עיין היטב בתוס' וברמב"ן על המשנה בפירוש 'לא השם המביאו' וכו', ותמצא נחת. (אם לא תמצא אוכל להרחיב).
למדתי את הסוגיא. לא כתוב ברמב"ן שממון של כאשר זמם צריך אזהרה, אלא רק שכאשר זמם הוא עונש על הלאו וממילא אין לוקה על הלאו משום שכבר נתפרש עונשו, אבל לא כתוב ברמב"ן שצריך בו אזהרה כשאר עונשי מיתה ומלקות.
 
אגב עיקר הדברים שעד זומם נתבע כאילו עשה כ"נ ג"כ בד' הרמב"ם במורה נבוכים.
מסכים אני לעיקר דבריו והאריך בזה הרב בעט סופר אך איני מבין מה דברי הר"מ לכאן והוא בפירוש אמר כי לא נתכוון הוא לפרש דברי ההלכה כי אם פירוש התורה ואבאר בהמשך עיקר הטענה
 
בעיקר הקושיא יש מקום לדון שלעולם יסוד החיוב בזמם הוא כאילו נעשה,
והיינו שלעולם מי שזמם להפסיד חיב כמו הזיק את חברו.
וכן מי שזמם דין מיתה הרי הוא כמי שרצחו,
ולעולם הדין זממה מתייחס כאילו נעשה בו מה שזממו עליו.

וכן פשטות הגמ' שדימתה את זוממי ב"ג למחלל,
וצריך ביאור מאי שייטא, ובהכרח מבואר דלעולם זומם בן גרושה יסוד החיוב הוא כמחלל.
לפי"ד כבודו אמאי לא נדונם כשניים שהרגו את הנפש יחד ולא היה נהרג ע"י אחד מהם ששניהם פטורים
 
מסכים אני לעיקר דבריו והאריך בזה הרב בעט סופר אך איני מבין מה דברי הר"מ לכאן והוא בפירוש אמר כי לא נתכוון הוא לפרש דברי ההלכה כי אם פירוש התורה ואבאר בהמשך עיקר הטענה
לא הבנתי נכוחה את דבריו ומתו"כ כתבתי ובטעות היה הוא
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