- הודעות
- 4,364
- תודות
- 11,035
- נקודות
- 885
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח (כא יד)
בגמ' הוריות יב: בעא מיניה רבא מרב נחמן, משיח שנצטרע מהו באלמנה, מידחא דחי או מיפטר פטר, לא הוה בידיה. ואח"כ פשיט לה מברייתא דגם כהן שעבר מחמת מומו מצווה על הבתולה. והקשו במשך חכמה כאן ובתועפות ראם על היראים סי' שכ"א אות א', הרי בתו"כ פרשת תזריע ומייתי לה במו"ק יד: תניא, והצרוע וגו' לרבות כהן גדול לפריעה ופרימה, ומפרש בתו"כ דס"ד דכיון דכהן גדול מוזהר על הפריעה ועל הפרימה, אף כאשר הוא מצורע אסור לפרוע ולפרום, קמ"ל "והצרוע" לרבות כהן גדול. ומבואר דגם כשהוא מצורע עדיין יש לו דין כהן גדול, דאל"כ הלא אינו מוזהר שלא לפרוע ולא לפרום, וא"כ נפשוט מינה מהך ברייתא דיש לו דין כהן גדול.
ונראה לתרץ דהא דס"ד דמצורע גרע משאר כהן גדול טמא, היינו משום דאיכא ביה מום בגופו, וכדחזינן ממה דפשיט דכהן שעבר מחמת מומו אסור בבתולה. וא"כ היכא דעברה הצרעת ועדיין לא טיהרו הכהן, בכה"ג גם להס"ד היה לו דין כה"ג, דהרי עכשיו אין בו חסרון בגופו והוי ליה ככל טמא בעלמא. והרי עד שלא יטהרנו הכהן יש לו דין פריעה ופרימה, א"כ שפיר איכא למימר דבאמת מצורע אינו כהן גדול, ולפיכך בעוד שהנגע בו פשיטא דטעון פריעה ופרימה, והא דאיצטריך ילפותא שהוא פורע ופורם, היינו באופן שכבר עבר הנגע ועדיין הוא טמא, דאז יש לו דין כהן גדול, ולזה צריך ריבוי דאע"פ שהוא מוזהר על פריעה ופרימה, מ"מ כשהוא מצורע פורע ופורם מגזה"כ.
אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח (כא יד)
בגמ' הוריות יב: בעא מיניה רבא מרב נחמן, משיח שנצטרע מהו באלמנה, מידחא דחי או מיפטר פטר, לא הוה בידיה. ואח"כ פשיט לה מברייתא דגם כהן שעבר מחמת מומו מצווה על הבתולה. והקשו במשך חכמה כאן ובתועפות ראם על היראים סי' שכ"א אות א', הרי בתו"כ פרשת תזריע ומייתי לה במו"ק יד: תניא, והצרוע וגו' לרבות כהן גדול לפריעה ופרימה, ומפרש בתו"כ דס"ד דכיון דכהן גדול מוזהר על הפריעה ועל הפרימה, אף כאשר הוא מצורע אסור לפרוע ולפרום, קמ"ל "והצרוע" לרבות כהן גדול. ומבואר דגם כשהוא מצורע עדיין יש לו דין כהן גדול, דאל"כ הלא אינו מוזהר שלא לפרוע ולא לפרום, וא"כ נפשוט מינה מהך ברייתא דיש לו דין כהן גדול.
ונראה לתרץ דהא דס"ד דמצורע גרע משאר כהן גדול טמא, היינו משום דאיכא ביה מום בגופו, וכדחזינן ממה דפשיט דכהן שעבר מחמת מומו אסור בבתולה. וא"כ היכא דעברה הצרעת ועדיין לא טיהרו הכהן, בכה"ג גם להס"ד היה לו דין כה"ג, דהרי עכשיו אין בו חסרון בגופו והוי ליה ככל טמא בעלמא. והרי עד שלא יטהרנו הכהן יש לו דין פריעה ופרימה, א"כ שפיר איכא למימר דבאמת מצורע אינו כהן גדול, ולפיכך בעוד שהנגע בו פשיטא דטעון פריעה ופרימה, והא דאיצטריך ילפותא שהוא פורע ופורם, היינו באופן שכבר עבר הנגע ועדיין הוא טמא, דאז יש לו דין כהן גדול, ולזה צריך ריבוי דאע"פ שהוא מוזהר על פריעה ופרימה, מ"מ כשהוא מצורע פורע ופורם מגזה"כ.