכי אזרחי מכיר, ולטעמי שם בצעירותו, קיבל מרן הגרב"מ אזרחי את היחס הגדול לאלול, כי זאת עליכם לידע, רב"מ ככל שהוא היה מלמד גדול, וראש ישיבה עצום, הוא היה תלמיד בכל מהותו!, כמעט כל הנהגה שלו, אפשר למצוא, מהיכן הוא שאב אותה, הוא היה כל כולו תלמיד, וזה היה כוחו העצום בללמד. וזה דבר המעשה.

אל תשכחו את התאריך הזה היה אומר רבי ברוך מרדכי, זה תאריך לדורות. ר"ח אייר תשכ"ד.

או אז נכנסתי לראשונה לישיבת כפר חסידים, למסירת החבורה הדו חודשית שלי, מאז למשך כמה שנים.

הייתה זו שעת ערב מוקדמת. וההיכל כולו המה מלימוד המוסר. התיישבתי בספסל האחורי, לידי ישב ידידי המשגיח הגה"צ רבי דב יפה זצוק"ל.

אני שזו לי הפעם הראשונה בישיבה, הבטתי סביב ובעיקר במרן הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצוק"ל היושב במזרח. וכולו מתנועע ומחפש במבטו לצדדים.

הערתי את תשומת ליבו של ידידי רבי דב לכך שנראה כי ר' אל'ה מחפש איזה משהו.

רבי דב הרים לרגע קט את העינים ואמר מיד: "זעט זיך אויס אז ער קומט זאגן א שמוע'ס" = זה נראה כי הוא עומד למסור שיחה. (בהיכל הכפר מוכרות שיחות אלו שלא מן המנין, וּמְכֻנּוֹת היו "מבזקים")

ואכן הגיע זמן מעריב. ובמקום להתחיל בתפילה, הס השתרר ורבי אליהו קם ועלה במעלות ארון הקודש. נעמד והחל סורק את זקנו שוב ושוב.

לאחר דקות קצרות וטעונות – זעק רבי אליהו בקול הארי שלו:

ראש-חודש אייר!

עס איז אוטוטו שוין אלול!!!

הלא אוטוטו כבר אלול!!!

ובסיימו את דבריו אלו, ירד והחלו בתפילת מעריב.

רבותי היה מסיים רב"מ את העובדה: ר' אלה כבר התכונן מר"ח אייר, אנחנו כאן על מפתנו של אלול, בואו נתכונן ונתפוס, נשיג את ההישגים והפסגות שאפשר להעפיל אליהן רק בחודש 'אלול'. אלול!

נסיים בדברים שהיו אומרים בקלם, כור מחצבתו של הגר"א לאפיאן, אלול היו אומרים בקלם, זו דאצ'ה, כמו שחודש אב הוא זמן הנופש לגוף, כך אלול זה הדאצ'ה של הנשמה, אז הנשמה מחליפה כוחות, ומקבלת אור וטעינה, לכל השנה הבאה.

אגוטע'ן אלול!

(רבי צבי גטקר)
 

הודעות מומלצות

אשמח לשמוע מחו"ר הפורום מה התוכן של שמיני...

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון
למעלה