- הודעות
- 162
- תודות
- 635
- נקודות
- 129
הולכים ומתקרבים לימי הדין, ואיתם מגיעים פרסומות הענק לקרנות השונות המצילות אותנו מגזל של חובות אבודים ונשכחים.
עצם הנידון האם פתרון זה מועיל הלכתית, אני משאיר לאשכול נפרד. ישנם רבנים גדולי עולם שתומכים במהלך בכל פה [או בכל עט...], וישנם כאלו הדורשים לגנאי מסיבות שונות.
באשכול זה אני רוצה לדון על התולדות של הקרנות האלו, מה שהתפתח ביתר שאת בשנתיים האחרונות, שחלק מהקרנות מפרסמות סכומים מומלצים ע"פ הרבנים לכל אברך [הממעיט כ 360 ש"ח, והמהדר כ 750 ש"ח], ולעצמאיים הסכומים כבר מרקיעי שחקים.
קמו כבר 'חבורות' והשיב המתפרסמות ביתד בכל שנה, שהם רוצים להדר על עצמם יותר ויותר ונותנים סכומים גבוהים אף יותר.
וכל זה כמובן רק לאברך בודד, אם הוא רוצה לפטור ולהחדיל את כל משפחתו מעושק ידיהם, עליו להיפרד מסכומים שספק אם היו אי פעם בארנקו בשנה האחרונה.
וכאן הבן שואל, ובתמימות.
האם בציבור גזלנים עסקינן?
האם אכן אברך ממוצע נכשל בגזילה ובהנאה מממון שאינו שלו בסכום של כ500 ש"ח בכל שנה?
הרי מדובר על מדקדקים בקלה ובחמורה, מהיכן מגיע הראש הזה?
ומלבד זאת. הרי הדבר נפסק בשו"ע סי' עו להדיא שגם אם לוה מאחד משניים ואינו יודע מאיזה מהם, כל שאין הם תובעים אותו פטור אף מלצאת ידי שמים. ואמנם יש אומרים שחייב לצאת ידי שמים, אבל זה רק כשיש כאן שניים שהוא מסופק אם מזה או מזה. ואותו דבר נפסק לגבי גזילה בסי' שסה, ולגבי פקדון בסי' רכב. ואף שיש הבדלי דינים ביניהם שאין כאן מקומם, אבל הצד השווה שבהם שלא מצאנו כזה דין בכל חלקי השו"ע שאדם שלא יודע שהוא חייב כלל, ובודאי שאין לו מישהו מסוים שהוא מסופק עליו, שיצטרך לתת כי אולי הוא נכשל.
והגדילו עשות אלו שכותבים לתת 'עד שיצא הספק מליבו', המקום היחיד שבו נאמר כזה דין הוא לגבי מי שנדר צדקה ואינו זוכר כמה נדר, שצריך לתת עד שיצא הספק מליבו.
בקיצור:
האם לא הגזמנו? או שמא הקופות הגזימו בכדי למלאות את קופתם [שברור שעושים עם זה דברים טובים]?
והאם תופעה זו היא חלק ממה שנידון באשכול קריאה דחופה לסובלים מכפיתיות ומנערווין, או אולי יותר גרוע גורם לכפייתיות זו?
אשמח לתגובותיכם.
חשוב לי להבהיר: אני לא נגד אף אחד, ולא נגד התופעה, ולא נגד הקרנות וכו' וכו'. מפריע לי רק הפיכת ציבור איכותי לגזלן.
עצם הנידון האם פתרון זה מועיל הלכתית, אני משאיר לאשכול נפרד. ישנם רבנים גדולי עולם שתומכים במהלך בכל פה [או בכל עט...], וישנם כאלו הדורשים לגנאי מסיבות שונות.
באשכול זה אני רוצה לדון על התולדות של הקרנות האלו, מה שהתפתח ביתר שאת בשנתיים האחרונות, שחלק מהקרנות מפרסמות סכומים מומלצים ע"פ הרבנים לכל אברך [הממעיט כ 360 ש"ח, והמהדר כ 750 ש"ח], ולעצמאיים הסכומים כבר מרקיעי שחקים.
קמו כבר 'חבורות' והשיב המתפרסמות ביתד בכל שנה, שהם רוצים להדר על עצמם יותר ויותר ונותנים סכומים גבוהים אף יותר.
וכל זה כמובן רק לאברך בודד, אם הוא רוצה לפטור ולהחדיל את כל משפחתו מעושק ידיהם, עליו להיפרד מסכומים שספק אם היו אי פעם בארנקו בשנה האחרונה.
וכאן הבן שואל, ובתמימות.
האם בציבור גזלנים עסקינן?
האם אכן אברך ממוצע נכשל בגזילה ובהנאה מממון שאינו שלו בסכום של כ500 ש"ח בכל שנה?
הרי מדובר על מדקדקים בקלה ובחמורה, מהיכן מגיע הראש הזה?
ומלבד זאת. הרי הדבר נפסק בשו"ע סי' עו להדיא שגם אם לוה מאחד משניים ואינו יודע מאיזה מהם, כל שאין הם תובעים אותו פטור אף מלצאת ידי שמים. ואמנם יש אומרים שחייב לצאת ידי שמים, אבל זה רק כשיש כאן שניים שהוא מסופק אם מזה או מזה. ואותו דבר נפסק לגבי גזילה בסי' שסה, ולגבי פקדון בסי' רכב. ואף שיש הבדלי דינים ביניהם שאין כאן מקומם, אבל הצד השווה שבהם שלא מצאנו כזה דין בכל חלקי השו"ע שאדם שלא יודע שהוא חייב כלל, ובודאי שאין לו מישהו מסוים שהוא מסופק עליו, שיצטרך לתת כי אולי הוא נכשל.
והגדילו עשות אלו שכותבים לתת 'עד שיצא הספק מליבו', המקום היחיד שבו נאמר כזה דין הוא לגבי מי שנדר צדקה ואינו זוכר כמה נדר, שצריך לתת עד שיצא הספק מליבו.
בקיצור:
האם לא הגזמנו? או שמא הקופות הגזימו בכדי למלאות את קופתם [שברור שעושים עם זה דברים טובים]?
והאם תופעה זו היא חלק ממה שנידון באשכול קריאה דחופה לסובלים מכפיתיות ומנערווין, או אולי יותר גרוע גורם לכפייתיות זו?
אשמח לתגובותיכם.
חשוב לי להבהיר: אני לא נגד אף אחד, ולא נגד התופעה, ולא נגד הקרנות וכו' וכו'. מפריע לי רק הפיכת ציבור איכותי לגזלן.