בבא בתרא כמה שאלות יסודיות בדיני מיגו (1 צופה)

[המחדש בטובו]

כמה שאלות מהותיות בדין מיגו

א-הנה יידוע בפי כל היסוד שטענות אין תורתם עובדת מדין בירור אלא בתורת הנהגה, [ולפי''ז תירצו בעולם הא דמבואר בתוס' מכות ב-א דרוצח יכול למימר מזיד הייתי וכבר הקשה במהרש''א אמאי נאמן למימר מזיד הייתי ולא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע ועיין בשיעורי ר' גרשון שכתב לתרץ דכיון דבממונות\גלות ענין הטענה איכא בהו שוב כיון שאין ענין הטענות בירור אלא הנהגה בעלמא נאמן הוא למיטען מזיד]
וצ''ב האיך שייך מיגו מה לי לשקר-דאיכא ראיה מזה שלא טען את הטענה הגרועה יותר, כל זמן שאף אילו היה טוען את הטענה הטובה יותר לא היינו מאמינים לו אלא בתורת הנהגה, וצ''ת

ב-מצאנו לכמה מהאחרונים שפירשו דין מיגו שעובד על בסיס של הפה שאסר הפה שהתיר והיינו דבכה''ג דלווה מחיברו מאה מנה והשתא בא חבירו לתובעו כיוון דביכולתו לטעון לי מזויף ולהיפטר טען פרעתי,, י''ל דכיון דעד השתא הנושא היה האם היה הלוואה ולאחר שטען פרעתי הודה שודאי היה הלואה שוב מדין הפה שאסר הפה שהתיר נאמן בטענתו שפרע, ויל''ד אמאי לא מועיל מיגו נגד עדים שטענו שהשטר לא פרוע דהרי קי''ל דהפה שאסר מועיל ואף נגד עדים (וס''ס מוחזק הוא)

ג-בנאמנות לטעון פרעתי (מיגו דמזויף) מצאנו לכמה מהאחרונים [ובראשם הגר''ח שמואלביץ עיין בגרנ''פ] שכתבו דהוא אומדנא בין הלוה למלוה ולפי''ז צ''ע אמאי בעינן להגיע לדין מיגו ולא אמרינן דכיון שאומדנא הוא בין הלוה למלוה שוב יכול מתורת האומדנא

 

[המחדש בטובו]

ועוד צ''ע למהלך האחרונים שהובאו לעיל שמיגו מבוסס על דינא דהפה שאסר אמאי ס''ל להתוס' דלא אמרינן מיגו באיסורים. דאטו לאו הפה שאסר הוא ויל'ד

 

[חרש המדבר]

א-הנה יידוע בפי כל היסוד שטענות אין תורתם עובדת מדין בירור אלא בתורת הנהגה, [ולפי''ז תירצו בעולם הא דמבואר בתוס' מכות ב-א דרוצח יכול למימר מזיד הייתי וכבר הקשה במהרש''א אמאי נאמן למימר מזיד הייתי ולא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע ועיין בשיעורי ר' גרשון שכתב לתרץ דכיון דבממונות\גלות ענין הטענה איכא בהו שוב כיון שאין ענין הטענות בירור אלא הנהגה בעלמא נאמן הוא למיטען מזיד]
וצ''ב האיך שייך מיגו מה לי לשקר-דאיכא ראיה מזה שלא טען את הטענה הגרועה יותר, כל זמן שאף אילו היה טוען את הטענה הטובה יותר לא היינו מאמינים לו אלא בתורת הנהגה, וצ''ת

לחץ כדי לכווץ...

לא כל טענה לא הגיונית מועילה גם בתורת הנהגה, ולזה מהני מיגו.

 

[המחדש בטובו]

ועוד צ''ע למהלך האחרונים שהובאו לעיל שמיגו מבוסס על דינא דהפה שאסר אמאי ס''ל להתוס' דלא אמרינן מיגו באיסורים. דאטו לאו הפה שאסר הוא ויל'ד

לחץ כדי לכווץ...

הוא אינו וטעות היא.

 

[המחדש בטובו]

לא כל טענה לא הגיונית מועילה גם בתורת הנהגה, ולזה מהני מיגו.

לחץ כדי לכווץ...

