מפורש בגמרא, שאמורא הבטיח לעשות סעודה אם חברו יבריא, וכשכותבים זאת יזכרו זאת וכולם ידעו להודות לה׳ על הנס שעשה בזכות הצדיק.
א. סעודה, לא שתיית עראק.
ב. לכתוב בשביל לזכור, לא צריך דוקא על הבקבוק, אפשר גם במקום אחר.
ג. בוודאי שאין עניין לשמור בקבוק זמן רב כ"כ.
ד. גם החלק האחרון, אינו נוגע למובא בגמרא.
 
אין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו', כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלהיך. ע"כ דברי הרמב"ם.

וגם אם בכישוף וכיו"ב נחלקו עליו באמיתותם, אבל בכגון דא מודו כו"ע.

וברור הדבר שכל דבר שאינו עבודת האלוקים וקרבה אליו והתפלה לפניו אינה כלום, ולא אותם חלק ה' לנו, וכמה בושה וחרפה ראויה שתהיה מכסה את פנינו כשאנו רואים בני הגוי הגדול הזה שנאמר עליו 'כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראינו אליו' נזקקים לדברים כאלו שאף טפשי אומות העולם אינם עושים כן.

ואם יש איזה איש גדול ומיוחד הרואה במעשה מסויים איזה עבודה מסוימה ורואה שעבודה זו שייכת אל הלעורר רחמים בדבר המסויים הזה, בודאי יכול לעשותו ומתוך כוונת העבודה המסוימת האמורה, אבל מי שאינו מבין ואינו רואה בזה עבודה הרי אצלו באמת אין בזה עבודה ואינה מענייני קרבת האלוקים אצלו כלל, וממילא אין אלו אלא דברים טפלים וחלולים שנצטווינו עליהם לא תעשון אתי וגו' ואנו אין לנו אלא עבודת אלוקינו, וכמאמר הי"ת 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'.

כמדו' שרוב האנשים שעושים את עניין ה'עראק' הזה לא יוכלו לומר באיזה מובן ובחינה אחרי שהם כתבו על פתק את המשאלה שלהם הם נהיו יורת קרובים לה' ית', ודבר שאינו מעבודת ה' אינו כלום (עד שלא יתגלה מן השמים איזה טבע חדש שחקק ה' בטבע העולם שעל ידי כתיבת פתק על עראק נמכרת דירה....).
 
אפילו החסידים התחילו להאמין לבדיות.


סיפור מופת מסעיר מרגש את חצר חסידות תולדות אברהם יצחק, בדיוק שנה לאחר מעשה. הכל החל לפני שנה בדיוק, בתאריך י"ד בשבט, יום הילולתו של הצדיק המלוב"ן רבי יצחק אבוחצירא זי"ע". באותו ערב נערכה בביתר עילית שמחת החתונה לנכדו של האדמו"ר, בן לבנו הרה"צ רבי חיים מאיר קאהן, המכהן כרבם של חסידי הקהילה בעיר.

ל'אמס' נודע כי בעת שהאדמו"ר שהה בשמחה, בנו של האדמו״ר סיפר לו על הסגולה הנודעה של רבי יצחק אבוחצירא והערק. לפי המסורת, קונים בקבוקים וכותבים עליהם ישועה, פתק, ואם נושעים אז פותחים אותם בשנה הבאה בהילולה. האדמו"ר הקשיב רוב קשב, ומיד הורה לנכדו לצאת ולרכוש ארבעה בקבוקי ערק כדי לקיים את הסגולה במקום.

לאחר שהובאו הבקבוקים, נתן הרבי הוראה מדויקת שיכתוב על שלושת בקבוקים את השמות של שלושת הנכדים שלו. מדובר היה בילדיה של בתו, מרת מאנצ'ע המתגוררת בארצות הברית – נכד בן 32 ועוד שתי בנות כמעט בגיל 30. נכדים אלו היו "מעוכבי שידוך הרבה שנים", והבקשה הייתה ברורה: שיהיה להם שידוך בקרוב.

אולם הסיפור לא הסתיים שם. נותר בקבוק אחד מיותם. על הבקבוק הרביעי הרבי לקח פתק ורשם בעצמו משהו שאף אחד לא יודע ולא ראה, ושם על הבקבוק. הסוד נותר חתום בכתב ידו של הרבי, והבקבוקים נשמרו כפי שמורה הסגולה העתיקה, בציפייה לישועה שתבוא במהלך השנה.

והיום, בחלוף שנה בדיוק, התברר גודל המופת. האדמו"ר קיים את סגולת הערק ונושע. בצירוף מקרים שמיימי, שלושת הנכדים של הרבי התארסו במהלך השנה האחרונה. יתרה מכך, שניים כבר התחתנו, והשלישית מתחתנת בקרוב. כעת נותר רק לתהות מה נכתב בפתק הסודי שעל הבקבוק הרביעי, בעוד החסידים מציינים בהתרגשות ויהי לפלא.

רבים מעמך בית ישראל מקיימים הערב ומחר סעודות הילולא לזכרו של רבי יצחק אבוחצירא בן רבי יעקב אבוחצירא זי"ע וגם מקדישים בקבוק ערק עם הישועה מוצמדת להילולא בשנה הבאה ורבים נושעו מסגולה זו.
 
יש לי כאן בעיה.
מצד אחד כאדם פרגמטי והגיוני אני לא סובל את כל הסגולות המטופשות האלו.
מצד שני, שמעתי מהרבה אנשים שעשו את סגולת העראק ונושעו.
והנראה לי לומר, שכשאדם מאמין באמונה שלמה שיוושע - הוא נושע.
ולא צריך לזה שום סגולה.
אלא שבדורינו החלש, קשה לאנשים להגיע לדרגה של אמונה שלמה.
ולכן רק ע"י הסגולות הם מצליחים להגיע לזה, וכך הם נושעים.
אבל לא שח"ו יש איזה כח בעראק ודומיו.
כן יסורין - כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית עבודת כוכבים אמרו יסורין דין הוא שלא נצא! וחוזרין ואומרים וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו?
 
מצד שני, שמעתי מהרבה אנשים שעשו את סגולת העראק ונושעו.
היום שמעתי שני אנשים שסיפרו לי שעשו ולא נושעו.
ומה אתה חושב שמכאן ואילך הם אבדו את אמנותם בסגולה הטיפשית הז?
לא!
טיפשות זו מחלה.
 
א. סעודה, לא שתיית עראק.
ב. לכתוב בשביל לזכור, לא צריך דוקא על הבקבוק, אפשר גם במקום אחר.
ג. בוודאי שאין עניין לשמור בקבוק זמן רב כ"כ.
ד. גם החלק האחרון, אינו נוגע למובא בגמרא.
א. מצינו הרבה שטעימה מועלת מעט אף שאין זה סעודת פת.
ב. יותר פרקטי שימצאו זאת אחרי שנה.
ג. יש ענין בהילולא של צדיק דוקא בים פטירתו.
ד. כבוד הצדיק, זה שילוב של ענין נוסף שיש בזה.
אני לא עושה סגולה זו, וכמעט איני מכיר מי שעשאה. רק כתבתי שמנהג זה אינו מופרך.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון