בעיקר הקושיא יש מקום לדון שלעולם יסוד החיוב בזמם הוא כאילו נעשה,
והיינו שלעולם מי שזמם להפסיד חיב כמו הזיק את חברו.
וכן מי שזמם דין מיתה הרי הוא כמי שרצחו,
ולעולם הדין זממה מתייחס כאילו נעשה בו מה שזממו עליו.
וכן פשטות הגמ' שדימתה את זוממי ב"ג למחלל,
וצריך ביאור מאי שייטא, ובהכרח מבואר דלעולם זומם בן גרושה יסוד החיוב הוא כמחלל.