אתה מבין לבד שזה לא מסתבר

 

[בן ליש]

א-הנה יידוע בפי כל היסוד שטענות אין תורתם עובדת מדין בירור אלא בתורת הנהגה, [ולפי''ז תירצו בעולם הא דמבואר בתוס' מכות ב-א דרוצח יכול למימר מזיד הייתי וכבר הקשה במהרש''א אמאי נאמן למימר מזיד הייתי ולא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע ועיין בשיעורי ר' גרשון שכתב לתרץ דכיון דבממונות\גלות ענין הטענה איכא בהו שוב כיון שאין ענין הטענות בירור אלא הנהגה בעלמא נאמן הוא למיטען מזיד]
וצ''ב האיך שייך מיגו מה לי לשקר-דאיכא ראיה מזה שלא טען את הטענה הגרועה יותר, כל זמן שאף אילו היה טוען את הטענה הטובה יותר לא היינו מאמינים לו אלא בתורת הנהגה, וצ''ת

לחץ כדי לכווץ...

טענות אינם בירור, אלא זכות של הבע"ד שנאמינו בטענותיו (עכ"פ להחזיק הממון אצלו),
ויש טענות שא"א להאמין לו בהם, וע"י מיגו יש בירור (מסוים) שהוא אומר אמת ושוב מאמינים לו בטענותיו.

 

[בקלם]

כמה שאלות מהותיות בדין מיגו

א-הנה יידוע בפי כל היסוד שטענות אין תורתם עובדת מדין בירור אלא בתורת הנהגה, [ולפי''ז תירצו בעולם הא דמבואר בתוס' מכות ב-א דרוצח יכול למימר מזיד הייתי וכבר הקשה במהרש''א אמאי נאמן למימר מזיד הייתי ולא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע ועיין בשיעורי ר' גרשון שכתב לתרץ דכיון דבממונות\גלות ענין הטענה איכא בהו שוב כיון שאין ענין הטענות בירור אלא הנהגה בעלמא נאמן הוא למיטען מזיד]
וצ''ב האיך שייך מיגו מה לי לשקר-דאיכא ראיה מזה שלא טען את הטענה הגרועה יותר, כל זמן שאף אילו היה טוען את הטענה הטובה יותר לא היינו מאמינים לו אלא בתורת הנהגה, וצ''ת

ב-מצאנו לכמה מהאחרונים שפירשו דין מיגו שעובד על בסיס של הפה שאסר הפה שהתיר והיינו דבכה''ג דלווה מחיברו מאה מנה והשתא בא חבירו לתובעו כיוון דביכולתו לטעון לי מזויף ולהיפטר טען פרעתי,, י''ל דכיון דעד השתא הנושא היה האם היה הלוואה ולאחר שטען פרעתי הודה שודאי היה הלואה שוב מדין הפה שאסר הפה שהתיר נאמן בטענתו שפרע, ויל''ד אמאי לא מועיל מיגו נגד עדים שטענו שהשטר לא פרוע דהרי קי''ל דהפה שאסר מועיל ואף נגד עדים (וס''ס מוחזק הוא)

ג-בנאמנות לטעון פרעתי (מיגו דמזויף) מצאנו לכמה מהאחרונים [ובראשם הגר''ח שמואלביץ עיין בגרנ''פ] שכתבו דהוא אומדנא בין הלוה למלוה ולפי''ז צ''ע אמאי בעינן להגיע לדין מיגו ולא אמרינן דכיון שאומדנא הוא בין הלוה למלוה שוב יכול מתורת האומדנא

לחץ כדי לכווץ...

א. אשמח אם תבהיר את ענין ההנהגה, ועפי"ז אולי נוכל לדון מדוע א"א להאמין לאדם שאינו טוען טענה שיהא נאמן עליה בתור הנהגה,
וכן אינו ברור מדוע אתה רואה מקום של נאמנות עד כמה שהכל הנהגה, [לדוגמא: שאנו ננהג בתור מל"ל לקבל את טענתו כיון שצד השקר אצלו יותר רחוק, ולא שבגלל זה יותר נאמן לדבר אמת],

ב. ברור הרי גם לך שישנם ב' מושגים מיגו, והפשא"ס, וגם אם אחד עובד בסיועו ובדמיונו של השני, אי"ז הופך אותו להיות הוא ממש!!! והדברים ארוכים מאד מאד מאד...

ג. אשמח אם תואיל בטובך לבאר את ענין האומדנא הנ"ל, מה מקומה וכיצד היא פועלת לטענת פרעתי בכדי שנוכל לדון ע"ז על בימה מכובדת זו...

 

[חרש המדבר]

אתה מבין לבד שזה לא מסתבר

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי?