- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,020
- נקודות
- 885
אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה (כא יד)
הגרד"ל שליט"א כתב להסתפק להך צד בגמ' גיטין (פב:) שאפשר לקדש אשה חוץ מפלוני, אם מת המקדש ואותו פלוני היה כהן גדול, האם היא מותרת לו, כיון שכלפיו לא הייתה אשת איש, או שסו"ס היא נקראת אלמנה. וכי תימא שאסורה, יש להסתפק באופן שקידשה בחיי הראשון ומת הראשון.
ושורש הספק שמבואר ביבמות (נט.) שאמנם כהן הדיוט שקידש אלמנה והתמנה להיות כהן גדול, מותר בה, כיון שלקחה בהיתר, אבל כהן גדול שקידש קטנה ובגרה תחתיו אסורה לו כיון שנשתנה הגוף.
ונקט הגרד"ל שבפשטות אלמנות אינו שינוי הגוף, ולפי זה אי נימא שהגמ' כפשטה שרק בנשתנה הגוף אסור [וכן מבואר בתוס' ובריטב"א שם], א"כ כאן צריכה להיות מותרת[1]. אבל אם עיקר החילוק בגמ' כיון שהשתנה הדין באשה ולא בו, כאן תהיה אסורה, עכ"ד.
ולכאורה יש להוכיח לצד שאסור, דהנה ביבמות (פד:) מבואר שנישואין הראשונים מפילים ליבום אם נשא אשה ומת ויש לו אח כהן גדול, או חלל שנשא אשה ויש לו אח כהן הדיוט, צריכה להיות מותרת לו. וכתבו הראשונים (הרשב"א והריטב"א) שודאי אין צד כזה אליבא דאמת, כיון שגם אם נחשיב שכאילו היא נזקקה לכהן גדול בזמן הנישואין של אחיו, זה כבגרה תחתיו שאסור בה. וחזינן שאם נהייתה תחתיו אלמנה, אסור בה [והריטב"א ביבמות נט. נראה מדבריו שהחילוק בגמ' שם הוא מצד שינוי הגוף כפשוטו, ונראה שאלמנה זה גם נקרא שינוי הגוף, כיון שזה שינוי במהות האשה].
ויש לדון עוד בכהן גדול נשוי שמת וקם לתחייה, לפי מה שנקט מו"ר הגרי"ג אדלשטיין זללה"ה שכל נשוי שמת אינו צריך קידושין חדשים, אם כן חוזרת האישות הראשונה ואולי יהיה מותר בה. ויש שטענו שפקע האלמנות.
הגרד"ל שליט"א כתב להסתפק להך צד בגמ' גיטין (פב:) שאפשר לקדש אשה חוץ מפלוני, אם מת המקדש ואותו פלוני היה כהן גדול, האם היא מותרת לו, כיון שכלפיו לא הייתה אשת איש, או שסו"ס היא נקראת אלמנה. וכי תימא שאסורה, יש להסתפק באופן שקידשה בחיי הראשון ומת הראשון.
ושורש הספק שמבואר ביבמות (נט.) שאמנם כהן הדיוט שקידש אלמנה והתמנה להיות כהן גדול, מותר בה, כיון שלקחה בהיתר, אבל כהן גדול שקידש קטנה ובגרה תחתיו אסורה לו כיון שנשתנה הגוף.
ונקט הגרד"ל שבפשטות אלמנות אינו שינוי הגוף, ולפי זה אי נימא שהגמ' כפשטה שרק בנשתנה הגוף אסור [וכן מבואר בתוס' ובריטב"א שם], א"כ כאן צריכה להיות מותרת[1]. אבל אם עיקר החילוק בגמ' כיון שהשתנה הדין באשה ולא בו, כאן תהיה אסורה, עכ"ד.
ולכאורה יש להוכיח לצד שאסור, דהנה ביבמות (פד:) מבואר שנישואין הראשונים מפילים ליבום אם נשא אשה ומת ויש לו אח כהן גדול, או חלל שנשא אשה ויש לו אח כהן הדיוט, צריכה להיות מותרת לו. וכתבו הראשונים (הרשב"א והריטב"א) שודאי אין צד כזה אליבא דאמת, כיון שגם אם נחשיב שכאילו היא נזקקה לכהן גדול בזמן הנישואין של אחיו, זה כבגרה תחתיו שאסור בה. וחזינן שאם נהייתה תחתיו אלמנה, אסור בה [והריטב"א ביבמות נט. נראה מדבריו שהחילוק בגמ' שם הוא מצד שינוי הגוף כפשוטו, ונראה שאלמנה זה גם נקרא שינוי הגוף, כיון שזה שינוי במהות האשה].
ויש לדון עוד בכהן גדול נשוי שמת וקם לתחייה, לפי מה שנקט מו"ר הגרי"ג אדלשטיין זללה"ה שכל נשוי שמת אינו צריך קידושין חדשים, אם כן חוזרת האישות הראשונה ואולי יהיה מותר בה. ויש שטענו שפקע האלמנות.
[1] והנה הרשב"א (גיטין סב:) כתב שגם בקידושי חוץ היא אסורה לאותו פלוני כיון שיש בה צד אשת איש. ולפי זה יתכן שלא שייך בזה היתר של קידשה בהיתר, כיון שבפועל היית אסורה למרות שזה איסור אשת איש ולא איסור כהונה [ולא דמי לקידשה כשהיא נדה, שזה מתחילה זמני גם לא בעצם האשה, וצ"ת]. והריטב"א (שם) חולק על הרשב"א.