וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ (כא, ו)
"מה נשתנה אוזן מכל איברים שבגוף? אמר הקב"ה: אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי 'כי לי בני ישראל עבדים' - ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו - יירצע" (קידושין כב, ב)
יש לפרש את הדברים בעבודת ה':
"שש שנים יעבוד" הם כנגד ששת ימי החול, שבהם האדם טרוד בעסקיו הגשמיים.
יחד עם זאת, אין הוא משועבד חלילה לעניינים הגשמיים, אלא אדרבה הוא מנצל אותם לעבודת הבורא; ולכן, כשמגיע יום השבת מתנתק הוא לחלוטין מענייני החול, ומקדיש את כל זמנו ללימוד התורה ולעבודת ה' ("ובשביעית יצא לחפשי").
אך ישנם אנשים הטרודים כל-כך בעסקיהם הגשמיים בימי החול, עד שהם בבחינת "עבדים לעבדים" הם משועבדים לשאיפותיהם החומריות, כאותו אדם הקונה אדון לעצמו למשך שש שנים; וגם כשמגיע יום השבת מסרבים הם להשתחרר משעבודם זה, ומוסיפים לעסוק ולהטריד את מוחם בענייניהם הגשמיים, כאותו עבד המכריז גם בשנה השביעית "לא אצא חפשי".
רציעת האוזן באה להזכיר לאותם אנשים את ציוויו של הקב"ה "כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים": עליהם לשחרר את עצמם משעבודם לעסקיהם הגשמיים ("עבדים לעבדים"), ולהיות עבדיו של הקב"ה בלבד ("כי לי בני ישראל עבדים"), ולנצל גם את ענייניהם הגשמיים לצורך עבודת הבורא.
"מה נשתנה אוזן מכל איברים שבגוף? אמר הקב"ה: אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי 'כי לי בני ישראל עבדים' - ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו - יירצע" (קידושין כב, ב)
יש לפרש את הדברים בעבודת ה':
"שש שנים יעבוד" הם כנגד ששת ימי החול, שבהם האדם טרוד בעסקיו הגשמיים.
יחד עם זאת, אין הוא משועבד חלילה לעניינים הגשמיים, אלא אדרבה הוא מנצל אותם לעבודת הבורא; ולכן, כשמגיע יום השבת מתנתק הוא לחלוטין מענייני החול, ומקדיש את כל זמנו ללימוד התורה ולעבודת ה' ("ובשביעית יצא לחפשי").
אך ישנם אנשים הטרודים כל-כך בעסקיהם הגשמיים בימי החול, עד שהם בבחינת "עבדים לעבדים" הם משועבדים לשאיפותיהם החומריות, כאותו אדם הקונה אדון לעצמו למשך שש שנים; וגם כשמגיע יום השבת מסרבים הם להשתחרר משעבודם זה, ומוסיפים לעסוק ולהטריד את מוחם בענייניהם הגשמיים, כאותו עבד המכריז גם בשנה השביעית "לא אצא חפשי".
רציעת האוזן באה להזכיר לאותם אנשים את ציוויו של הקב"ה "כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים": עליהם לשחרר את עצמם משעבודם לעסקיהם הגשמיים ("עבדים לעבדים"), ולהיות עבדיו של הקב"ה בלבד ("כי לי בני ישראל עבדים"), ולנצל גם את ענייניהם הגשמיים לצורך עבודת הבורא.
(לקוטי שיחות חי"א ע' 97 ואילך)